הצעת חוק: לאפשר את קיומו של יום השבת כיום המוקדש לתרבות, פנאי ובידור, תוך נסיון להימנע מהתרחבותה של פעילות צרכנית-מסחרית ביום זה

הצעת חוק ימי המנוחה השבועיים, התשע"ג–2013

הצעת חוק ימי המנוחה השבועיים מבחינה בין פעילות מותרת (פעילות בילוי, תרבות ובידור ותחבורה ציבורית) לפעילות אסורה (פעילות ממלכתית ופעילות מסחרית, למעט פעילות חיונית).
השבת, כיום מנוחה שבועי לאדם העובד, היא דוגמא בולטת לערכים החברתיים המתקדמים שניתן למצוא במורשת היהודית. במקביל, החוק מבטיח את זכויות הערבים בישראל לשבות בימי המנוחה שלהם.
הצעת החוק נשענת על שני אדנים: חברתי-כלכלי ותרבותי. ברמה החברתית-כלכלית: הפעילות המסחרית המתקיימת כיום בשבת פוגעת בשכבות מוחלשות: בעלי עסקים קטנים, שאינם יכולים להתחרות בגופים מסחריים גדולים המקיימים פעילות בשבת; עובדים (חילונים, מסורתיים ודתיים) הנאלצים לעבוד בשבת, אחרת יבולע להם במקום עבודתם וכיו"ב. שיקולים מסוג זה נלקחו בחשבון גם במדינות מערביות נוספות.
ברמה התרבותית: הניסיון הישראלי והגלובאלי מלמד שבמקרים רבים תרבות הצריכה מביסה חלופות אחרות לניצול זמן פנוי. כוונת ההצעה היא לאפשר קיומו של יום שבועי שיוקדש לתרבות, פנאי ובידור. לפיכך היא מבקשת למנוע את התרחבותה של הפעילות המסחרית-צרכנית מימי החולין אל יום השבת. אכן, הפעילות המסחרית הקיימת כיום בשבת הנה חדשה יחסית, כך שהפסקתה איננה משנה נוהג ישראלי מושרש.
השבת, כיום מנוחה שבועי לאדם העובד, היא דוגמא בולטת לערכים החברתיים המתקדמים שניתן למצוא במורשת היהודית.  

הצעת חוק ימי המנוחה השבועיים, התשע"ג–2013

זכות לשבות ביום המנוחה    1.    (א)    שבת היא יום המנוחה הממלכתי במדינת ישראל.
        (ב)     יום ראשון הוא יום שבתון חלקי כמפורט בסעיף 2.
        (ג)     אין פוגעים בזכותו של עובד יהודי לשבות בשבת ובזכותו של עובד שאינו יהודי לשבות ביום המנוחה הדתי שלו, או ביום השבת, אלא על פי האמור בחוק זה.
        (ד)    אין מפלים אדם שבחר שלא לעבוד בשבת או ביום המנוחה הדתי שלו בשום עניין לרבות העניינים המנויים בסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988 .
        (ה)    ככל שתתקיים העסקה בשבת, היא תעשה על בסיס תורנות שבת; במקומות עבודה שבהם קיימת העסקה גם במסגרת שעות נוספות, תינתן לשומרי השבת העדפה באפשרות לעבוד שעות נוספות במהלך השבוע.

פעילות אסורה בימי המנוחה    2.    (א)    ביום השבת לא תתאפשר פעילות מסחר ומלאכה, למעט לפי היתר מיוחד לפעילות מסחר.
        (ב)    בימים שבת וראשון לא תתאפשר פעילות תעשייה.
        (ג)    בימים שבת וראשון לא תתקיים פעילות של מוסדות ממלכתיים.
        (ד)    סעיפים קטנים (א) עד (ג) לא יחולו במקרים שבהם ניתן היתר להעבדת עובד במנוחה השבועית מכוח סעיף 12 בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951 , ערב כניסתו של חוק זה לתוקף; מקרים שיידונו על פי הסעיף האמור לאחר כניסתו של חוק זה לתוקף, יידונו בהתאם לעקרונות חוק זה.

