הצעת חוק סל הקליטה (תיקון – זכאות יוצאים לשאלה), של ח"כ תמר זנדברג.

אתמול, שני 4.11.2019 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק סל הקליטה (תיקון – זכאות יוצאים לשאלה), התש"ף–2019 של ח"כ תמר זנדברג (המחנה הדמוקרטי).

הצעת החוק מבקשת לסייע בפתרון מצבם המורכב של היוצאים לשאלה, וזאת באמצעות קביעת זכאותם לזכויות המוקנות בסל הקליטה לעולים חדשים.

 

מספר פנימי: 2081344

הכנסת העשרים ושתיים

 

יוזמת:       חברת הכנסת        תמר זנדברג

 

______________________________________________

פ/50/22

 

הצעת חוק סל הקליטה (תיקון – זכאות יוצאים לשאלה), התש"ף–2019

 

תיקון סעיף 1 1. בחוק סל הקליטה, התשנ"ה–1994[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, לפני ההגדרה "סל קליטה" יבוא:
""יוצא לשאלה" – מי שלימודיו לפי חוק לימוד חובה, התש"ט–1949[2] התקיימו במוסד חינוך תרבותי ייחודי כהגדרתו בסעיף 1 לחוק מוסדות חינוך תרבותיים יחודיים, התשס"ח–2008[3], המשרת את קבוצת האוכלוסייה החרדית, ועזב את החברה החרדית, לפי הגדרות שיקבע שר החינוך."
תיקון סעיף 2 2. בסעיף 2 לחוק העיקרי, בסעיף קטן (א), אחרי "עולה" יבוא "או יוצא לשאלה".

 

דברי הסבר

יוצאים לשאלה הם אנשים שעוזבים את החברה החרדית ועוברים לחיים בחברה החילונית. טווח הגילאים בו מתרחשת, לרוב, היציאה לשאלה, הוא 16 עד 25, כלומר טרם הנישואים ולאחר מעבר לישיבה גדולה. על פי הערכות שונות, 70% מהיוצאים לשאלה הם גברים.

התמיכה הקיימת ביוצאים לשאלה אינה ממוסדת, מועטה, נעשית על בסיס פרטי (למשל באמצעות הל"ל – הארגון ליוצאים לשאלה) וללא כל תמיכה מצד המדינה. בנוסף, אין בחוק הישראלי, בתקנות או בנהלים, הגדרה ליוצא לשאלה. העדר הגדרה רשמית מקשה על איסוף נתונים מדויקים לגבי היקף התופעה. ארגון הל"ל מטפל בשנה בכ-150-200 יוצאים לשאלה וטיפל בקרוב ל-2000 יוצאים לשאלה בעשר השנים האחרונות. יחד עם זאת, ההערכה היא כי מרבית היוצאים לשאלה אינם יוצרים קשר עם הל"ל או עם ארגון אחר ועוברים את התהליך לבדם או באמצעות מסגרות תמיכה חלופיות. לפי הערכה מצמצמת, אם כן, כ-400 בני אדם בשנה נמצאים בתהליך של יציאה לשאלה.

היציאה לשאלה היא תהליך אישי מורכב, אשר במהלכו ואחריו רבים מהיוצאים לשאלה סובלים מפערים בהשכלה הפורמלית, ממחסור כספי וחומרי ומקשיים נפשיים וחברתיים. המדינה אינה מספקת סיוע ייעודי כלשהו ליוצאים בשאלה. מצב זה הוא בעיקרו תוצאה של היעדר הכרה רשמית במצבם. בכך למעשה נמנעים מהם אמצעים לקידום חברתי, אותם המדינה מעניקה לאוכלוסיות אחרות, כדוגמת אוכלוסיית העולים.

היוצאים לשאלה בישראל הם בוגרי מערכת החינוך החרדית. כבר בכיתות נמוכות, בהן נלמדים תכני הליבה של משרד החינוך בהיקף מסוים, קיימים פערים גדולים בין מערכת החינוך החרדית לתלמידי מערכת החינוך הממלכתית. פערים אלה באים לידי ביטוי, למשל, בהבדלים של עד 30% בתוצאות מבחני המיצ"ב. בכיתות גבוהות יותר לא קיים כלל מידע משווה והעובדה כי רוב בוגרי מערכת החינוך החרדית אינם ניגשים לבגרות מקשה עוד יותר על ההשוואה ומדגישה את הפערים בינה לבין מערכת החינוך הממלכתית. יוצאים לשאלה וכן העוסקים בסיוע להם, מעידים כי רמת ההשכלה של אדם המסיים לימודיו במערכת החינוך החרדית שקולה לזו של בוגר כיתה ד' במערכת החינוך הממלכתית.

