הצעת חוק: יש להוסיף על הסדרי הנישואין הקיימים כיום ולהציע אלטרנטיבות לאזרחים שאינם יכולים להינשא על-פי חוק או לכאלה שהאפשרויות הקיימות לא מתאימות לצו מצפונם

      פרק א': נישואין

        סימן א': נישואין לפי בחירה

הזכות להינשא    1.        (א)    כל אדם זכאי להינשא ולהקים משפחה.     
        (ב)    הזכות להינשא תכובד ללא כל הפליה, ולא תוגבל אלא בחוק, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

בחירת נישואין דתיים או אזרחיים    2.    הנישואין יהיו דתיים או אזרחיים, על פי בחירת בני הזוג:
        (1)    נישואין דתיים ייערכו על פי כללי הקהילה הדתית העורכת אותם בכפוף להוראות חוק זה (להלן – נישואים דתיים);
        (2)    נישואין אזרחיים ייערכו על פי הוראות חוק זה (להלן – נישואין אזרחיים).

     סימן ב': הוראות כלליות לעניין נישואין

מניעת נישואין    3.     (א)     לא יינשא אדם אלא לפי חוק זה.
        (ב)    לא יינשא אדם אם הוא נשוי לאדם אחר, זולת אם ניתן לו היתר נישואין כדין.
        (ג)     לא יינשא אדם לבן זוג שהוא הורה, הורה של הורה, צאצאו או אחיו, בין בקרבת דם ובין בקרבה משפטית.

הודעה בידי רשם    4.    (א)     בעת הרישום לנישואין, רשם הנישואין ימסור לבני הזוג דברי הסבר לנישאים על פי נוסח שייקבע בתקנות ויסביר לבני הזוג את האמור בהם בשפה המובנת להם.
        (ב)    דברי ההסבר לנישאים יכללו, בין היתר, את העניינים המפורטים להלן:
            (1)    ההשלכות המשפטיות של דרך הנישואין בה בחרו, לרבות ביחס למסלול הגירושין.
            (2)    מהותו של הסכם יחסי ממון וההסדר החל בהיעדר הסכם שכזה.
תקנות    5.     שר המשפטים, בהתייעצות עם השר לשירותי דת, יקבע תקנות לביצוע הליכי רישום הנישואין, על פי חוק זה.

תעודת נישואין    6.     בסמוך לאחר עריכת הנישואין, יוציא הרשם תעודת נישואין, אשר תכלול פרטים כפי שיקבע בתקנות.

        סימן ג': נישואין דתיים

נישואין דתיים     7.     (א)    עריכת נישואין דתיים תהיה בסמכות רושמי הנישואין של הקהילות או העדות הדתיות (בחוק זה – "הקהילה הדתית"), ובלבד שהקהילה הדתית כאמור, מקיימת מסגרת המאפשרת את התרת הנישואין על פי כללי אותה קהילה ונכללת בתוספת הראשונה או השניה; השר לשירותי דת באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יהיה רשאי להוסיף לתוספת הראשונה ןלתוספת השניה, אך לא לגרוע מהן.
        (ב)    השר לשירותי דת ימנה רשם נישואין ראשי לכל קהילה דתית.
        (ג)    על אף האמור בסעיף קטן (ב) לגבי העדות המנויות בתוספת השניה, יראו את הסמכות הדתית העליונה של כל עדה כרשם הנישואין הראשי של כל עדה.
        (ד)    רשם הנישואין הראשי ימנה את רשמי הנישואין של קהילתו הדתית ויפקח על מילוי סמכויותיהם על פי חוק זה; רשימת רושמי הנישואין תפורסם ברשומות.
        (ה)    לרשם נישואין ימונה רק מי שמוסמך לערוך נישואין על פי כללי קהילתו הדתית.

סימן ד': נישואין אזרחיים

נישואין אזרחיים     8.    עריכת נישואין אזרחיים תהיה בסמכות רושמי הנישואין האזרחיים.

