ביום ד', 15 ביוני 2022 ט"ז בסיוון תשפ"ב, הועלתה בפני מליאת הכנסת הצעת חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (סמכות שיפוט בהסכמה) של ח"כ אבי מעוז (הציונות הדתית). כאמור, זו הפעם השנייה שהצעת החוק עולה בפני המליאה לאחר שהצעת החוק לא התקבלה בקריאה טרומית.
ח"כ אבי מעוז אמר בהצגת הצעת החוק:
"אני עושה עוד ניסיון להעביר את החוק הכול כך אלמנטרי הזה, הכול כך פשוט, הכול כך דמוקרטי. אני רוצה מאוד לראות איך המחנה הדמוקרטי, שיושב פה משמאלי, איך הוא מצביע. אני מאמין שהוא עוד יצביע בעד החוק הזה. על מה מדובר? אני רוצה להסביר בשפה הכי פשוטה. שני בני אדם חיים במדינת ישראל ורוצים לממש את חופש הפרט, חופש הדעה וחופש הדת, והם מחליטים שהם רוצים על פי דין תורה להידון בסכסוך אזרחי שביניהם.
לאן הם פונים? עד לפני 16 שנים הם היו יכולים לפנות לכל בית דין רבני – להסכים שבית הדין ישפוט אותם. הנוהג היה – מאז שקמו בתי הדין הממלכתיים, הנוהג היה – שאפשר להידון בפני בית הדין על פי דין תורה, בהסכמת שני הצדדים, בכל סכסוך אזרחי בדיני ממונות וכו'. דברים שלא נוגעים לחוק הפלילי, ודברים שלא נוגעים לעניין המינהלי, כהגדרתו בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. חוץ מזה, אפשר להידון בבית הדין, על פי דין תורה. וככה שני אנשים שרוצים לסיים את הסכסוך ביניהם, ושבית הדין יפסוק להם, יוכלו ללכת לבית הדין ולבקש את הסכמתו שידון בדבר הזה.
לפני 16 שנים הוגש בג"ץ, שמכונה פרשת סימה אמיר. ואז בפסק הדין, בג"ץ החליט שלמרות שהם מכירים בצורך של קבוצות רבות בקרב הציבור היהודי בישראל ליישב סכסוכים בבתי דין הפוסקים על פי דין תורה, אין לבתי הדין סמכות לדון בסכסוכים ממוניים, שאינם בגדר ענייני נישואין וגירושין, אפילו אם זה בהסכמת הצדדים. בג"ץ הכי בזכות של שני אנשים להידון בפני בית הדין על פי דין תורה, אבל אמר שאין בסמכותם. לפי החוק שהיה הקיים אז, בשנת 2006, אין סמכות לבית הדין לדון בדבר הזה, אלא אם כן הסמכות תעוגן בחקיקה מפורשת של הכנסת. כלומר, בג"ץ המליץ לכנסת: תחוקקו חוק.
אני רוצה לומר משהו על פסק הדין הזה. פתאום שופטי בג"ץ נוקטים בפסיביות בלתי רגילה. הם שכחו את אפשרויות הפרשנות, שהם מתמחים בהן, ונזכרו בהפרדת הרשויות של מדינת ישראל, כאשר ביטלו את הנוהג הקיים עד להסדרתו בחקיקת הכנסת. אתם מבינים? היה נוהג קיים. לפי הנוהג הזה נהגו במשך עשרות שנים. ופתאום בג"ץ אומר: כל הנוהג הקיים היה לא בסמכות, ואנחנו מחכים שהכנסת תחוקק חוק. אם הכנסת תחוקק חוק, שאנחנו מכירים בזכותם של אזרחי ישראל להידון בפני בית הדין הרבני, אז תעוגן הסמכות הזאת להידון כל דבר אזרחי בני בית הדין.
הצעת החוק, שאנחנו מצביעים עליה היום, זה הדבר הכי דמוקרטי שיכול להיות. דמוקרטיה בפיכם? זה החוק הכי דמוקרטי שיכול להיות. מדובר בזכותם של אזרחי מדינת ישראל לבחור שעניינם יהיה נדון על פי דין תורה, בבתי הדין הממלכתיים הרשמיים של מדינת ישראל".
ח"כ משה גפני (יהדות התורה) הוסיף:
"המציאות הייתה שבאים שני אנשים ואומרים: יש איזה סכסוך ממוני בינינו. אנחנו רוצים לדון בבית דין רבני. למשל, ואנחנו מסכימים, אנחנו חותמים על זה. אנחנו רוצים שזה יידון שם, כבורר, כבוררות. תמיד זה היה. היו יכולים לבוא לבית הדין הרבני ולבקש את זה, וכך היה, כך זה קרה. פסק בג"ץ בעקבות עתירה שהוגשה בעניין הזה. הוא אמר שאם רוצים לעשות את זה אצל דיינים, שנבחרו על פי חוק, דיינים שהם בית הדין הרבני, צריך שהכנסת תאמר את דברה. ולכן הסיפור הזה של מה שהיה תמיד, שאפשר לעשות את זה, צריך להיעשות בחוק, ולכן אנחנו הגשנו את הצעת החוק.
