הצעת חוק: יש להחיל את המשפט הישראלי על כל-אזרח ישראלי גם באזורים בהם משפט זה לא חל בהם

מטרה    1.    מטרת חוק זה לשמור על זכויותיהם המוכרות על פי משפט העמים כפי שמפורט בתוספת, של אזרחי הארץ, תושבי חבלים בארץ ישראל המערבית שנכללו בגבולות המנדט המקורי ולא היו בריבונות של מדינה אחרת, אך המשפט והמינהל של מדינת ישראל לא הוחלו עליהם במלואו עד כה.

הגדרות    2.    בחוק זה –
        "המנדט המקורי" – מנדט בריטניה על פלשתינה, ארץ ישראל שניתן על ידי חבר הלאומים בתאריך כ"ח בתמוז התרפ"ב (24 ביולי 1922) אשר תקף עדיין על פי סעיף 80 של אמנת האו"ם, לרבות האמנה האנגלו-אמריקנית משנת 1924;

        "משפט העמים" – הצהרות ואמנות בינלאומיות המנויות בתוספת לחוק זה;

        "עקרון המניעות" – זכויות היהודים לחיות בשטחי המנדט המקורי על פי הזכויות ההיסטוריות המפורטות באמנה האנגלו-אמריקנית משנת 1924 ואינן ניתנות להפקעה;

        "שטח" – אחד מאלה:

            (1)    שטח שהמשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל חלים עליו;
            (2)    שטח באזור כהגדרתו בחוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז–2007 ;

        "שלטון" – מדינת ישראל.

הסברת זכויות אזרחי ישראל    3.     בכל פורום לאומי ובין-לאומי הדן בעניין אזרחי ישראל בשטחי ארץ ישראל שהמשפט הישראלי במלואו לא חל בהם, תציג הממשלה את הנושאים האלה:

        (1)    ההכרה הבינלאומית לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים את ביתו הלאומי בארץ ישראל כפי שבא לידי ביטוי במשפט העמים;

        (2)    חובתו של השלטון לשמור על זכויות אזרחי ותושבי ישראל על פי משפט העמים כאמור בסעיף 1 הכוללות את זכותם לביטחון, זכויות הקניין, חופש העיסוק, ובכלל זה את זכויות אזרחי ישראל הנובעות מחוקי מדינת ישראל תוך שמירה על זכויות התושבים שאינם אזרחי ישראל הגרים בשטח;

        (3)    חובתו של השלטון להבטיח את ביטחונם, חירותם וזכויותיהם של אזרחי ותושבי ישראל לגור בשטח.

        תוספת

        משפט העמים (סעיף 1)

    1.    United Nations Declaration on the Rights of Indigenous Peoples (G.A Res. 61/295 (2007);
    2.    Universal Declaration of Human Rights, 1948 (G.A. Res. 217a (III));
    3.    האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, כא' 31, 1037 (1966);
    4.    הצהרות והחלטות האומות המאוחדות האלה:

        (1)    The United Nations Millennium World Peace Summit of Religious & Spiritual Leaders Commitment to Global Peace 2000;
        (2)    United Nations Year of Dialogue Among Civilizations (A/RES/53/22);
 (3)    The Declaration and Programme of Action on a Culture of Peace (A/RES/53/243); 
        (4)    Global Agenda for Dialogue Among Civilizations (A/RES/56/6);
        (5)    The Declaration of Madrid, December 2000 (A/56/56);
         (6)     The International Decade for a Culture of Peace and Non-Violence for the Children of the World (2001 – 2010) (A/53/25);
        (7)    Protection of Religious Sites (2001) (A/RES/55/254);
        (8)    Promotion of Interreligious Dialogue and Cooperation for Peace (2005) (A/RES/60/10);
        (9)    Promotion of Interreligious Dialogue (2004) (A/RES/59/23)

דברי הסבר

במגילת העצמאות של מדינת ישראל נקבע: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". עובדה היסטורית זו חרותה בדברי הימים ובמשפט העמים המודרני.

זכויות העם היהודי כילידים הקשורים לארץ ישראל מבחינה היסטורית, דתית ותרבותית חרותה בספר הספרים, כפי שכתוב:
"וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק–לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ" (בראשית ל"ה, י"ב).
"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ד'" (שמות ו, ח).

"זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם" (שמות ל"ב, י"ג).

"רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם" (דברים א, ח).

זכויות העם היהודי לשבת בארץ המובטחת המעוגנות בתנ"ך הוכרו בוועידת סן רימו ועל ידי המנדט המקורי בשנת 1922 והושרשו באמנה האנגלו-אמריקאית משנת 1924 (ANGLO AMERICAN TREATY 1924). את הזכויות האלה לא ניתן להפקיע על פי עקרון ה'אסטופל' (ESTOPPEL).
הנשיא בוש בנאומו בכנסת ביום י' באייר התשס"ח, (15 מאי 2008) ראה לנכון לציין כי הקמת מדינת ישראל היא "לא רק הקמתה של מדינה חדשה אלא למעשה גם הגשמתה של הבטחה עתיקת יומין אשר ניתנה לאברהם, משה ודוד – מולדת לעם הנבחר – ארץ ישראל".

סעיף 3 המוצע נועד לעגן את זכותו של העם היהודי על כל שטחי ארץ ישראל שאינם מיושבים על ידי בני עמים אחרים, שהוכרה גם בכתב המנדט על ארץ ישראל אשר הכיר בזכותו של העם היהודי להקמת בית יהודי לאומי בארץ ישראל. סעיף 80 של אמנת האומות המאוחדות העניק תוקף מחודש למנדט על ארץ ישראל ובכך שב והכיר בזכותו של העם היהודי.

נוסף על כך, ההצעה מבקשת מהממשלה לדאוג מראש לביטחונם, זכויותיהם וחירותם של אזרחי ישראל הממלאים את הקריטריונים של הכרזת האו"ם לזכויות ילידים.
בהקשר זה יצוין, כי הגדרת העבודה שנקבעה על ידי מזכירות הפורום הקבוע לענייני ילידים של האומות המאוחדות למושג ילידים היא "קהילות, עמים ולאומים ילידים הם אלה אשר, על סמך ההמשכיות ההיסטורית שלהם עם קבוצות אתניות שהתפתחו בטריטוריה שלהם לפני תקופת הפלישה ולפני התקופה הקולוניאלית, רואים את עצמם כמובדלים ממגזרים אחרים בחברות השולטות באזורים אלה או בחלקים מהם. כיום הם מהווים מגזרים שאינם דומיננטיים בחברה והם נחושים לשמר, לפתח ולהעביר לדורות הבאים את טריטוריית אבותיהם והזהות האתנית שלהם, כיסוד לקיומם המתמשך כעמים, לפי הדגם התרבותי, מוסדות החברתיים ומערכת המשפט שלהם. המשכיות היסטורית זאת עשויה להיות מורכבת מהמשך אחד או יותר של הגורמים הרשומים מטה לתקופה ארוכה ועד לתקופה הנוכחית:

(א)    ישיבה על אדמות האבות, או לפחות על חלק מהם;
(ב)    מוצא משותף עם תושבי האדמות המקוריים; 
(ג)    תרבות באופן כללי, או תופעות מסוימות ממנה (כמו דת, חיים לפי שיטה שבטית, חברות בקהילת ילידים, לבוש, מקורות פרנסה, אורח חיים, וכו');
(ד)    שפה (אם בשימוש כשפה היחידה, כשפת האם, או אם נוהגים להשתמש בה כאמצעי התקשורת המקובל בבית או במשפחה, או אם מדברים בה כשפה העיקרית, המועדפת, והרגילה);
(ה)    מגורים בחלקים מסוימים של המדינה, או באזורים מסוימים של העולם.
(ו)    גורמים רלוונטיים נוספים.".

אין עוררים שהיהודים מוגדרים כילידים (בני הארץ) בשטחי הארץ התנ"כיים כדוגמת הערים חברון, שילה, בית אל וכו' וזכאים לכל ההגנה וזכויות האדם על פי משפט העמים והמשפט הישראלי.
הצעה זו איננה שוללת את זכויותיהם של התושבים הלא יהודים בשטח ואף מגינה עליהם מפגיעה. 

הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת נסים זאב (פ/2459/18; הוסרה מסדר היום ביום י"ט באדר התשע"א (23 בפברואר 2011) ; פ/3347/18).

———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ט בתמוז התשע"ב – 9.7.12