מינוי רשם    9.    (א)    שר המשפטים ימנה רשם נישואין אזרחיים ראשי.
        (ב)    רשם הנישואין הראשי ימנה רשמי נישואין אזרחיים ויפקח על מילוי סמכויותיהם על פי חוק זה; רשימת רשמי הנישואין תפורסם בתקנות.
        (ג)    שר המשפטים יקבע בתקנות את תנאים להסמכת אדם לרשם נישואין אזרחי.

סמכות ייחודית לבית משפט לענייני משפחה    10.     על אף האמור בכל דין, לבית משפט לענייני משפחה הסמכות הייחודית לדון בענייני נישואין אזרחיים, בהתאם להוראות חוק זה.

        פרק ב': גירושין

      סימן א': קביעת מסלול גירושין

עריכת גירושין    11.    (א)    גירושין בין בני זוג שנישאו בנישואין דתיים יהיו על פי כללי הדין הדתי שלפיו נערכו הנישואין, וגירושין בין בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים יהיו על פי הוראות חוק זה.
        (ב)     על אף האמור בסעיף קטן (א) בני הזוג יוכלו לבחור במסגרת גירושין אחרת מזו בה נערכו הנישואין, בהסכמה בכתב של שני בני הזוג.

נישואין שנערכו מחוץ לישראל    12.    (א)    גירושין של בני זוג, שרישומם בישראל כנשואים מבוסס על נישואין שנערכו מחוץ לישראל, יערכו על פי הוראות פרק ג' בסימן זה.
        (ב)    על אף האמור בסעיף קטן (א), בהסכמה בכתב של בני הזוג, שנתנה בסמוך למועד הגירושין, יערכו הגירושין על פי כללי המסגרת הדתית הפועלת על פי חוק זה.

    סימן ב': גירושין דתיים

סמכות ייחודית לדון בגירושין דתיים    13.     לבתי הדין של הקהילות הדתיות, שבמסגרתן נערכו הנישואין הדתיים (להלן – בתי הדין), סמכות ייחודית לדון בהתרת נישואין אלה בדרך דתית, בהתאם לאמור בסעיף 11.

צו גירושין דתי    14.     בית הדין של הקהילה הדתית, שבמסגרתה נערכו הנישואין הדתיים, יתן את צו הגירושין הדתי, המקובל במסגרת קהילתו הדתית, על פי הכללים הנוהגים באותה קהילה ועל פי הוראות כל דין החלות עליו.

סימן ג': גירושין אזרחיים

סמכות לדון בגירושין אזרחיים    15.     על אף האמור בכל דין, לבית המשפט לענייני משפחה, סמכות ייחודית לדון בגירושין אזרחיים, בהתאם לאמור בסעיף 11.

צו גירושין     16.    (א)    בית המשפט ייתן צו גירושין אם הסכימו לכך שני בני הזוג, או על פי בקשת אחד מבני הזוג, ובלבד שחלפו שישה חודשים מיום הגשת הבקשה.
        (ב)    על אף האמור בסעיף קטן (א), בית המשפט רשאי ליתן צו גירושין טרם חלפו שישה חודשים, מטעמים שיירשמו.
        (ג)    על אף האמור בסעיף קטן (א), בית המשפט רשאי לעכב את מתן הצו לגירושין אם שוכנע כי הדבר דרוש לשם הסדרת עניין מהעניינים הנובעים מהנישואין והגירושין.
        (ד)    על אף האמור בסעיף קטן (א), אם נישאו בני הזוג בנישואין דתיים ואחד מבני הזוג מבקש להתיר את הנישואין גם מבחינה דתית, רשאי בית המשפט לפי בקשת בן הזוג לעכב את מתן הצו לגירושין, כל עוד מתעכבת התרת הנישואין הדתית.

