הצעת חוק: מעמד שווה לזוגות שבאו בברית הזוגיות

ההצעה, שהוגשה ע"י ח"כ אביגדור ליברמן ואחרים, גורסת כי נישואין בישראל הם דתיים בלבד; אין לכפות על אדם הליכים וטקסים דתיים בניגוד לאמונתו;  רבים מאזרחי המדינה אינם יכולים או אינם רוצים להינשא בנישואין הדתיים.
החוק יוצר מסלול מקביל ושווה זכויות וחובות שבאמצעותו יכולים איש ואישה אזרחי המדינה החפצים בכך ליצור הסכם זוגי שאינו יוצר נישואין על פי הדין הדתי.
החוק המוצע מפרט את מכלול רכיבי ברית הזוגיות – ממינוי רשמי ברית הזוגיות ועד להליכי התרת הברית על ידי הרשם או בית המשפט.

הצעת חוק לקביעת מעמדם של בני זוג שבאו בברית הזוגיות, התשע"ה–2015
הגדרות
1.
בחוק זה –
 
 
"בית המשפט" – בית המשפט לענייני משפחה;
 
 
"הסכם זוגיות" – הסכם בין איש ואישה שהוראות חוק זה יחולו על ההתקשרות שביניהם לחיות כבני זוג;
 
 
"הצהרת היעדר כוונה להינשא על פי הדין הדתי" – תצהיר שבו יצהירו בני הזוג כי חייהם המשותפים וההתקשרות בהסכם הזוגיות אינם משקפים כוונה להינשא בהתאם לדין הדתי;
 
 
"רישום" או "מרשם" – רישום רשמי של בני זוג שבאו בהסכם הזוגיות המתנהל לפי חוק זה.
התקשרות בין
בני זוג
2.
איש ואישה שהסכימו לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף אך בלי שחייהם המשותפים ייחשבו כיוצרים קידושין או נישואין לפי הדין האישי, רשאים להירשם כבני זוג אם התקיימו בהם התנאים המפורטים להלן:
 
 
(1)       מלאו לכל אחד מהם 18 שנים;
 
 
(2)       אחד מהם לפחות הוא תושב ישראל;
 
 
(3)       הם אינם קרובי משפחה בשל היותם אב ובתו, אם ובנה, אח ואחות, סבא ונכדתו או נינתו, סבתא ונכדה או נינה, דוד ואחייניתו או בתה, דודה ואחיינה או בנו, איש ואחות אשתו בחייה; לעניין זה דין מי שהיה נשוי או בן זוג של אחד מאלה כדין אותו קרוב משפחה וכן דין מאומץ או מאמץ של אחד מאלה כדין קרוב משפחה מלידה;
 
 
(4)       כל אחד מהם אינו רשום במרשם רשמי כבן זוג לאחר בישראל או במדינת חוץ והם אינם נשואים לפי הדין האישי על פי קביעתו של בית הדין הדתי שיש לו סמכות שיפוט בענייני נישואין וגירושין שלו, ולא היה רשום או נשוי כאמור במשך 180 ימים קודם לרישום;
 
 
(5)       היה אחד מבני הזוג פסול דין או שמונה לו אפוטרופוס, לא יירשם כבן זוג, אלא אם כן אישר בית המשפט שהוא יכול לבוא בברית הזוגיות.
מינוי רשם זוגיות
3.
(א)      שר המשפטים ימנה אדם הכשיר להתמנות לשופט בית משפט לענייני משפחה לרשם זוגיות אשר יקיים מרשם של בני הזוג לפי חוק זה (בחוק זה – הרשם).
 
 
(ב)       לצורך מילוי תפקידו יהיו לרשם סמכויות חקירה לפי סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט–1968[1].
רישום במרשם
בני זוג
4.
(א)      בני זוג אשר מבקשים לערוך הסכם זוגיות ולהירשם במרשם יגישו לרשם בקשה שתהא ערוכה לפי טופס שיקבע בתקנות ויצרפו לבקשה מסמכים אשר מאמתים את התנאים שבסעיף 2 וכן הצהרת היעדר כוונה להינשא על פי הדין הדתי.
 
