הצעת חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – התרת נישואין אזרחיים), של ח"כ ניצן הורוביץ

היום, שני 20.7.2020 הונחה של שולחן הכנסת הצעת חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – התרת נישואין אזרחיים), התש"ף–2020 של ח"כ ניצן הורוביץ.

הצעת החוק מבקשת לקבוע כי הסמכות לדון בהתרת נישואין של בני זוג בני עדה דתית אחת, שנישאו בנישואין אזרחיים והוכרו לצורך מרשם האוכלוסין כזוג נשוי, תהא מסורה לבתי המשפט לענייני משפחה.

מספר פנימי: 2141827

הכנסת העשרים ושלוש

 

יוזמים:      חברי הכנסת         ניצן הורוביץ
                                          תמר זנדברג
                                          יאיר גולן
                                          עופר כסיף

______________________________________________

פ/1571/23

 

הצעת חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – התרת נישואין אזרחיים), התש"ף–2020

תיקון סעיף 1 1. בחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט–1969[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1(ב), אחרי פסקה (2) יבוא:
"(3)    שני בני הזוג הם בני עדה דתית אחת, שנישאו בנישואין אזרחיים בלבד והוכרו לצורך מרשם האוכלוסין כזוג נשוי."
תיקון סעיף 3 2. בסעיף 3(א)(1) לחוק העיקרי, אחרי "דתות מוכרות שונות" יבוא "או שבני הזוג נישאו בנישואין אזרחיים והתעורר ספק אם יש לנישואין תוקף דתי".
תיקון חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) 3. בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953[2], בסעיף 1, אחרי "אזרחי המדינה או תושביה" יבוא "שנישאו על פי דין תורה".
תיקון חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים 4. בחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג–1962[3], בסעיף 4, אחרי "אזרחי המדינה או תושביה" יבוא "שנישאו על פי הדין הדתי הדרוזי".
תיקון דבר המלך במועצה על ארץ ישראל 5. בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922–1947[4]
(1)      בסימן 52, האמור בו יסומן "(ב)", ולפניו יבוא:
"(א)    לבתי הדין המוסלמים הדתיים יהא שיפוט ייחודי בענייני נישואין וגירושין של מוסלמים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, שנישאו על פי הדין השרעי.";
(2)      בסימן 54(I), במקום "נישואין וגירושין," יבוא "נישואין וגירושין של נוצרים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, שנישאו על פי הדין הדתי של העדה הנוצרית, וכן בענייני".

 

דברי הסבר

מטרת הצעת חוק זו לקבוע כי הסמכות לדון בהתרת נישואין של בני זוג הכשירים להינשא בארץ אך בחרו להינשא בנישואין אזרחיים בחוץ לארץ, תהא מסורה לבתי המשפט לענייני משפחה. זאת, כדי לתת תוקף לרצון בני הזוג שלא להכפיף את יחסיהם למערכת השיפוט הדתית.

על פי פסיקת בית הדין הרבני הגדול (גירושין (י-ם) 4276/03 ח' ש' נ' ח' י' (ניתן ביום 11 בינואר 2003)), נישואין אזרחיים שנערכו מתוך בחירה ורצון להינשא שלא כדת משה וישראל, אף על פי שבני הזוג יכולים להינשא כדת וכדין, נחשבים לנישואין בניגוד להלכה. בני זוג הבוחרים להינשא בדרך זו, מצהירים שאינם מעוניינים בכבלים הדתיים של הנישואין. כפועל יוצא מכך, יחסי האישות שבין בני הזוג נעשים במודע כדי שלא להיכנס תחת עולה של ההלכה ואינם יוצרים קידושי קניין. במצב דברים זה, לא נדרש גט מהבעל לאשה וניתן להתיר את הנישואין על ידי מתן פסק דין לגירושין (שם, בעמ' 7). פסק הדין לגירושין מהווה הצהרה מצד הערכאה השיפוטית המוסמכת על אודות סיום קשר הנישואין, ותוקפו נובע ממעמדה האזרחי של אותה ערכאה ולא מהדין הדתי.

