להלן לקט דברים מן הדיון במליאה:
ח"כ מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
מדינת ישראל מממנת חלקית את התקנת עמודי העירוב דרך המועצות הדתיות ודרך המשרד לשירותי דת. אך במשרד אין מספיק כסף, כמו שאנחנו יודעים, ומה שקורה זה שלפעמים מגיע הסייר של המועצה הדתית ממש בכניסת השבת ומגלה שעמודי העירוב הוסרו.
המצב כיום – כשמגיע קבלן, לפעמים יהודי ולפעמים לא, רואה את חוטי העירוב, בודק במצב הטוב אם יש שם איזשהו קו חשמל, הוא לא יודע מה זה, ובשגגה הטרקטור שלו מגיע ואוסף את הכול. מגיעה כניסת שבת, ואז מגיע הסייר של המועצה הדתית, בודק את חוט העירוב ומגלה שאין עירוב במקום. בחדרה, למשל, שלושה חודשים לא היה עירוב, ואז אותם שומרי הדת, מי שמקפיד על העירוב לא יכול לצאת מהבית בשבת, לא יכול לטלטל דברים מהבית, אפילו תינוק, עגלה, לא יכול להוציא מהבית. הפתרון ההלכתי הוא פתרון זול, הוא פתרון קל, שבעצם מחבר את כל העיר בחוט עירוב, ואז אפשר להסתובב בעיר, כל אחד יטלטל מה שהוא רוצה.
אני מבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך בחוק הזה. זה חוק שלא מכביד, לא בעלויות ולא בביורוקרטיה, אבל זה חוק שייתן לחלק גדול מהאזרחים את היכולת לטלטל בשבת ואת היכולת להרגיש בנוח בעיר ולסמוך על העירוב הקיים. תודה רבה.
סגן שר האוצר, יצחק כהן (ש"ס):
אני רוצה לברך את חברי הרב מלכיאלי שהעלה את הנושא החשוב הזה, שבא לתת פתרון לרוב רובם של תושבי המדינה, שבשבת לא יוכלו לצאת מהבית אלא אם כן הם בטוחים שהערוב בעירם הוא עירוב מושלם על פי ההלכה. ועל כך מגיעות לך ברכותי. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק, והמשך החקיקה יתואם עם משרד האוצר.
ההתחשבות הזאת בציבור כל כך מרגשת, חבר הכנסת מלכיאלי, וההסכמה של ועדת השרים לענייני חקיקה, שתומכת בהצעת החוק, מראה שבאמת הממשלה עם פניה אל האזרחים ומאפשרת להם קיום חיים יהודיים במדינה יהודית. אומנם בעלת משטר דמוקרטי, כפי שקראתי בהגדרות האחרונות, אבל זה אכן מעורר כבוד.