 
(ב)       הגישו בני זוג לרשם בקשה להירשם במרשם, יפרסם הרשם ברבים, בדרך שתיקבע, הודעה על הבקשה שהוגשה לו.
 
 
(ג)       כל אדם רשאי להגיש לרשם, בתוך תקופה שתיקבע, התנגדות לבקשה לרישום בשל כך שלא התקיימו התנאים האמורים בסעיף 2; הוגשה לרשם התנגדות, ימציא העתק ממנה לבני הזוג והם רשאים למסור לו את תשובתם להתנגדות.
 
 
(ד)       לא הוגשה לרשם התנגדות או שהרשם נוכח כי אין בהתנגדות שהוגשה ממש, יזמין את בני הזוג להתייצב בפניו על מנת לערוך הסכם זוגיות.
 
 
(ה)      בני הזוג יצהירו בפני הרשם כי התקיימו בהם התנאים האמורים בסעיף 2, כי הם מסכימים לערוך הסכם זוגיות, לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף בלי שחייהם המשותפים ייחשבו כקידושין או נישואין או כיוצרים קידושין או נישואין לפי הדין האישי, ולהירשם כבני זוג לפי הוראות חוק זה ללא כל תנאי; נוכח הרשם שכל אחד מבני הזוג הניצב בפניו מוכן להיות צד להסכם הזוגיות בהסכמה חופשית ובהבינו את משמעותה ותוצאותיה לרבות, לעניין חוק יחסי ממון, התשל"ג–1973[2], יחתמו בפניו בני הזוג על הסכם הזוגיות והרשם יקיים את ההסכם בחתימתו (להלן – ההתקשרות) וירשום את פרטי בני הזוג שייקבעו במרשם.
 
 
(ו)       בני זוג שנישאו במדינת חוץ או שרשומים במרשם רשמי כבני זוג במדינת חוץ, ושנתקיימו בהם הוראות סעיף 2, רשאים להגיש לרשם בקשה לפי סעיף קטן (א), בצירוף מסמכים המאשרים כי הם נשואים או רשומים כבני זוג במדינת חוץ; נוכח הרשם באמיתותם של המסמכים, ירשום הרשם במרשם את פרטי בני הזוג שייקבעו ואת מועד נישואיהם או מועד רישומם במדינת החוץ.
 
 
(ז)       החליט הרשם לרשום את בני הזוג במרשם, ישלח העתק מן הרישום לבני הזוג ולפקיד הרישום לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–1965[3] (להלן – פקיד הרישום).
 
 
(ח)      הוגשה לרשם התנגדות לפי סעיף קטן (ג) או שסירב הרשם לרשום את בני הזוג במרשם לפי סעיף קטן (ד), רשאים הם להגיש לבית המשפט בקשה לאישור הרישום.
הדין החל על
בני זוג
5.
(א)      כל חיקוק המתייחס לאיש ואישה הנשואים זה לזה יראו אותו כחל גם על בני זוג שנרשמו במרשם.
 
 
(ב)       על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יחולו החיקוקים המנויים בתוספת הראשונה על בני זוג כאמור אלא לאחר שחלפו 18 חודשים מיום שנרשמו במרשם או ממועד רישומם במדינת חוץ לפי סעיף 4(ו), המוקדם מבין השניים; בית המשפט רשאי להחיל את הוראות חוק הירושה, התשכ"ה–1965[4], על בני זוג שנרשמו במרשם גם אם לא חלפו 18 חודשים, אם מצא כי בני הזוג חיו חיי משפחה במשק בית משותף במשך תקופה מצטברת של שלוש שנים לפני מותו של בן הזוג.
 
