הצעת חוק: סרבני גט במאסר לא יוכלו לשהות באגף התורני ולאכול אוכל כשר למהדרין

הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה)

הניסיון מלמד כי סרבני גט מוכנים לשהות במאסר זמן רב, ולמנוע מנשים רבות להשתחרר מעגינותן. במקרים כאלו, כל הכלים הקבועים כיום  הפוגעים בזכויותיו של אדם חופשי, אינם אפקטיביים כיוון שממילא סרבן הגט נמצא במאסר.

מטרת הצעת חוק זאת, היא לתת בידי בתי הדין הרבניים כלים אפקטיביים לטיפול במקרים כאלו, שבעזרתם ישתכנע סרבן הגט לשחרר את האישה מעגינותה.

בשל התמיכה אשר הרבנים מקבלים מגורמים מן החוץ- מוצע כי יוגבלו שיחות הטלופן שלהם, לקרובים מדרגה ראשונה בלבד לזמן שלא יעלה על כעשר דקות.
כמו כן, מוצע כי בתי הדין הרבניים יוסמכו להטיל הגבלה על אפשרותם של סרבני גט לשהות באגף תורני (וכן לקבל אוכל ברמת כשרות "מהדרין". הסיבה לכך היא שככל שסרבן הגט אינו מקיים אורח חיים דתי – במובן זה שאינו מציית לפסק הלכה מטעם הרבנות הראשית לישראל, שהיא הסמכות הדתית העליונה במדינת ישראל, לתת גט – הוא אינו מתאים לקבל את התנאים שניתנים לאסירים שכן מקיימים אורח חיים דתי.

הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה), התשע"ד–2014

תיקון סעיף 2
1. בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה–1995 , בסעיף 2(א)(7), בסופו יבוא:
  "(י) לקיים שיחות טלפון פרט לשיחות עם עורך דינו, טוען רבני מטעמו ועם בני משפחתו מדרגה ראשונה ובלבד שהשיחות עם בני משפחתו כאמור לא יעלו על עשר דקות;
   (יא) לשהות באגף תורני (לש"ם);
   (יב) לקבל אוכל כשר מהדרין."

דברי הסבר
חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה–1995, מסמיך את בתי הדין הרבניים לתת צווי הגבלה מסוגים שונים נגד אנשים המסרבים לקיים פסקי דין של גירושין. בין היתר, בסמכותם להוציא צו הגבלה בדרך של מאסר כפייה. צו כזה ניתן במצבים קיצוניים בלבד, שבהם שום דרך שכנוע, בין בדברים ובין באמצעות צווי הגבלה אחרים, לא תועיל.
אלא שהחוק אינו מספק מענה למקרים שבהם למרות שסרבן הגט נאסר בשל סירובו לתת גט, הוא ממשיך לעמוד בסירובו גם בכלא. הניסיון מלמד כי סרבני גט מוכנים לשהות במאסר זמן רב, ולמנוע מנשים רבות להשתחרר מעגינותן. במקרים כאלו, כל הכלים הקבועים כיום (צווים האוסרים על יציאה מן הארץ, על החזקת רשיון נהיגה, על הטלת עיקולים על גמלה או קצבה ועוד), הפוגעים בזכויותיו של אדם חופשי, אינם אפקטיביים כיוון שממילא סרבן הגט נמצא במאסר.

מטרת החוק היא לתת בידי בתי הדין הרבניים כלים אפקטיביים לטיפול במקרים כאלו, שבעזרתם ישתכנע סרבן הגט לשחרר את האישה מעגינותה.
לדברי גורמים מקצועיים, סרבני גט האסורים בבית הסוהר ממשיכים בסירובם, בין היתר, בשל העידוד שהם מקבלים מגורמים מחוץ לכלא שלא לתת גט, באמצעות שיחות טלפון. על כן מוצע כי תוגבל אפשרותו של סרבן הגט הכלוא לקיים שיחות טלפון, פרט לשיחות עם עורך דינו, טוען רבני מטעמו ועם בני משפחתו מדרגה ראשונה ובלבד שהשיחות עם בני משפחתו כאמור לא יעלו על עשר דקות.
כמו כן, מוצע כי בתי הדין הרבניים יוסמכו להטיל הגבלה על אפשרותם של סרבני גט לשהות באגף תורני (אגף לשומרי מצוות) וכן לקבל אוכל ברמת כשרות "מהדרין" ("גלאט"). הסיבה לכך היא שככל שסרבן הגט אינו מקיים אורח חיים דתי – במובן זה שאינו מציית לפסק הלכה מטעם הרבנות הראשית לישראל, שהיא הסמכות הדתית העליונה במדינת ישראל, לתת גט – הוא אינו מתאים לקבל את התנאים שניתנים לאסירים שכן מקיימים אורח חיים דתי. יוער כי שירות בתי הסוהר יכול כיום להגביל את האפשרויות הללו, מכוח פקודות נציבות בתי הסוהר מס' 04.55.00 ומס' 1.22.00.

אומנם כלים אלו עלולים גם הם לפגוע בזכויותיו של סרבן הגט, אולם יש לזכור כי בידיו של כל סרבן גט לתת את הגט, כך שבכל עת נתונה לו האפשרות להשתחרר מההגבלות האלו ולצאת לחופשי, ככל שיקיים את פסק הדין וישחרר את האישה הכלואה במצב של עגינות.
הצעה זו נכתבה בשיתוף פעולה עם הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו.

———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ח בסיוון התשע"ד – 16.6.14

שינוי גודל גופנים