מתוך דברי ההסבר לחוק: "לפני כעשר שנים תוקן חוק שיפוט בתי דין רבניים ונוסף בו סעיף אשר הרחיב את סמכות בית הדין הרבני בישראל לדון בתביעות גירושין של בני זוג יהודים שזיקתם לישראל אינה מגיעה כדי זיקת אזרחות או תושבות לשני בני הזוג יחדיו. בכך נעתרה הכנסת לפנייתו של בית הדין הרבני הגדול אשר הצביע על מצוקה קשה של עגינות וסרבנות גט הקיימת לבני זוג יהודים, ובמיוחד לנשים יהודיות, ברחבי העולם…"
"מרכזיותה של מדינת ישראל בחיי היהודים בעולם וחוסר היכולת של נשים יהודיות ברחבי העולם למצוא פתרון לבעיות של סרבנות גט ועגינות מצדיקים מתן העדפה לאישה יהודייה המבקשת פתרון לבעייתה בבית הדין הרבני בישראל."
הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – סמכות בין לאומית בתביעת גירושין של אישה יהודייה), התשע"ה–2015
תיקון סעיף 4 1. בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953 , בסעיף 4 –
(1) במקום כותרת השוליים יבוא "שיפוט בתביעת גירושין או מזונות של אישה יהודייה;
(2) האמור בו יסומן "(א)", ובו, במקום "מזונות, שלא אגב גירושין," יבוא "גירושין או תביעת מזונות";
(3) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(ב) אין בהוראות סעיף זה לכדי להקנות לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בעניינים נוספים הכרוכים בגירושין."
דברי הסבר
לפני כעשר שנים תוקן חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953 (להלן – החוק), ונוסף בו סעיף 4א אשר הרחיב את סמכות בית הדין הרבני בישראל לדון בתביעות גירושין של בני זוג יהודים שזיקתם לישראל אינה מגיעה כדי זיקת אזרחות או תושבות לשני בני הזוג יחדיו. בכך נעתרה הכנסת לפנייתו של בית הדין הרבני הגדול אשר הצביע על מצוקה קשה של עגינות וסרבנות גט הקיימת לבני זוג יהודים, ובמיוחד לנשים יהודיות, ברחבי העולם. עם זאת, סמכות בית הדין הוגבלה בעיקר למקרים שיש בהם זיקת אזרחות או תושבות לפחות לאחד מבני הזוג.
ועידת רבני אירופה ביקשה באמצעות הרב פנחס גולדשמידט, נשיא הוועידה ואב בית הדין במוסקבה, להגמיש עוד את תנאי הסמכות של בית הדין הרבני בישראל, כדי שיוכל להטיל סנקציות על בעלים יהודים שמסרבים להעניק גט לנשותיהם אחרי שנפסק כך על ידי בית הדין. הרב גולדשמידט ציין כי בגולה מתעלמים בעלים רבים מפסיקתו של בית הדין המקומי, ואין לבית הדין כוח להטיל סנקציות על הבעלים והוא בעצם חסר אונים.
ואכן, כאשר מדובר באישה סרבנית גט, עשוי בית משפט אזרחי מחוץ לישראל להתיר את הנישואין האזרחיים ובד בבד עשוי בית דין רבני בגולה לתת לבעל היתר נישואין הלכתי. אך על פי דין תורה אין עומדת אפשרות דומה לזכותה של אישה כאשר הבעל סרבן הגט.
מרכזיותה של מדינת ישראל בחיי היהודים בעולם וחוסר היכולת של נשים יהודיות ברחבי העולם למצוא פתרון לבעיות של סרבנות גט ועגינות מצדיקים מתן העדפה לאישה יהודייה המבקשת פתרון לבעייתה בבית הדין הרבני בישראל.
מאחר שהתיקון המוצע נועד לפתור בעיה ייחודית וכדי להביא לקונצנזוס סביב הצעת חוק זו, מוצע לקבוע כי תביעת גירושין בנסיבות אלה לא תאפשר לבית הדין הרבני לדון בתביעות הכרוכות בגירושין.
אגב כך עשוי התיקון לחוק לפתור בעיה ייחודית נוספת. בישראל חיות כיום נשים, בעיקר עולות חדשות וותיקות מארצות חבר העמים, שהחוק אינו נותן פתרון לעגינותן במצבים שבהם לא ניתן לאתר את בני זוגן במשך זמן רב. הבעיה מתייחסת לשני מצבים:
א) כאשר נשים נישאו בנישואין אזרחיים נוסף על נישואיהן כדת משה וישראל. במקרים אלה, אם אי אפשר לאתר את הבעל, שלרוב יצא את הארץ ולעתים כלל לא הגיע אליה – אי אפשר לקיים גירושין אזרחיים במדינת חוץ או לנהל הליך גירושין דתי בישראל. במקרים כאלה אם בית הדין ימצא פגמים בנישואין מבחינה הלכתית ויקבל סמכות להתיר את הנישואין – יימצא פתרון לבעיית העגינות.
ב) כאשר נשים נישאו בנישואין אזרחיים בלבד ואי אפשר לאתר את הבעל ולנהל נגדו הליך במדינה שבה נערכו הנישואין. התיקון המוצע ייתן סמכות לבית הדין הרבני לדון גם בתביעת גירושין של תובעת במקרה זה.
התיקון המוצע יאפשר לנשים אלו לסיים מערכת נישואין כושלת, להתיר את עגינותן ולפתוח דף חדש בחייהן.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברי הכנסת אברהם מיכאלי ועליזה לביא (פ/2786/19).
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ג באב התשע"ה – 29.7.15
