הצעת חוק: מאסר בפועל לאדם שמונע גישה של אדם אחר לקברים בשטחי יהודה ושומרון

הצעת חוק העונשין (תיקון – דרכי גישה למקום פולחן), התשע"ג–2013 

אנחנו מברכים את הממשלה על כך שבשנים האחרונות הושקעו מיליונים בשיפוץ הר הזיתים, בהכנת מערכת מצלמות, באבטחה, ובהקמת נקודת משטרה חדשה בהר הזיתים בירושלים, זאת כמענה לתופעה חילול הקברים והפגיעה במבקרים יהודים המגיעים לאזור – תופעה שהלכה והתעצמה בשנים האחרונות.
אולם כל זה לא מונע את ההתנכלויות והאלימות המתמשכות נגד המבקרים – אזרחי ישראל ותיירים בדרך לאתרים. המצב חמור בדרכי הגישה להר הזיתים, לקבר שמואל הנביא, למערת המכפלה, קבר רחל וקבר יוסף וכו'.
הצעת החוק באה לתת מענה למצב בלתי נסבל זה כאשר נדמה שמדינת ישראל מאבדת את כוח ההרתעה שלה על ידי חוסר שליטה בדרכי הגישה לאתרי הפולחן. כוח ההתרעה לא נמדד רק מול האויב החיצוני, הוא נמדד גם בתחושת הביטחון והבטיחות בתחומים בשליטת המדינה – ועל אחת כמה וכמה בעיר הבירה – ירושלים.

תיקון סעיף 172    1.    בחוק העונשין, התשל"ז–1977 , בסעיף 172 – 
        (1)    האמור בו יסומן "(א)", ובו, אחרי "הנכנס שלא ברשות" יבוא "או מונע דרך גישה";
        (2)    אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
            "(ב)    לעניין סעיף קטן (א), "דרך גישה" – כביש, כיכר, רחוב, גשר וכל דרך שעוברים בה הרבים כדין למקום פולחן."

דברי הסבר

קיימים כעשרים ושלושה קברים הנמצאים בשטחי יהודה והשומרון המיוחסים לדמויות מקראיות.
עשרה מהקברים נמצאים באזור השומרון, כשהקדום שבהם הוא קבר יוסף מתקופת האבות. קבר שמואל הנביא מתוארך לתקופת השופטים. בתקופת הבית הראשון חשובי העם נקברו בירושלים, כגון ירמיהו שבמקור היה מענתות.
באזור יהודה נמצאים 13 קברים, ורובם מתוארכים לתקופה שלפני בית המקדש הראשון. הבולטים שבהם הם מערת המכפלה וקבר רחל. הקבר היחיד מימי בית ראשון הוא קבר עמוס, שמת במאה ה-8 לפנה"ס.

מיקומי הקברים נלקחו בחשבון במסגרת ההסכמים שבין ישראל לרשות הפלסטינית; לדוגמה, הגבול שורטט כך שקבר רחל יישאר בשטח ישראל, ואילו בהסכם אוסלו נקבע כי קבר יוסף והישיבה שבמתחמו יישארו בשליטת ישראל, למרות העברת שכם לידי הרשות. עם זאת, אף על פי שקבר אבנר בן נר מצוי בשליטה ישראלית, ניתן להיכנס אליו רק במשך עשרה ימים בשנה. רוב הקברים נמצאים בשליטה מלאה של צה"ל, המתיר ליהודים להיכנס אליהם באופן חופשי, ומיעוט מהקברים מצוי בשטח הפלסטיני. בזמן שישראלים מבקרים בהם צה"ל נערך על מנת לספק אבטחה נרחבת.
כאמור בירושלים קבורים חשובי העם כולל שמעון הצדיק ושמואל הנביא. נוסף על כך בית העלמין העתיק בהר הזיתים מהווה פנתאון לאומי-יהודי; לא רק רבנים נטמנו בו כי אם גם אנשי רוח (סופרים וכדומה) ואישי ציבור. עם הדמויות המוכרות שנקברו בהר הזיתים נמנים הרמב"ן, רבי עובדיה מברטנורא, רבי יהודה החסיד, רבי חיים בן עטר, מי שעמד בראש הקהילה התימנית בירושלים והקים בית עלמין לתימנים בהר הזיתים מארי אברהם אלנדאף, רבי מנחם מנדל משקלוב מייסד הקהילה הפרושית בירושלים, הרב יעקב שאול אלישר, הרב גרשון מקיטוב גיסו של הבעש"ט, הרב חזקיהו דה-סילווה, הרש"ש גדול המקובלים במאה ה-18, הרב יהודה חי אלקלעי, הבתולה מלודמיר, רבי יהוסף שווארץ, יואל משה סלומון, חוקר ארץ ישראל א"מ לונץ, אליעזר בן יהודה ובנו איתמר בן אב"י, בוריס שץ, הרב שמואל סלנט, דוד ילין ומשפחתו בהם אביו יהושע ובנו אליעזר ילין, הנרייטה סאלד, המשוררת אלזה לסקר שילר, הסופר חיים הזז, פנחס רוטנברג, ליאו מוצקין, יוסף ויץ , ובנו לוחם הפלמ"ח יחיעם ויץ שעל שמו קרוי קיבוץ יחיעם, מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, הרב אברהם יצחק הכהן קוק לצד אביו ובנו הרב צבי יהודה קוק, הרב שלמה גורן, ובסמוך אליו חותנו הרב דוד הכהן המכונה "הרב הנזיר", הרב אברהם שפירא, האדמו"ר מגור רבי ישראל אלתר ואחיו רבי שמחה בונים אלתר, ראובן ברקת, החזן יוסל'ה רוזנבלט, השרים חיים משה שפירא, זלמן ארן , זבולון המר ו-מיכאל חזני , ש"י עגנון, אורי צבי גרינברג ולידו ישראל אלדד, חיים הזז, המשוררת זלדה, אהרן צייטלין, דוד שחר , אליעזר ליבנה, מנחם בגין, האדמו"ר הראשון מתולדות אהרן אברהם יצחק קאהן ועוד. על פי המדרש היונה של נח הביאה לו את עלה הזית מהר הזיתים.