כלל הסמכות הקבוע כיום בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953, קובע כי הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, מסורה באופן ייחודי לבתי הדין הרבניים. כללי סמכות דומים קיימים לגבי בני הדתות האחרות בחוק בתי הדין הדתיים הדרוזים ובסעיפים 52 ו-54 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922 – 1947.

על פי האופן שבו פורש כלל הסמכות שבחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) בפסיקת בית המשפט העליון (בג"ץ 2232/03 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו (ניתן ביום 21 בנובמבר 2006) (להלן – בג"ץ בני נוח)), סמכותם הייחודית של בתי הדין הרבניים לדון בסיום נישואין אינה חולשת רק על מקרים המצריכים גט, אלא גם על מקרים שבהם קיים צורך במתן פסק דין לגירושין לצורך סיום נישואין אזרחיים שממילא אינם תקפים על פי ההלכה. אשר על כן, הסמכות להתיר נישואין אזרחיים של בני זוג יהודים מסורה כיום לבתי הדין הרבניים בלבד, חרף הכרתו של הדין הדתי באפשרות להתיר נישואין אזרחיים באמצעות פסק דין של ערכאה שיפוטית אזרחית, כאמור לעיל.

כלל הסמכות הקיים חוטא אפוא לרצונם המפורש של הצדדים שלא להכפיף עצמם למערכת השיפוט הדתית והוא פותח פתח להתמשכות הליכי הגירושין ולסחטנות של אחד מבני הזוג את רעהו. כמו כן, כלל הסמכות הנוכחי גורם לפיצול ההתדיינות בין בתי המשפט לענייני משפחה, להם נתונה גם כיום הסמכות הבלעדית לדון בעניינים הכרוכים בסיום קשר הנישואין (חלוקת רכוש, משמורת ילדים וכדומה), לבין בתי הדין הרבניים, להם מוקנית הסמכות הייחודית לדון בהתרת הנישואין. בבג"ץ בני נוח קרא בית המשפט למחוקק לומר את דברו ולמצוא פתרון עבור אלפי זוגות היהודים אשר בחרו להינשא בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל ומעוניינים להביא לסיום נישואיהם (שם, פסקה 44).

נוכח האמור, מוצע לקבוע כי הסמכות לדון בהתרת נישואין של בני זוג בני עדה דתית אחת, שנישאו בנישואין אזרחיים והוכרו לצורך מרשם האוכלוסין כזוג נשוי, תהא מסורה לבתי המשפט לענייני משפחה.

כמו כן מוצע, כי במקרים שבהם מתעורר ספק באשר לתוקפם הדתי של הנישואין, יהא על בית המשפט לענייני משפחה להיוועץ בבית הדין הדתי, כדי שיקבע אם יש צורך בגירושין על פי הדין הדתי, ולו מחמת ספק. זאת, בדומה להסדר הקבוע בחוק באשר להתרת נישואין של בני זוג שאינם בני עדה דתית אחת. ההסדר המוצע ייתן מענה ויבטיח כי בני הזוג יוכלו להינשא בעתיד בנישואין דתיים, אם ירצו בכך, וכך יימנע חשש מפני ממזרות.

כדי להתגבר על הוראת סעיף 1 לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט–1969, הקובע שלבית המשפט לענייני משפחה תהא סמכות רק כאשר לבית דין דתי אחר אין סמכות ייחודית בענייני נישואין וגירושין, מוצע להבהיר בחוקים הקובעים את סמכות השיפוט הייחודית לבתי הדין הדתיים, כי בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין, תהא להם סמכות ייחודית רק כאשר הנישואין נערכו בהתאם לדין הדתי.

הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/532/19), ועל שולחן הכנסת העשרים על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/654/20; הוסרה מסדר היום ביום י"א בתמוז התשע"ז (5 ביולי 2017)), על ידי חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת (פ/4621/20; הוסרה מסדר היום ביום כ' בכסלו התשע"ט (28 בנובמבר 2018)) ועל ידי חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי כנסת (פ/5950/20).

הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/3669/18).

 

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

כ"ח בתמוז התש"ף – 20.7.20

 

שינוי גודל גופנים