כתוצאה מכך, יוצאים לשאלה נמצאים בפער גדול לעומת צעירים בני גילם שלמדו במערכת החינוך הממלכתית והם נדרשים למאמצים כבירים כדי להשלים בהצלחה את בחינות הבגרות. פער זה מקבל משנה תוקף בגלל הצורך בסגירתו בגיל יחסית מתקדם, בשלב בו לא חלים עקרונות חוק לימוד חובה ועל כן עלותה הכספית של ההשלמה גבוהה. היעדרה של מסגרת מובנית רשמית המיועדת לסייע ליוצאים לשאלה להשלים השכלה מקשה אף הוא. מסגרות פרטיות להשלמת השכלה מתנות סבסוד של שכר הלימוד בעמידה בקריטריונים שרוב היוצאים לשאלה מתקשים לעמוד בהם, כמו השתייכות למגזרי מיעוט או זכאות לסל קליטה.

לפערים אלה בהשכלה ישנם השלכות מרחיקות לכת על תחומים אחרים בחייו של היוצא לשאלה: מניעת קבלתו לעבודות שונות; פגיעה בשכרו; עיכוב קבלה ללימודים אקדמיים; קושי בגיוס לצה"ל ובשיבוץ לתפקידים ההולמים את רמתו ועוד. ההכרה שחווים היוצאים לשאלה בגודל הפער בינם לבין צעירים אחרים בגילם ובצורך להשקיע מאמצים כבירים כדי להשלימו, מביאה לעתים לקיומן של תופעות כמו דיכאון ובעיות נפשיות אחרות.

מבחינה כלכלית, תופעת היציאה לשאלה מתאפיינת ברוב המקרים בניתוק של היוצא לשאלה מהחברה החרדית שתמכה בו וסיפקה את צרכיו. תמיכות שתלמידי ישיבה זכאים להן בזמן הלימודים נשללות מהם והסיוע מצד ההורים לרוב נפסק גם כן. כמעט כל היוצאים לשאלה אינם יכולים להמשיך ולהתגורר בבית משפחתם ובוודאי שלא בישיבה בה למדו, והם מוצאים עצמם במצוקת דיור. למצוקת הדיור מתווסף כמעט תמיד מחסור כספי, המועצם בגלל הקושי במציאת עבודה. הדבר מציב את רוב היוצאים לשאלה במצב של מצוקה כלכלית בתחילת דרכם בעולם החילוני.

בנוסף, היוצאים לשאלה נתקלים בקשיים רבים הנובעים מהצורך להתאים עצמם לנורמות ומסגרות שונות מאוד מאלה שגדלו בהם. ערכים כמו יציאה לעבודה, אחריות הפרט על גורלו, התנהלות כספית וניהול משאבים אינם מוכרים להם. לכך מתווסף קושי ביצירת קשרים חדשים בעולם החילוני.

הצעה זו מבקשת לסייע בפתרון מצבם המורכב של היוצאים לשאלה, אשר תואר לעיל, וזאת באמצעות קביעת זכאותם לזכויות המוקנות בסל הקליטה לעולים חדשים. היוצאים לשאלה בישראל עוברים תהליך של "הגירה פנימית" מחברה מסוגרת אל המסגרת המודרנית-מערבית של העולם החילוני בישראל. תהליך זה דומה, במידה רבה, לתהליך שעוברים עולים חדשים, ובמובנים מסוימים הוא אף קשה ממנו. המדינה מממנת את מערכת החינוך החרדית ומעודדת את הנצחת ההבדלים בין המגזר החרדי למגזר החילוני, ולפיכך עליה מוטלת אחריות מלאה לסייע לבוגרי מערכת החינוך החרדית להשתלב בעולם היצרני ולהפוך לאזרחים תורמים בציבור.

זאת ועוד – המדינה מקנה כיום כלים מסובסדים לבוגרי מערכת החינוך החרדית שנשארו בעולם החרדי כדי שיתגברו על הפערים שמערכת זו יוצרת, אך נמנעת מגיבוש כלים כאלה עבור בוגרי אותה מערכת שאינם מהווים עוד חלק מהחברה החרדית. דיסוננס זה יוצר אי-שוויון ואפליה כלפי היוצאים לשאלה. מצב לא הוגן זה מצדיק נקיטת צעדים במטרה להקל על היוצאים לשאלה את ההתמודדות עם התהליך ומורכבות מצבם.

הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/234/20).

 

שינוי גודל גופנים