הצעת חוק: לאפשר מינוי של מי שאינו דיין, נשים וגברים כאחד, לתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים

הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות למנהל בתי הדין הרבניים), התשע"ד–2014

תפקיד מנהל בתי הדין הרבניים, בדומה לתפקיד מנהל בתי המשפט או בתי הדין הדתיים המקבילים, איננו תפקיד שיפוטי ואינו מצריך בהכרח ידע הלכתי נרחב.
יתרה מכך, המצב המשפטי הנוכחי אינו מאפשר מינוי אישה כמנהלת בתי הדין הרבניים, גם אם מדובר באישה שכישוריה וניסיונה מתאימים באופן מובהק לתפקיד. זאת, מאחר שכשירות לדיינות או לרבנות, ניתנות לגברים בלבד.
מוצע לתקן את סעיף 13 לחוק הדיינים ולנסחו באופן זהה לסעיפים המקבילים לו בחוקים אחרים ולאפשר מינוי מנהל לבתי הדין הרבניים – בין שהוא דיין ובין שאינו דיין. 
 

הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות למנהל בתי הדין הרבניים), התשע"ד–2014

החלפת סעיף 13:
1.    בחוק הדיינים, התשט"ו–1955 , במקום סעיף 13 יבוא:
        "סדרי מינהל –
13.    (א)    השר יקבע, בתקנות או בהוראות מינהל, לפי העניין, את סדרי המינהל של בתי הדין הרבניים וימנה, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול, את מנהל בתי הדין הרבניים, בין שהוא דיין ובין שאינו דיין.
        (ב)    מנהל בתי הדין הרבניים יהיה אחראי בפני השר על ביצועם של סדרי המינהל כאמור בסעיף קטן (א)."

דברי הסבר
סעיף 13 לחוק הדיינים במתכונתו הנוכחית קובע כי על מנת להתמנות לתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים, חייב המועמד להיות דיין או כשיר להיות רב עיר. ואולם, תפקיד מנהל בתי הדין הרבניים, בדומה לתפקיד מנהל בתי המשפט או בתי הדין הדתיים המקבילים, איננו תפקיד שיפוטי ואינו מצריך בהכרח ידע הלכתי נרחב. לראיה, הוראות החוק הקובעות את סדרי המנהל ביחס למינוי מנהלים לערכאות השיפוטיות האחרות אינן מכילות דרישות מסוג זה: כך בסעיף 82 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, העוסק במינוי מנהל בתי המשפט, הקובע כי ניתן למנות מועמד המתאים לתפקיד "בין שהוא שופט ובין שאינו שופט"; סעיף 16 לחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג–1962, העוסק במינוי מנהל לבתי הדין הדרוזיים, קובע כי ניתן למנות מועמד המתאים לתפקיד "בין שהוא קאדי–מד'הב ובין שאינו קאדי–מד'הב"; בסעיף 10 לחוק הקאדים, התשכ"א–1961, העוסק במינוי מנהל לבתי הדין השרעיים, נקבע כי ניתן למנות מועמד המתאים לתפקיד "בין שהוא קאדי ובין שאינו קאדי". (לסעיף זה מתווספת דרישה כי המנהל יהיה מוסמך כעורך-דין למעלה מחמש שנים).
מנהל בתי הדין הרבניים, כמו מנהלי הערכאות המקבילות, אחראי על ביצועם של סדרי המינהל ואינו מקבל הכרעות שיפוטיות או הלכתיות. לפיכך, ניסיונו והכשרתו העיקריים שראוי שיהיו למנהל בתי הדין הם בתחום הניהולי והמנהלי. אף הגדרת תפקיד מנהל בתי הדין הרבניים, כפי שהיא מופיעה באתר בתי הדין, מלמדת כי עיקר תפקידו של המנהל הוא להיות אחראי לתפקודה הנאות והיעיל של מערכת בתי הדין.
לאור האמור אין כל הצדקה לקיומם של תנאי סף המחייבים כשירות הלכתית ביחס למנהל בתי הדין הרבניים. יתרה מכך, המצב המשפטי הנוכחי אינו מאפשר מינוי אישה כמנהלת בתי הדין הרבניים, גם אם מדובר באישה שכישוריה וניסיונה מתאימים באופן מובהק לתפקיד. זאת, מאחר שכשירות לדיינות או לרבנות, ניתנות לגברים בלבד.
לפיכך מוצע לתקן את סעיף 13 לחוק הדיינים ולנסחו באופן זהה לסעיפים המקבילים לו בחוקים אחרים ולאפשר מינוי מנהל לבתי הדין הרבניים – בין שהוא דיין ובין שאינו דיין.
יצוין כי אין בהצעת החוק כדי לסתור את עקרונות ההלכה היהודית שעל פיה פועלים בתי הדין הרבניים.
הצעת החוק נכתבה בסיוע המרכז לקידום מעמד האישה על-שם רות ועמנואל רקמן.
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברת הכנסת אורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת (פ/2568/18), ועל ידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ (פ/2629/18; הוסרה מסדר היום ביום ט"ז בטבת התשע"ב (11 בינואר 2012)), ועל שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת (פ/768/19) ועל ידי חברת הכנסת גילה גמליאל (פ/1975/19).

———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ז בשבט התשע"ד – 28.1.14