פעילות מותרת בשבת    3.    (א)    אין פוגעים בזכות לקיים ביום השבת פעילות בילוי, תרבות ובידור, ובלבד שזו תעשה בהקפדה על מסגרות של מיקום והגבלות רעש.
        (ב)    לא תתאפשר פעילות כאמור בשכונות עירוניות או ביישובים כפריים או קהילתיים שרוב משמעותי של תושביהם שומרי שבת.
        (ג)    גופים שיפעלו בשבת ישבתו יום אחר בשבוע, שייקבע לפי בחירתם.
        (ד)    יינקטו צעדים על מנת להקל על המעוניינים בכך בילוי בשבת בצורה שאין בה חילול שבת.

חופש התנועה בשבת    4.    (א)    אין פוגעים בחופש התנועה בשבת.
        (ב)    תחבורה ציבורית תופעל בשבת במתכונת מיוחדת שתכלול את רכבת ישראל וכן קווי תחבורה בין עירוניים, קווים עירונים עיקריים והסעות ציבוריות למקומות בילוי, תרבות, בידור ונופש.
        (ג)    על אף האמור, יכול שנתיבי תנועה מקומיים ייסגרו למשך השבת, או שעות מסוימות בשבת, בשכונות עירוניות או ביישובים כפריים או קהילתיים שרוב משמעותי של תושביהם מעוניין בכך.

תחולה בישובים ערביים    5.    (א)    הוראות סעיפים 2(א), 3 ו-4(ב) לא יחולו בשבתות ביישוב או בשכונה עירונית שרוב תושביהם ערבים, אך יחולו בשינויים המחויבים, ביום המנוחה הדתי של רוב התושבים.
        (ב)    רשות מקומית שרוב תושביה ערבים יכולה בהחלטה של מועצת הרשות, לקבוע את יום שישי או יום ראשון כיום השבתון בתחומי שיפוטה והאמור בסעיף 2(א) יחול בתחומים אלה, בשינויים המחויבים.

ביצוע החוק ואכיפתו    6.    (א)    הסמכות להתקין תקנות לביצועו של חוק זה ולאכיפתו של החוק מסורה לראש הממשלה.
        (ב)    ראש הממשלה ימנה ממונה על אכיפת החוק.
        (ג)    הממונה יהיה אחראי על אכיפת החוק; בכלל זה הממונה יפרסם דוח שנתי על פעולתו; בדוח המפורט, בין היתר, זהות מפרי החוק, היקף העבירות, העונשים שהוטלו עליהם ושיעור ריצויים בפועל; הדוח יהיה פתוח לעיון הציבור.
        (ד)    העובר על הוראות חוק זה, דינו – קנס; כפל קנס יוטל בשל עבירה חוזרת.
        (ה)    בשל פעילות תעשייה, או מסחר ומלאכה שנעשתה בניגוד לאמור בסעיף 2 יוטל עיצום כספי בשיעור שומת הרווחים שהושגו בפעילות האסורה; נמשכת הפעילות האסורה באופן חוזר ונשנה תופסק הפעילות לשבעה ימי עבודה רצופים.
        (ו)    (1)    תובענה בשל הפרת הוראת סעיף 1 יכול שתוגש בידי אדם שזכותו לשבות הופרה.

    (2)    בתובענה של אדם בהפרת הוראות סעיף 1, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 1.
            (3)    לא יפגע מעביד בעובד מחמת תלונה או תביעה של עובד לעניין חוק זה או מחמת שסייע לעובד אחר בקשר לתלונה או לתביעה לפי חוק זה; במשפט פלילי או אזרחי בשל הפרת סעיף קטן זה תהא זו הגנה אם פעולת המעביד ננקטה בשל תלונת שווא או סיוע לגבי תלונת שווא שנעשו בזדון ובידיעה שהתלונה היא תלונת שווא.
        (ז)    נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר בני אדם, רואים כאחראי לה גם כל שותף, למעט שותף מוגבל, או חבר הנהלה, מנהל או פקיד אחראי של אותו חבר, ואפשר להביאו לדין כאילו הוא עבר את העבירה, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו וכי נקט כל האמצעים הנאותים למניעתה.
        (ח)    חוק זה אינו בא למעט, אלא להוסיף על כל אמצעי ענישה אחר הקיים כיום.

מועדי ישראל    7.    כל האמור בחוק זה יחול גם על מועדי ישראל, כהגדרתם בסעיף 18א בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948 ;

שמירת זכויות    8.    חוק זה בא להוסיף על זכות הנתונה לעובד על פי כל דין, הסכם קולקטיבי, חוזה עבודה או נוהג.