כל זה בא לתאר את חיוניות אתרי הפולחן למורשת ולתודעה של העם היהודי בארץ ישראל. למרות עובדה זו, ואולי בגללה, הגישה לאתרי הפולחן האלה נעשית מסוכנת יותר ויותר על ידי התנכלויות ומעשי אלימות וטרור נגד העולים על קברי הצדיקים וקברי יקיריהם באתרים אלה.

המצב בהר הזיתים, בסביבות העיר העתיקה, מסוכן ביותר. אנו עדים לתלונות רבות של אנשים שבאים לפקוד את קברי אבותיהם בהר הזיתים, ונוסעים בציר הראשי לבית הקברות, בציר הנע משדרת הרכס מהר הצופים, מאוגוסטה ויקטוריה לכיוון מצפה רחבעם ולהר הזיתים. הציר שעובר על יד בית החולים מוקאסד, ועל יד בית ספר ערבי, הוא ציר מועד לפורענויות. בשנים האחרונות נרשמו מאות מקרים של כמעט מעשי לינץ' של יהודים שנסעו על הציר הזה, רכבם נחסם על ידי מכונית שבאה לפניהם ואחריהם, צעירים ערביים שרפו מכוניות, ניפצו באבנים גדולות את שמשות המכוניות, הושלכו בקבוקי תבערה, נזרקו אבנים מדי יום ומידי לילה. כתוצאה מהתנכלויות אלה, נשים, ילדים וזקנים, נפגעו ונפצעו, וחלקם – פצעים מאד לא פשוטים, ורק בנס נמנע מעשה לינץ' עד מוות במקומות האלה.

אנחנו מברכים את הממשלה על כך שבשנים האחרונות הושקעו מיליונים בשיפוץ הר הזיתים, בהכנת מערכת מצלמות, באבטחה, ובהקמת נקודת משטרה חדשה בהר הזיתים בירושלים, זאת כמענה לתופעה חילול הקברים והפגיעה במבקרים יהודים המגיעים לאזור – תופעה שהלכה והתעצמה בשנים האחרונות.
אולם כל זה לא מונע את ההתנכלויות והאלימות המתמשכות נגד המבקרים – אזרחי ישראל ותיירים בדרך לאתרים. המצב חמור בדרכי הגישה להר הזיתים, לקבר שמואל הנביא, למערת המכפלה, קבר רחל וקבר יוסף וכו'. 
הצעת החוק באה לתת מענה למצב בלתי נסבל זה כאשר נדמה שמדינת ישראל מאבדת את כוח ההרתעה שלה על ידי חוסר שליטה בדרכי הגישה לאתרי הפולחן. כוח ההתרעה לא נמדד רק מול האויב החיצוני, הוא נמדד גם בתחושת הביטחון והבטיחות בתחומים בשליטת המדינה – ועל אחת כמה וכמה בעיר הבירה – ירושלים.
היום אין למשטרה כוח הרתעה מול מתפרעים בדרכי הגישה לאתרי הפולחן שמהווים מעין שטח הפקר – לפעמים נתפסים הפורעים, והמשטרה מטילה קנס על המבוגרים וקנס על ההורים במקרה שהעבריין הוא נער. על פי רוב – ההורים מגישים ערעור ומקבלים בחזרה את כספי הקנס. הצעת החוק באה לשים קץ למצב לא הגיוני זה ולהטיל עונש מאסר בפועל על העובר על סעיפי החוק.

חשוב לציין, הצעת החוק באה להגן במידה שווה וזהה על הגישה לאתרי פולחן של כל הדתות באזורים תחת ריבונות ו/או שליטה של מדינת ישראל.

———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ב באב התשע"ג – 29.7.13

שינוי גודל גופנים