ח"כ דן סיידה (ש"ס): "לפני כשבוע הסתיימו ברחבי הארץ הבחירות המוניציפליות. מטבע הדברים כמו בכל מערכת בחירות במהלך הקמפיין מתנהלות הכפשות, חלקן סבירות וחלקן פחות. אך בסופה של מערכת הבחירות ולאחר קבלת התוצאות מניחים כולם את המשקעים מאחוריהם ועובדים יחד לטובתה של העיר ותושביה. השבוע התוודענו, לצערי, לתופעה שכמותה טרם ידענו: ראש עיר נבחר משתלח בצורה בלתי מרוסנת בציבור שלם החי בצורה הרמונית עם שאר תושבי העיר ומהווה חלק בלתי נפרד מהעיר. אני מאמין שאני לא מגלה לכם סוד; אכן, מדובר בראש העיר טבריה מר רון קובי. לאחר שתושבי טבריה מימשו את זכותם הדמוקרטית בבחירות נבחר מר קובי לכהן כראש העיר טבריה, אך, לצערי, במקום לשדר מסר של אחדות ופיוס בחר מר קובי להמשיך להשתלח בציבור החרדי בצורה בלתי מרוסנת, וההסתה הבלתי נסבלת מצדו הזכירה לכולנו תקופות אפלות וחשוכות אשר לבטח לא עולים בקנה אחד עם אופייה של העיר טבריה שבה חיים בהרמוניה מושלמת זה לצד זה דתיים, חילונים וחרדים כאחד. השימוש במושגים של "מכסות" ו"אחוזים", כפי שהתבטא ראש העיר מזכירים התבטאויות של מנהגים ומשטרים אפלים אשר רוחנו סולדת מהם. ביטויים אלה ראויים לכל גינוי בכל תוקף. ואכן, מכל קצוות הקשת הפוליטית מגנים את התופעה. לנבחר ציבור אסור לפלג; לנבחר ציבור אסור להסית. למרבה האירוניה, טרם סיומו של המושב הקודם בכנסת הייתה לי הזכות להקים את השדולה למען העיר טבריה שזקוקה להמון עזרה וקידום לתועלת העיר ולרווחת התושבים. אין לי ספק שהדרך היחידה להביא לשגשוגה ופריחתה של העיר היא על-ידי אחדות ומתן תחושת הערבות ההדדית לכל תושבי העיר ונציגיה ללא הבדל צבע עור, לבוש או אורח חיים. שגשוג ופריחה לעולם לא יבואו על-ידי פילוג. אני קורא לך, מר קובי, לפעול בקו אחד מקרב. אני סמוך ובטוח שבמידה שתנהג בדרך זו חברי מועצת העיר מכל המגזרים יהיו לך לאחיעזר ולאחיסמך לפעול לקידומה של העיר היפה הזאת. לאור כל זאת אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, ומכם, חברי הכנסת, להעביר את הנושא לדיון בוועדת הפנים של הכנסת".
ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה): "אם הצביון של טבריה היה כפי שהוא רוצה את הצביון שלה – להדיר את החרדים, לצמצם את האוכלוסייה ותושביה החרדים אז מר רון קובי לא היה היום ראש העיר. בגלל שהסבא שלו חכם קובי ומהצד השני הסבא חסיד ברסלב היו אנשים חרדים שגרו בטבריה, ואם הם לא היו בטבריה הוא גם לא היה ראש העיר. שייקח את זה בחשבון שטבריה היא עיר הקודש. יש ארבע ערים בארץ שאנחנו קוראים לה עיר הקודש. היא ותיקה יותר מתל-אביב. ילדיי, הם דור עשירי לתושב טבריה שעלה מרוסיה לפני 240 שנה. לפני 240 שנה הוא עלה לגור בטבריה. יש לו היום נכדים, נינים, בני נינים דור עשירי שגרים בטבריה ברצף. אז על מי הוא אומר שלא לגור בטבריה, שהוא יצמצם את האוכלוסייה הדתית והחרדית? טבריה באופייה עיר דתית וחרדית שחיים בה בשלום. אין שום סיבה לאמירות כאלה ולמעשים כאלה. ודאי תסכים איתי, אדוני היושב-ראש, שאם הדברים האלה היו נאמרים לא לציטבור חרדי – הדברים האלה היו נאמרים לציבור ערבי, לציבור אתיופי, לעולים חדשים – מה היה קורה במדינה הזאת? אשכנזים, ספרדים. למה לפלג את הציבור הזה? אני רוצה באמת לקוות שהאמירות האלה שהן אולי פזיזות ואולי – אני רוצה להגיד – כלאחר יד, אולי לא במחשבות, אולי מהירות מדי. אבל מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. הוא בהחלט יכול לשפר את המצב, בידו הדבר. אפשר לתת לכל הציבורים לבוא לגור. לא להדיר ציבור, לא למנוע מציבור. איפה נשמע דבר כזה? ראש עיר שנבחר, בסופו של דבר, צריך להיות מייצג של כולם גם אם הוא ניצל הזדמנות כזאת שמבחינתי היא הזדמנות מצערת של פילוג בתוך הציבור החרדי-דתי שהלכו בשני ראשים, וזה גרם לו לעלות בעקבות כך. גם ניצול של מצב כזה, בסופו של דבר ראש עיר הוא ראש עיר של כולם, הילדים הם ילדים של כולם. בציבור לא יימנעו לגור – ציבור חרדי, ציבור דתי – בשום עיר, ובוודאי לא בעיר טבריה שכל יסודה וכל מהותה והוותיקות שיש בה היא של אנשים חרדים ודתיים".
סגן שר הפנים משולם נהרי: "אני לא צריך להרחיק עד טבריה. למה ללכת רחוק עד טבריה, היום זו נסיעה ארוכה. פה, מתחת לפנס, פה באולם המליאה אנחנו כל שבוע עדים לביטויים שאין מקומם אצל בני תרבות. עלבונות, נאצות, איזה מילים. וכל שבוע עולים מדרגה, וכל שבוע מופתעים. וזה לא משנה קואליציה או אופוזיציה – כל אחד לפי צחות לשונו, יש לו אוצר מילים ש – אני כמחנך אומר לכם שאחד הדברים שמטרידים אותי זה מה אנחנו אומרים לנוער, מה אנחנו אומרים לתלמידים, מה אנחנו משדרים להם, איזה דור אנחנו רוצים להקים. של קללות? של נאצות? איפה תרבות הדיבור? אותו דבר, אדם יכול לחלוק, אף אחד לא חולק על זה שכל אחד, יש לו דעה, כשם שכבר סובר הרמב"ם: כשם שפרצופיהם אינם דומים כך דעותיהם אינן דומות. אין, כל אחד יש לו את דעתו, כל אחד יש לו את הדרך. ומותר לך לחשוב אחרת, מותר לך לשכנע כמו שאתה רוצה. אבל להיבנות על חורבנו של השני? אני חושב שזו לא דרכו של בן תרבות. ואני אומר לכם: כששמעתי נציג ציבור שרוצה להיבחר שמתבטא בצורה כזאת, הייתי בטוח שהוא לא טברייני. הייתי בטוח. ואני אומר לכם למה אני לא בטוח שהוא לא טברייני: מפני שאני הייתי תושב טבריה. אני הייתי מנהל תיכון בטבריה. וזה לא משנה דתיים וחילוניים, והייתי עד למערכות בחירות – מעולם לא נתקלתי בדבר כזה. אני רוצה בהזדמנות הזו, לסיום, לקרוא לנציג הציבור הזה, שנבחר על ידי הציבור באורח דמוקרטי, לשנס מותניים, לעזוב את הכול, לקרוא לכל הציבור יחד, לאחד אותם. מה שצריך לעניין אותם עכשיו זה טבריה. לפתח אותה ולהפוך אותה לעיר תיירות מספר אחת".
ההצעה הוסרה מסדר היום.
