הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום כבן ללאום ישראלי), התשע"ח–2018 של סיעת יש עתיד

הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום כבן ללאום ישראלי), התשע"ח–2018 של סיעת יש עתיד, מבקשת לקבוע כי תושב מכוח חוק השבות, התש"י–1950, שאינו זכאי להירשם כיהודי לפי הוראות חוק זה, יירשם בפרט הלאום כבן ללאום ישראלי, אם ביקש זאת, על פי הודעה בלבד.

מספר פנימי: 2025144
הכנסת העשרים

יוזמים:      חברי הכנסתיואל רזבוזוב
                                                יאיר לפיד
                                                יעל גרמן
                                                מאיר כהן
                                                יעקב פרי
                                                עפר שלח
                                                חיים ילין
                                                קארין אלהרר
                                                עליזה לביא
                                                מיקי לוי
                                                אלעזר שטרן

______________________________________________                                                

                                             פ/5060/20
הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום כבן ללאום ישראלי), התשע"ח–2018
תיקון סעיף 2
1.
בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–1965[1], בסעיף 2(א1), אחרי פסקה (3) יבוא:
 
 
"(4)    תושב מכוח חוק השבות, התש"י–1950[2] שאינו זכאי להירשם כיהודי לפי הוראות חוק זה, יירשם בפרט הלאום כבן ללאום ישראלי, אם ביקש זאת, על פי הודעה בלבד."
דברי הסבר

מדינת ישראל עתידה לחגוג השנה, התשע"ח–2018, שבעים שנות עצמאות שבהן קלטה עולים שהיו זכאים לאזרחות ישראלית מתוקף חוק השבות, התש"י–1950 (להלן – החוק). למעשה, מדינת ישראל מהווה קיבוץ גלויות של כלל צאצאי העם היהודי לדורותיו.

בשלושת העשורים האחרונים עלו לישראל ממדינות ברית המועצות לשעבר מעל מיליון ומאתיים אלף בני אדם מתוקף החוק ובשל יהדותם. בטרם עלייתם, לשכת הקשר נתיב, שהיא למעשה הזרוע הביצועית של רשות האוכלוסין וההגירה, אישרה שיהדותם היא כאמור בחוק ולכן הם זכאים לאזרחות ישראלית. ואולם, בשל פערים שמקורם בנהלים שונים ובחקיקה, לחלק לא מבוטל מהעולים מחבר העמים ולילדיהם נכתב בסעיף הלאום "רוסי" או "נוצרי". זהו מצב אירוני, שכן רובם המוחלט של העולים הללו נדרשו לוותר על אזרחותם הזרה למען קבלת האזרחות הישראלית. לא זו אף זו, ילדי העולים, שעלו בגיל צעיר מאוד ואף נולדו בארץ, גיבשו את זהותם בישראל וזהותם היא ישראלית, ואינה שונה מזו של שאר אזרחי המדינה שלאומם מוגדר כיהודי.

העולים מחבר העמים ומשאר מדינות העולם, בהשלמתם את תהליך העלייה, הם אזרחים ישראלים לכל דבר ועניין, וכפועל יוצא מכך הם גם משלמים מסים ומשרתים בצבא ההגנה לישראל ככלל אזרחי המדינה. חרף זאת, המדינה מונעת מהם את הזכות הבסיסית ביותר – ההכרה בשייכות שלהם ללאום הישראלי.

המדינה בוחרת לקדש ולהנציח את השוני האתני והדתי בכך שהיא מסרבת להכיר בעובדה כי לאום איננו דת. כשאדם עולה ארצה והופך לאזרח ישראלי המשמעות היא כי לאומו הוא ישראלי.

הצעת חוק זו נועדה לשים קץ לפער החברתי, להפליה ואף לטעות בהבנה של סעיף הלאום.

יתר על כן, הצעת החוק נועדה לגשר בין פערים תרבותיים במדינת העלייה וקיבוץ הגלויות, ללכד את הציבור הישראלי למקשה אחת וליצור סולידריות ושייכות לכלל אזרחי המדינה.

רישום כבן ללאום ישראלי הוא למעשה הצהרה על נאמנות ושייכות בלתי מעורערת למדינה. להצהרה זו ערך בלתי מבוטל, שכן היא ביטוי של סולידריות הדדית בין הפרט למדינה.

לפיכך, מוצע לקבוע כי תושב מכוח חוק השבות, התש"י–1950, שאינו זכאי להירשם כיהודי לפי הוראות חוק זה, יירשם בפרט הלאום כבן ללאום ישראלי, אם ביקש זאת, על פי הודעה בלבד.

יובהר, כי אין במוצע כדי לערער על מעמד הלאום היהודי במדינת ישראל. מדינת ישראל הוקמה למען העם היהודי, אולם כפי שהוכיחה המציאות בעשורים האחרונים העם היהודי מורכב משכבות שונות ומגוונות ויש להכיר בכך.

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

י"ג בשבט התשע"ח – 29.1.18

 

 
[1] ס"ח התשכ"ה, עמ' 270.
[2] ס"ח התש"י, עמ' 159.

שינוי גודל גופנים