אנחנו בהצעת החוק הזאת מציעים את זה על כל בית דין דתי. כתוב במפורש גם על בית דין שרעי וגם על בית דין דרוזי – שני דרוזים, יש ביניהם סכסוך ממוני, והם רוצים שזה יידון בבית דין דתי של הדרוזים, או שני מוסלמים שרוצים לדון בבית דין שרעי, בהסכמה, או שני יהודים שרוצים שהדיון ביניהם יהיה על פי דין תורה בבית דין רבני עם כל הכללים של בית דין רבני, עם כל הכללים החוקיים בעניין הזה, וזה רק בהסכמה ברורה, חתימה של שני הצדדים.
האמת היא שאני לא כל כך הבנתי מה פירוש המילה "ליברלי"; מה זה אדם ליברלי או חבר כנסת ליברלי או כזה שהוא דמוקרטי, והוא רוצה לפעול לטובת הציבור? אנחנו שני אנשים, אנחנו מבקשים לדון בסכסוך הממוני בינינו בבית דין. אנחנו שני אנשים יהודים בבית דין רבני; אנחנו שני מוסלמים רוצים לדון בבית דין שרעי; אנחנו שני דרוזים רוצים לדון בבית דין דרוזי – למה לא לאפשר לנו? יש סכסוך בינינו, שנינו רוצים לקבל פסק דין במקום מוסמך, בבית דין רבני. אנחנו מבקשים שהם יפסקו בסכסוך הזה. אין לזה קשר לשום דבר אחר. אותו דבר בכל בית דין דתי, כפי שפירטתי. למה אדם ליברלי דמוקרטי מתנגד לזה? מה עשיתי לו? למה אני צריך לחכות עד שיעלה רצון בפני הכנסת ויאפשרו לי את הדבר הזה? למה?"
ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
"הצעת החוק הזאת מבקשת להחזיר את הסמכות הזאת, לתת לבית הדין הרבני את היכולת לדון כבוררים, לאנשים שמסכימים – לא מדובר בכפייה, מדובר בשני אנשים שיבואו ויחתמו שבזה הם מעוניינים; שהם מעוניינים שידונו ביניהם, ושידונו ביניהם על פי דין תורה. הם יכולים לפנות לכל גורם ולעשות את זה. אנחנו רק עושים להם את השירות הזה נגיש בצורה הרבה הרבה יותר זולה, יעילה ומהירה, שתוריד עומס של אלפי תיקים בשנה מבתי המשפט העמוסים שלנו. אל תבואו לבכות לנו על העומס בבתי המשפט, אל תבואו לספר לנו שתיקים מחכים זמן רב; תיקים מחכים זמן רב, כי לקחתם את מערכת בתי הדין הרבניים וגם את בתי הדין האחרים, והחרבתם את היכולת שלהם לדון בהסכמה בין שני צדדים שמסכימים בדיני ממונות. אני חושב שכל אדם שאין לו שנאה בלתי מוסברת לעצם המוסד בית דין רבני, אמור לתמוך בהצעת החוק הזו".
סגן השר לשירותי דת מתן כהנא (ימינה) השיב להצעת החוק:
"זו הצעת חוק שאני בעצמי עמלתי על כתיבתה במשרד לשירותי הדת, כי באמת, יש לנו מערכת בתי דין מעולה עם דיינים מעולים, מקצועיים, שבקיאים בחומר, בקיאים בכל הנושאים האלה, וככול שזה תלוי בי, הייתי מאוד מאוד שמח אם הצעת החוק הזו הייתה עוברת. אני חושב שמערכת בתי הדין הרבניים מסמלת אולי יותר מכל דבר אחר את המהות של מדינה יהודית ודמוקרטית; את השילוב הזה, שבו יש מדינה דמוקרטית עם מערכת משפטית, שפוסקת על פי ההלכה. אני חושב שזה סמל ואני חושב שצריכים לחזק שאת מערכת בתי הדין. מאז שאני במשרד לשירות הדת אני פועל ככל יכולתי לחזק את מערכת בתי הדין. בין שאר הדברים גם הבאתי ועמלתי על הצעת חוק, שדומה מאוד להצעת החוק שאנחנו דנים בה עכשיו. יש כאן הזדמנות, שבה חבר הכנסת אבי מעוז עושה יד אחת עם חבר הכנסת טיבי ובעזרת השם תצליחו. תעבירו חוק חשוב למדינת ישראל. אני בעד, אני מודה, אבל אני בתוך משמעת קואליציונית. סוף-סוף ימים טובים, אתם משתפים פעולה עם המשותפת כדי להעביר חוק שמחזק את מערכת בתי הדין".
לבקשת חבר הכנסת אבי מעוז ובהסכמת הממשלה, ההצבעה נידחת למועד אחר.