 
(ג)       על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יחולו החיקוקים המנויים בתוספת השנייה על בני זוג הרשומים במרשם; ואולם, אם אחד מבני הזוג נישא לאחר, נרשם כבן זוג של אחר או עבר לחיות יחד עם בן זוג אחר בישראל או במדינת חוץ לפני שההתקשרות הותרה ובני הזוג נמחקו מהמרשם, זכאי בן זוגו לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 50,000 שקלים חדשים אם עדיין לא עברו חמש שנים מהמועדים האמורים בסעיף קטן (א) או 100,000 שקלים חדשים אם עברו יותר מחמש שנים, נוסף על כל סעד אחר שהוא זכאי לתבוע.
 
 
(ד)       בני זוג הרשומים במרשם חבים זה לזו במזונות לפי סעיפים 2א, 6 עד 18 ו-20 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט–1959[5].
מחיקה מן המרשם
6.
(א)      הרשם ימחק בני זוג מהמרשם בהתקיים אחד מאלה:
 
 
 
(1)       אחד מבני הזוג נפטר;
 
 
 
(2)       בני הזוג הגישו בקשה לרשם להתיר את ההתקשרות ועברה חצי שנה מיום הגשת הבקשה; הוגשה בקשה כאמור, יזמין הרשם את בני הזוג להצהיר בפניו כי הם מסכימים להתיר את ההתקשרות וכי לא נישאו זה לזה לפי הדין האישי; נוכח הרשם באמיתות הצהרתם ובכך שכל אחד מבני הזוג הצהיר בפניו בהסכמה חופשית ובהבינו את משמעותה ותוצאותיה, יחתמו בני הזוג על הצהרתם בפני הרשם והוא יאשר את הצהרתם בחתימתו;
 
 
 
(3)       בית משפט הורה בפסק דין להתיר את הסכם הזוגיות לפי
סעיף 8;
 
 
 
(4)       בני הזוג נישאו זה לזו לפי הדין האישי בישראל.
 
 
(ב)       החליט הרשם למחוק את בני הזוג מהמרשם לפי סעיף קטן (א), ישלח אישור על המחיקה לבני הזוג ולפקיד הרישום.
 
 
(ג)       החליט הרשם שלא למחוק את בני הזוג מהמרשם לפי סעיף קטן (א), רשאים הם להגיש לבית המשפט בקשה למחוק אותם מן המרשם.
בית המשפט  המוסמך
7.
לבית המשפט תהא סמכות ייחודית לדון בעניינים שלפי חוק זה.
התרת ההתקשרות על ידי בית המשפט
8.
בית המשפט רשאי להתיר את ההתקשרות ולהורות על מחיקת הרישום של בני זוג אם נוכח שהתקיים אחד מאלה:
 
 
(1)       ההתקשרות והרישום נעשו למראית עין, לרבות משום שלא התקיימו התנאים שבסעיף 2;
 
 
(2)       במשך תקופה של שנה לא ניתן היה לאתר את בן הזוג ולהמציא לו את הבקשה לפי סעיף 6(א)(2);
 
 
(3)       בית המשפט נוכח כי לא ניתן לקבל את הסכמת בן הזוג להתרת ההתקשרות מחמת ליקוי נפשי או שכלי;
 
 
(4)       אחד מבני הזוג הגיש תובענה ליישוב סכסוך, בין אם הוגשה בקשה לרשם לפי סעיף 6(א)(2) ובין אם לא הוגשה בקשה לרשם, ובית המשפט עיכב את התרת ההתקשרות והפנה את בני הזוג לגישור או ליחידת הסיוע שליד בית המשפט ונמסר על ידם לבית המשפט כי בני הזוג לא הגיעו ליישוב הסכסוך, רשאי בית המשפט להתיר את ההתקשרות אם חלפה שנה מיום הגשת התובענה ואם נוכח כי קיים בין בני הזוג קרע שאינו ניתן לאיחוי או כי בני הזוג חיים בנפרד תקופה של שנה לפחות ולא נראה שיש סיכוי שהם ישובו לחיות יחד, אולם, רשאי בית המשפט לעכב את התרת ההתקשרות עד שיסתיימו ההליכים בתובענות בבית המשפט בעניינים הבאים, חלקם או כולם:
 
