הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – גירושין אזרחיים), התשע"ח–2018

הצעת חוק זו של חברי הכנסת יואל רזבוזוב (יש עתיד), איציק שמולי (המחנה הציוני), מיכל רוזין (מרצ) וחיים ילין (יש עתיד) מבקשת כי  גירושים של זוג יהודים אשר באו בברית נישואין אזרחית מחוץ לישראל ונרשמו במשרד הפנים כחוק, יתקיימו בבית המשפט לענייני משפחה.

הכנסת העשרים

יוזמים:      חברי הכנסתיואל רזבוזוב                                          איציק שמולי                                          מיכל רוזין                                          חיים ילין        
______________________________________________                                          
                                             פ/5026/20
הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – גירושין אזרחיים), התשע"ח–2018
 
תיקון סעיף 2
 
1.
בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953[1], בסעיף 2, אחרי "על פי דין תורה" יבוא "למעט סיום ברית נישואין של יהודים שנישאו שלא על פי דין תורה, מחוץ לגבולות מדינת ישראל, אשר יתבצעו בבית המשפט לענייני משפחה."
דברי הסבר
סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953, קובע כי לבית הדין הרבני סמכות ייחודית בענייני נישואין וגירושין של יהודים, בישראל, אזרחי המדינה או תושביה. משכך, ישנם אזרחים יהודים הנישאים בחו"ל ונחשבים לנשואים לאור כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי – בין אם נישאו טרם הגעתם לישראל, ובין אם טסו למדינה אחרת לשם הנישואים האזרחיים בלבד. אפשרות זו מהווה מסלול עקיף שבוחרים אזרחים מן השורה, כדי להקים משפחה במדינת ישראל, בהתאם לאידיאולוגיה האישית שלהם או בהתאם לנסיבות חייהם.
ואולם, בבואם לסיים את ברית הנישואין, מתבקשים הם להתגרש בבית הדין הרבני, על אף שלא נישאו כדת משה וישראל. מתוך הפסיקה המרובה בעניין עולה כי סמכות ייחודית זו ניתנה לבית הדין הרבני עקב מושג שנקרא "ספק נישואין". קרי, החשש כי הטקס החלופי שביצע הזוג כלל מרכיבים של טקס אורתודוכסי, ולכן הזוג למעשה התקדש כדת משה וישראל. בית הדין הרבני אינו מוכן להסתכן שהזוג אכן התקדש, גם אם בטעות, כהלכה, ולכן דורש כי התרת הנישואין תיעשה בהתאם להלכה, טרם בואם של השניים בקשרים אחרים.
בבחינת התשתית העובדתית, ראוי לציין כי מתן גט הוא מוצא אחרון מבחינת בית הדין הרבני. לעיתים קרובות, ידיעת עובדה זו אינה אלא "קלף מנצח" בידי צד שבקיא במגבלות המערכת, ומנצל אותן לטובתו האישית. לא זו אף זו, סמכות שיפוטית ייחודית זו לרוב עומדת בסתירה לאידיאולוגיית הזוג, שכן בחרו להימנע מעירוב המערך הדתי בברית נשואיהם. חיובם להתגרש בבית הדין הרבני הוא הפרה של עקרון החופש מדת, ובהתאם, הפרה חמורה של סעיפים 1 ו-1א לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
יש להכיר בכך שאין הצדקה מספקת לחייב פרטים בחברה להגיע לדיון בנוגע לנישואיהם במעמד גוף שלא נבחר על ידם. חיוב זה מייצר מצב אבסורדי שבו בית הדין ממנו נמנע מלחתן זוג בשל רצונו לקיים טקס המעלה ספקות הלכתיים, דורש לגרשם או להתיר נישואיהם בשל ספקות הלכתיים אחרים. פועל יוצא מכך הוא שאזרחי ישראל נדרשים לעצב את חייהם לפי משב הרוח ההלכתי שקובע בית הדין הרבני. 
הצעת חוק זו נועדה, אם כן, ליישב הדורים עם חירויות הפרט, שעל המדינה לקדש כמדינה דמוקרטית. משכך, מוצע כי גירושים של זוג יהודים אשר באו בברית נישואין אזרחית מחוץ לישראל ונרשמו במשרד הפנים כחוק, יתקיימו בבית המשפט לענייני משפחה. הצעה זו נועדה לשלול את סמכותו של בית הדין הרבני לקבוע אם יתקבלו פרטים לחברה הישראלית או יודרו ממנה. מכיוון שבית הדין הרבני אינו עורך נישואין אזרחיים, אין הוא אמור לשמש כגוף המוסמך לפרק נישואין אלה. כמו כן, מטרת ההצעה להגשים את יכולתנו כפרטים בחברה לבחור כיצד נחל נישואין וגם כיצד נסיימם.  נוסף על כך, קבלת הצעה זו תביא להפחתה מבורכת במספר התיקים המוגשים לבית המשפט האזרחי, במסגרת "מרוץ הסמכויות" שיוצרת סמכות ייחודית זו.
 
 
 
[1] ס"ח התשי"ג, עמ' 165.

שינוי גודל גופנים