התיקון להצעת חוק זאת מבקש להסדיר את שתי הסוגיות הללו ולאפשר לזוגות חד-מיניים להיות מוכרים בשעת אסון כשכולים וזאת בלי להידרש להגשת בקשות מיוחדות או פנייה לערכאות משפטיות.
הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול), התשע"ה–2015
תיקון סעיף 1
1.
בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י–1950[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, בהגדרה "בן משפחה" –
(1) במקום פסקה (א) יבוא:
"(א) מי שהיה בן זוג של הנספה ביום מותו, ובכלל זה בן זוג שלפני מות הנספה גר יחד עמו וביום מותו היה ידוע בציבור כבן זוג – אף אם נישא לאחר (להלן – אלמנה, או אלמן, לפי העניין);";
(2) פסקה (א1) – תימחק;
(3) במקום פסקה (ג) יבוא:
"(ג) הורה של הנספה ששמו רשום במרשם האוכלוסין לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–1965[2], וכן אדם שאמן את הנספה בהיותו קטין חמש שנים לפחות שלא על מנת לקבל פרס (להלן – שכול);".
תיקון סעיף 1א
2.
בסעיף 1א לחוק העיקרי, בסופו יבוא "וכל האמור בסעיפים 13א עד 13ג לגבי אישה או גרושה יחול לגבי איש או גרוש, בתיאומים לפי העניין".
דברי הסבר
כיום חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י–1950, אינו מכיר במצב של בני זוג מאותו המין ואינו מביא בחשבון תרחיש בו עלולה משפחה חד-מינית, או זוג הורים חד-מיניים, לשכול את ילדם. כמו כן לא מוסדר בחוק מצב של בן זוג חד מיני אשר יוכר כאלמן אלא החוק הקיים מגדיר בברור שאלמן הוא מי שאיבד את אשתו ואלמנה היא מי שאיבדה את בעלה.
הצעת החוק מסדירה את שתי הסוגיות הללו ומאפשרת לזוגות חד-מיניים להיות מוכרים בשעת אסון כשכולים וזאת בלי להידרש להגשת בקשות מיוחדות או פנייה לערכאות משפטיות.
בנוסף, הצעת החוק נותנת מעמד שכול להורה ששמו רשום במרשם האוכלוסין, וכן לאדם שאמן את הנספה בהיותו, קטין חמש שנים לפחות, שלא על מנת לקבל פרס.
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת אבישי ברוורמן וקבוצת חברי הכנסת (פ/1778/19), ועל שולחן הכנסת העשרים על ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי (פ/392/20).
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ד בסיוון התשע"ה – 1.6.15