 
 
(א)      הסדר יחסי הממון בין בני הזוג;
 
 
 
(ב)       החלטה הקשורה לאפוטרופסות ולהחזקת הילדים;
 
 
 
(ג)       כל עניין שלפי דין, שלדעת בית המשפט מצדיק לעכב את התרת הקשר בין בני הזוג.
איסור התניה
9.
אין להתנות על הוראות חוק זה.
שמירת דינים
10.
(א)      אין באמור בחוק זה כדי לפגוע בסמכותו הייחודית של בית דין דתי לדון בענייני נישואין וגירושין של בני זוג שהם בני העדה הדתית של בית הדין כאשר ההתקשרות שביניהם נעשית על פי ההלכה.
 
 
(ב)       לא יוכרו כידועים בציבור בני זוג שלא נרשמו במרשם לאחר יום תחילתו של חוק זה, אלא אם כן היו ידועים בציבור לפני המועד האמור.
שמירת זכויות
11.
אין בחוק זה כדי לשנות זכויות של בני זוג אשר נרכשו לפני יום תחילתו אלא אם כן הסכימו בני הזוג אחרת בכתב.
ביצוע ותקנות
12.
שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, ובכלל זה תקנות בעניינים אלה:
 
 
(1)       סדרי הדין בפני בית המשפט או הרשם;
 
 
(2)       קביעת אגרות בית המשפט או הרשם, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
תיקון חוק מרשם האוכלוסין
13.
בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–1965[6]
 
 
(1)       בסעיף 2(א)(7), אחרי "נשוי" יבוא "בן זוג";
 
 
(2)       בסעיף 15, אחרי פסקה (2) יבוא:
 
 
 
"(2א)  רישום של בני זוג לפי חוק לקביעת מעמדם של בני זוג שבאו  בברית הזוגיות, התשע"ה–2015".
תחילה
14.
תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו.
 
 
תוספת ראשונה
 
 
1.
חוק האזרחות, התשי"ב–1952[7].
 
 
2.
חוק אימוץ ילדים, התשמ"א–1981[8].
 
 
3.
חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו–1996[9].
 
 
4.
חוק הירושה, התשכ"ה–1965, למעט דיני מזונות מן העיזבון.
 
 
5.
חוק יחסי ממון בין בני הזוג, התשל"ג–1973, למעט האפשרות לערוך הסכם ממון כמשמעותו בחוק זה.
 
 
תוספת שנייה
 
 
1.
סימן ח' בפרק ח' לחוק העונשין, התשל"ז–1977[10].
 
 
2.
פסקה (2) בהגדרה "הורה עצמאי" בסעיף 1 לחוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי, התשנ"ב–1992[11].
דברי הסבר
הנישואין בישראל הם דתיים בלבד; אין לכפות על אדם הליכים וטקסים דתיים בניגוד לאמונתו;  רבים מאזרחי המדינה אינם יכולים או אינם רוצים להינשא בנישואין הדתיים.
החוק המוצע יוצר מסלול מקביל ושווה זכויות וחובות שבאמצעותו יכולים איש ואישה אזרחי המדינה החפצים בכך ליצור הסכם זוגי שאינו יוצר נישואין על פי הדין הדתי.
החוק המוצע מפרט את מכלול רכיבי ברית הזוגיות – ממינוי רשמי ברית הזוגיות ועד להליכי התרת הברית על ידי הרשם או בית המשפט.
הצעות חוק בנושא דומה הונחו על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת מאיר שטרית (פ/473/19), על ידי חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת (פ/1859/19) ועל ידי חברת הכנסת סתיו שפיר (פ/2604/19).
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב (פ/6/18).
 
 
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ט בתמוז התשע"ה – 6.7.15
 

שינוי גודל גופנים