הדין החל בגירושי בני זוג שנישאו מחוץ לישראל     17.    (א)    נערכו הנישואין מחוץ לישראל, ידון בית המשפט במתן צו גירושין לפי סדר ההעדפה הבא:
            (1)    הדין האישי החל במקום מושבם המשותף של בני הזוג;
            (2)     הדין האישי החל במקום מושבם המשותף של בני הזוג לפני הגעתם לישראל;
            (3)     הדין האישי החל בארץ אזרחותם המשותפת של בני הזוג;
            (4)     הדין האישי החל במקום עריכת הנישואין, ובלבד שבית המשפט לא ידון לפי דין כאמור אם חלים על פיו
דינים שונים על שני בני הזוג
        (ב)    באין דין שיחול לפי סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לדון לפי הדין הפנימי של מקום מושבו של אחד מבני הזוג, כפי שייראה לו צודק בנסיבות העניין.

             סימן ד': הוראות כלליות

מועד הגירושין    18.     צו הגירושין יירשם במשרד הפנים ובני הזוג ייחשבו כגרושים החל ממועד מתן הצו.

פקיד הרישום    19.     בית משפט או בית דין, לפי העניין, הנותן צו גירושין, יעביר העתק ממנו לפקיד הרישום.

        פרק ג': עניינים הנובעים מנישואין וגירושין

עניינים הנובעים מנישואין וגירושין אזרחיים    20.     בעניינים הנובעים מנישואין אזרחיים או גירושין אזרחיים, לא תהיה תחולה להוראות הדין האישי החל על בני הזוג או מי מהם, ועל אף האמור בכל דין, הסמכות הייחודית לדון בעניינים אלה תהיה מסורה לבית משפט לענייני משפחה.

עניינים הנובעים מנישואין וגירושין דתיים    21.     אין באמור בסעיף 20, כדי לשנות את הדין החל או את סמכויות הדיון בעניינים הנובעים מנישואין דתיים או גירושין דתיים.

        פרק ד': הוראות מעבר

תחולה    22.    הוראות חוק זה לא יחולו על ענייני נישואין וגירושין שהחלו לדון בהם לפני מועד כניסתו לתוקף.

הוראת מעבר    23.    נישואין אזרחיים שנערכו לפני תחילתו של חוק זה, בהתאם לדיני מדינה זרה, דינם כנישואין אזרחיים לפי חוק זה.

ביצוע ותקנות    24.    השר לשירותי דת ושר המשפטים ממונים על ביצוע חוק זה והם מוסמכים למנות פקידי נישואין ולהתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו של חוק זה באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.

תחילה    25.    תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו.

        פרק ה': תיקונים עקיפים

תיקון חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)    26.    בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953 –
        (1)     במקום סעיף 1 יבוא:
        "שיפוט בענייני נישואין וגירושין    1.    לבתי הדין הרבניים תהא סמכות שיפוט בענייני נישואין וגירושין בישראל בהתאם להוראות חוק נישואין וגירושין, התשע"א–2011.";
        (2)    בסעיף 2, אחרי "נישואין" יבוא "דתיים" ואחרי "גירושין" יבוא "דתיים";
        (3)     בסעיף 3, אחרי "בין יהודים" יבוא "כאמור בסעיף 1";
        (4)    בסעיף 4, בסופו יבוא "ובלבד שבני הזוג נישאו בנישואין דתיים בבית דין רבני או שהסכימו שניהם בכתב כי השיפוט יהא נתון לבית הדין הרבני.";

תיקון חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות)    27.    בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט–1959 –
        (1)    בסעף 2, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
            "(א1)    על אף האמור בסעיף קטן (א), אדם שנישא בנישואין אזרחיים חיובי המזונות שיחולו עליו יקבעו לפי הוראות חוק זה ולא על פי דינו האישי.";
        (2)    בסעיף 3, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
            "(א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), מי שנישא בנישואין אזרחיים, חב במזונות ילדים שנולדו לו מנישואין אלה על פי הוראות חוק זה ולא על פי הוראות הדין האישי החל עליו.";
        (3)    במקום סעיף 3א יבוא:
            "מזונות קטין    3א.    הוריו של קטין חייבים במזונותיו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא, בהתחשב, בין היתר, בחלוקת ההחזקה והטיפול בקטין."

ביטול חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית)     28.     חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט–1969 – בטל.

