הצעת חוק: רב צבאי ראשי חייב להיות כזה שהוסמך להיות רב עיר או הוסמך לדיינות (הסמכות של הרבנות הראשית בלבד)

הצעת חוק הרב הראשי לצה"ל, התשע"ב–2012

האחריות המוטלת על כתפיו של הרב הצבאי הראשי כסמכות הלכתית עבור כלל חיילי צה"ל, קציניו ומפקדיו, דורשת שסמכותו הרבנית תהיה לפחות כמי שהוסמך להיות רב עיר או הוסמך לדיינות. זאת כדי שיוכל להתמודד עם שאלות הלכתיות כבדות משקל, באופן עצמאי. ומתוך כך יתחזק מעמדו הרבני הלכתי של הרב הצבאי הראשי, בציבור החיילים.
עם זאת, ראוי שמי שמשמש רבם של חיילים המתמודדים עם קונפליקטים הלכתיים מעצם היותם חיילים יכיר את ההוויה הצבאית של הלוחמים, היכן שמתעוררות השאלות. אין ספק שמי ששירת כלוחם וההוויה של הלוחמים אינה זרה לו, יוכל להתמודד כהוגן, עם השאלות הכרוכות בשרות הצבאי.
אשר על כן, ולאור מהות התפקיד, ראוי שמי שיכהן כרב צבאי ראשי יהיה אדם המשלב ספרא וסייפא, תלמיד חכם אך בו בזמן גם מי שלימד ידיו לקרב ואצבעותיו למלחמה.
הרבנות הצבאית לא רק אמונה על שירותי דת, אלא גם על רוח הלחימה ממקורות היהדות וכיום קיימים רבנים צבאיים במפקדת החטיבות, באוגדות, והפיקוד וגם בבסיסי ההדרכה ההכשרה והאימונים בנוסף לגדודי המילואים. 

מטרה    1.    מטרת חוק זה לקבוע סדרי מינהל תקין במינוי הרב הראשי לצבא הגנה לישראל.

מינוי רב צבאי ראשי     2.    הרמטכ"ל ימנה, לאחר התייעצות עם הרבנים הראשיים לישראל, רב צבאי ראשי והוא יהיה יועצו בכל תחומי הדת והסמכות הדתית הגבוהה ביותר בצבא.

תנאי כשירות     3.    לא ימונה רב צבאי ראשי אלא אם כן התמלאו לגביו כל אלה:

        (1)    בעת הבחירה מלאו לו 35 שנים וטרם מלאו לו 55 שנים;
        (2)    הוא מכהן או כיהן כדיין או כרב עיר, או שיש לו כשירות לכהן כדיין או כרב עיר.
        (3)    הוא שירת בצבא הגנה לישראל כחייל לוחם; בפסקה זו, "חייל לוחם" – כהגדרתו בפקודות הצבא.

דברי הסבר

הצעת חוק זו נולדה בעקבות הפולמוס בעולם הדתי בשאלה מי ראוי לעמוד בראש הרבנות הצבאית הראשית.
מוסד זה קיבל במהלך השנים משנה תוקף של חשיבות וכיום מהווה הרב הצבאי הראשי את הסמכות הדתית הגבוה ביותר בצה"ל. הרב הראשי לצה"ל מייעץ לרמטכ"ל בענייני תורת ישראל, ואחראי על מערך שלם של רבנים, משגיחי כשרות, ונושאי תפקידים נוספים שכל מטרתם לספק צרכיהם השונים של חיילי היחידות השונות בצה"ל לרבות תפילות, נישואין, כשרות, טיפול בחללים, ועוד.

הרבנות הצבאית לא רק אמונה על שירותי דת, אלא גם על רוח הלחימה ממקורות היהדות וכיום קיימים רבנים צבאיים במפקדת החטיבות, באוגדות, והפיקוד וגם בבסיסי ההדרכה ההכשרה והאימונים בנוסף לגדודי המילואים.
על כל אלה חולש הרב הצבאי הראשי ואין כל ספק שדמותו מקרינה לא רק על החיילים שומרי התורה והמצוות אלא למעשה על כל חייל וחיילת בצה"ל.

האחריות המוטלת על כתפיו של הרב הצבאי הראשי כסמכות הלכתית עבור כלל חיילי צה"ל, קציניו ומפקדיו, דורשת שסמכותו הרבנית תהיה לפחות כמי שהוסמך להיות רב עיר או הוסמך לדיינות. זאת כדי שיוכל להתמודד עם שאלות הלכתיות כבדות משקל, באופן עצמאי. ומתוך כך יתחזק מעמדו הרבני הלכתי של הרב הצבאי הראשי, בציבור החיילים.

עם זאת, ראוי שמי שמשמש רבם של חיילים המתמודדים עם קונפליקטים הלכתיים מעצם היותם חיילים יכיר את ההוויה הצבאית של הלוחמים, היכן שמתעוררות השאלות. אין ספק שמי ששירת כלוחם וההוויה של הלוחמים אינה זרה לו, יוכל להתמודד כהוגן, עם השאלות הכרוכות בשרות הצבאי.

אשר על כן, ולאור מהות התפקיד, ראוי שמי שיכהן כרב צבאי ראשי יהיה אדם המשלב ספרא וסייפא, תלמיד חכם אך בו בזמן גם מי שלימד ידיו לקרב ואצבעותיו למלחמה.
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת נסים זאב (פ/2805/18; פ/4421/18).

———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ו בתמוז התשע"ב – 16.7.12

שינוי גודל גופנים