הגדרות    9.    בחוק זה –   
        "שבת" – משעת כניסת השבת, בעת שקיעת החמה ביום שישי, ועד צאתה, בצאת הכוכבים ביום השבת;

        "פעילות בילוי, תרבות ובידור" – מסעדות, בתי בילוי, תיאטראות, בתי קולנוע, מוזיאונים וכיוצא באלה;

        "מוסדות ממלכתיים" – משרדי ממשלה, משרדי רשויות מקומיות, מוסדות חינוך, נציגויות ישראל בחוץ לארץ וכיוצא באלה;

        "פעילות מסחר ומלאכה" – פעילות של מלאכה זעירה, סחר ומתן שירותים ובכלל זה פעילותם של בנקים, חנויות, רשתות הפצה, קניונים וכיוצא באלה, תהא דרך התארגנותם המשפטית אשר תהא, ויהא מיקומם הגיאוגרפי אשר יהא;

        "פעילות תעשייה" – פעילות של מפעלי תעשייה, תהא דרך התארגנותם המשפטית אשר תהא, ויהא מיקומם הגיאוגרפי אשר יהא;

        "היתר מיוחד לפעילות מסחר" – היתר למספר מצומצם ומוגבל של תחנות דלק ובתי מרקחת;

        "תורנות שבת" – חלוקת העבודה בשבתות או ביום המנוחה הדתי של לא יהודים, בין העובדים, או בין הגופים הפועלים בשבת, באופן שוויוני;   

        "מתכונת שבת" – מתכונת מופחתת ומוגבלת, כפי שתיקבע בתקנות או בהוראות.

תחילה    10.    תחילת הוראת סעיף 4(ב) שלושה חודשים לאחר פרסומו של חוק זה.

דברי הסבר

הצעת חוק ימי המנוחה השבועיים (להלן – הצעת החוק), מבחינה בין פעילות מותרת (פעילות בילוי, תרבות ובידור ותחבורה ציבורית) לפעילות אסורה (פעילות ממלכתית ופעילות מסחרית, למעט פעילות חיונית) – הכול כהגדרת הפעילויות המפורטת בהצעת חוק זו.

הצעת החוק נשענת על שני אדנים: חברתי-כלכלי ותרבותי. ברמה החברתית-כלכלית: הפעילות המסחרית המתקיימת כיום בשבת פוגעת בשכבות מוחלשות: בעלי עסקים קטנים, שאינם יכולים להתחרות בגופים מסחריים גדולים המקיימים פעילות בשבת; עובדים (חילונים, מסורתיים ודתיים) הנאלצים לעבוד בשבת, אחרת יבולע להם במקום עבודתם וכיו"ב. שיקולים מסוג זה נלקחו בחשבון גם במדינות מערביות נוספות.

ברמה התרבותית: הניסיון הישראלי והגלובאלי מלמד שבמקרים רבים תרבות הצריכה מביסה חלופות אחרות לניצול זמן פנוי. כוונת ההצעה היא לאפשר קיומו של יום שבועי שיוקדש לתרבות, פנאי ובידור. לפיכך היא מבקשת למנוע את התרחבותה של הפעילות המסחרית-צרכנית מימי החולין אל יום השבת. אכן, הפעילות המסחרית הקיימת כיום בשבת הנה חדשה יחסית, כך שהפסקתה איננה משנה נוהג ישראלי מושרש.
השבת, כיום מנוחה שבועי לאדם העובד, היא דוגמא בולטת לערכים החברתיים המתקדמים שניתן למצוא במורשת היהודית.  
במקביל, החוק מבטיח את זכויות הערבים בישראל לשבות בימי המנוחה שלהם.

סעיף 1 קובע את השבת כיום מנוחה ממלכתי, ואת זכות העובד לשבות ביום המנוחה שלו, מבלי שיופלה בשל כך לרעה.

