כיום קבוע בחקיקה פטור מארנונה לכנסיה, מסגד או בית תפילה אחר, לרבות מבנה או חלק ממבנה שייעודו העיקרי הוא קיום תפילה ולצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימודי הדת ושאין בו פעילות עסקית.
מספר פנימי: 556522
הכנסת התשע-עשרה
יוזמים: חברי הכנסתיואב בן צור
אריה דרעי
ישראל אייכלר
יצחק כהן
פ/2872/19
הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לבית מדרש ולישיבה), התשע"ה–2014
תיקון סעיף 5ג
1.
בפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין), 1938[1], בסעיף 5ג, אחרי פסקה (1א) יבוא:
"(1ב) בית מדרש או ישיבה, לרבות מבנה או חלק ממבנה שייעודו העיקרי הוא לימוד תורה והשימושים הנוספים בו, ככל שישנם, הם לקיום תפילה או לצרכים הנובעים מלימוד התורה ומקיום התפילה, ושאין בו פעילות עסקית;"
דברי הסבר
סעיף 5ג(ה) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין), 1938 (להלן – הפקודה), קובע רשימת נכסים הפטורים מארנונה כללית או מאגרה. בפסקה (1) של הסעיף האמור נקבע שמבנה או חלק ממבנה שייעודו העיקרי הוא לקיום תפילה, כגון כנסיה מסגד או בית תפילה אחר, פטור מארנונה כללית או מאגרה, בתנאי שאין בו פעילות עסקית.
בחוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 17), התש"ע–2010, נוספה פסקה (1א) לסעיף 5ג(ה) לפקודה, שנועדה להבהיר את המצב המשפטי הקיים ולקבוע במפורש שגם אם מתקיימים במבנה או בחלק ממבנה של בית כנסת שייעודו העיקרי הוא קיום תפילה, לימודי תורה או שימושים נוספים לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימוד התורה שאינם בגדר פעילות עסקית, לא תוטל ארנונה כללית או אגרה על המבנה.
למרות תיקון החוק, בית המשפט המחוזי בעמ"נ (י-ם) 47425-12-11 ישיבת החיים והשלום נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים, פסק, בהסתמך גם על פסיקות קודמות בעניין, כי הכלל הוא ליתן פרשנות מצמצמת לפטורים הקבועים בפקודה, וזאת כדי שהפטור מארנונה יינתן רק לתכלית לשמה הוא נועד. לפיכך, נפסק בפסק הדין האמור שישיבות ובתי מדרש אינם פטורים מתשלום ארנונה.
מטרת הצעת חוק זו היא להבהיר כי אין מקום להחריג את הישיבות ובתי המדרש לסוגיהן מסעיף הפטור החל על בתי כנסת, ולקבוע באופן חד וברור שדין ישיבות ובתי מדרש לעניין הפטור מארנונה זהה לפטור שניתן לבית כנסת, שעה שהמקום משמש ללימוד תורה או לתפילה ואין בו פעילות עסקית.
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ד בחשוון התשע"ה – 17.11.14
[1] ע"ר 1938, תוס' 1, עמ' (ע) 27, (א) 31.