סעיפים 3-2 מקבעים את ההבחנה בין פעילות מותרת בשבת (בילוי, תרבות ובידור) לפעילות אסורה בשבת (פעילות ממלכתית ופעילות מסחרית, למעט מספר חריגים, שיפעלו במתכונת שבת). ההבחנה אינה נעשית מטעמים דתיים, אלא מטעמים סוציאליים-כלכליים ותרבותיים. כאמור, ההצעה מאפשרת הפעלת מוסדות חיוניים בשבת במתכונת מיוחדת. ההצעה ממליצה לנקוט צעדים על מנת להקל על בילוי בשבת בצורה שאין בה חילול שבת, כגון מתן אפשרות לרכישת כרטיסים מוקדמת.

סעיף 4 עוסק בחופש התנועה בשבת, ומשמר את ההבחנה המקובלת בין נתיבי תנועה שונים. ראו: דין וחשבון של ועדת צמרת (הוועדה הציבורית לגיבוש המלצות בדבר מדיניות כוללת בענייני תחבורה בשבת ברחוב בר-אילן, בירושלים כולה ומחוצה לה, תשנ"ז). וכן: בג"צ 5016/96 ליאור חורב ו-4 אח' נ' שר התחבורה ו-23 אח', פ"ד נא(4) 1). הסעיף מציע שינוי חשוב ביחס למצב הקיים, ומאפשר תחבורה ציבורית במתכונת מיוחדת. הסעיף יאפשר חופש תנועה בשבת גם לאוכלוסיות מוחלשות.

סעיף 5 קובע את אופן תחולת החוק על יישובים ושכונות שרוב תושביהם הינם ערבים.
בשולי הדברים, יצוין כי הצעת החוק אינה מפרטת הסדרים משלימים נוספים, שאינם נמצאים ב"גרעין ההצעה", אך יכול ויאומצו במקביל. כך, למשל, אם יעבור המשק כולו לשבוע עבודה בן חמישה ימים, תתאפשר פעילות חברתית ותרבותית גם ביום מנוחה שאיננו יום השבת, באופן שיקל על שמירת האופי המיוחד של השבת.

סעיף 6 עוסק באכיפת החוק. ניסיון העבר מלמד כי קיימים לחצים מסחריים ואחרים להפרת ההסדרים הנוגעים ליום המנוחה. הסדרים קיימים נאכפו בצורה בלתי מספקת. לפיכך, הצעת החוק קובעת הסדרי אכיפה שמטרתם להבטיח את מימוש הצעת החוק.

סעיף 7 מרחיב את תחולת החוק למועדי ישראל המנויים בפקודת סדרי השלטון והמשפט, וכוונתו לשמר בכך את המצב המקובל כיום. המועדים הם: שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות. אין כוונה לפגוע בצביון המיוחד של יום כיפור, השונה מצביונם של יתר המועדים המנויים בסעיף זה.

סעיף 8 מסביר את עצמו. הוא הולך בעקבות סעיף 35 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951.

סעיף 9 סעיף ההגדרות, מדבר בעד עצמו. נציין כאן כי הגדרת ה"שבת", מטרתה למנוע התייחסות לשבת כמתחילה בשעת חצות ומסתיימת בשעת חצות ("יממה אזרחית"). בחקיקה הקיימת אין הגדרה ל"שבת", וחוסר זה אפשר העלאת טענה מסוג זה, שנדחתה ע"י ביהמ"ש (ע"פ 1004/00 אלוניאל בע"מ ואח' נגד מדינת ישראל, תק-אר 2003(1) 103).

הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חבר הכנסת אמנון כהן (פ/199), על ידי חבר הכנסת שאול יהלום (פ/891), על ידי חבר הכנסת אליעזר כהן (פ/1001), על ידי חבר הכנסת יולי-יואל אדלשטיין (פ/1648; פ/3895), על ידי חברת הכנסת לאה נס (פ/2211), על ידי חבר הכנסת בנימין אלון (פ/2679), על ידי חבר הכנסת יוסף פריצקי (פ/3124), על ידי חבר הכנסת רוני בריזון (פ/3934), ועל ידי חברי הכנסת נעמי בלומנטל ועמרם מצנע (פ/3980), ועל שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברי הכנסת מיכאל מלכיאור ונתן שרנסקי וקבוצת חברי הכנסת (פ/427/17) ועל ידי חבר הכנסת זבולון אורלב (פ/995/17).
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין (פ/1228/17; פ/1652/18).

———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ב' בניסן התשע"ג – 13.3.13    

שינוי גודל גופנים