  תוספת ראשונה 
        קהילות ועדות דתיות

    1.    הקהילה היהודית האורתודוכסית
    2.    הקהילה היהודית המסורתית
    3.    הקהילה היהודית הרפורמית
    4.    העדה המוסלמית
    5.    העדה הדרוזית

  תוספת שניה 
        עדות דתיות נוצריות

    1.    העדה המזרחית (אורתודוכסית)
    2.    העדה הלטינית (קתולית)
    3.    העדה הגריגוריאנית-הארמנית
    4.    העדה הארמנית (קתולית)
    5.    העדה הסורית (קתולית)
    6.    העדה הכשדית (אוניאטית)
    7.    העדה היונית-הקתולית, מלכיתית
    8.    העדה המרונית
    9.    העדה הסורית-אורתודוכסית

דברי הסבר

פרק א' – נישואין

סימן א': הזכות להינשא

סעיפים 1-2
הזכות להינשא היא אחת מזכויות היסוד הבסיסיות ביותר, שעל חברה מתוקנת להבטיח לכל תושביה ללא כל הפליה. במדינת ישראל היום, זכות זו אינה מובטחת לכל אדם. קיימות קבוצות גדולות, אשר המצב המשפטי הקיים, אינו מאפשר להם להינשא בישראל. זאת ועוד, זוגות רבים נאלצים להינשא בדרך אשר נוגדת את צו מצפונם. הצעת החוק לא באה לבטל את ההסדרים הקיימים כיום, אלא להוסיף עליהם. מי שיבחר להינשא בדרך הנהוגה היום, יוכל להמשיך ולעשות זאת. הצעת חוק זו באה להבטיח כי כל אדם בישראל יוכל להינשא בישראל על פי אמונתו וצו מצפונו.

סימן ב': הוראות כלליות לעניין נישואין

סעיפים 3-4
סעיפים אלו קובעים הוראות כלליות לעניין אופן ביצוע הליך הרישום לנישואין, אשר יחולו כמקשה אחת על כל סוגי הנישואין שיתבצעו בישראל.
סעיף 3 עוסק בתנאי סף אשר על בני הזוג המתחתנים לעמוד בהם, לעניין גילם, מעמדם האישי והקרבה המשפחתית בניהם.
סעיף 4 בא ליתן מענה לעובדה כי זוגות רבים מבצעים היום את טקסי הנישואין שלהם, מבלי שקיבלו כל מידע אודות ההשלכות המשפטיות של הטקס אותו בחרו לבצע. התוצאה היא שזוגות רבים נישאים מבלי לדעת מהם הכללים המשפטיים ביחס למסגרת הנישואין, או שקיימת להם לפי חוק האפשרות להתמודד עם כללים אלה ולקבוע כללים חלופיים או כללי עזר בהסכם ובכך להימנע מרוב הבעיות המתעוררות בעת הליכי גירושין ופירוד בין בני זוג. יש לציין כי כבר היום קיימת חובה על המדינה ליתן למתחתנים את המידע האמור בסעיף 3.

סעיפים 5-6
מטרת סעיפים 5 ו-6 היא ליצור הליך אחיד לביצוע רישום נישואין שיתבצעו בישראל. ללא כל הבחנה והבדל בגין סוג הנישואין שנבחר על ידי בני הזוג.

סימן ג': נישואים דתיים

סעיף 7
פרק זה מסדיר את אפשרותו של זוג להינשא בטכס נישואין דתי במסגרת קהילה דתית, המוכרת בחוק, על פי בחירתו. "קהילה דתית" מוכרת לצורך החוק משמעה קהילה דתית אשר לה מסגרת המאפשרת גם נישואין וגם התרת הנישואין. עריכת הנישואין תיעשה על ידי אנשים מורשים מטעם הקהילות הדתיות המוכרות (רושמי הנישואין) ועל פעילותם יפקח רשם נישואין.

סימן ד': נישואין אזרחיים

סעיפים 8-10
מטרת סימן ד' לחוק היא לקבוע את המסגרת והסמכות לקיומם של נישואין אזרחיים בישראל. סמכות השיפוט הייחודית לדון בכל עניין הנוגע לנישואין האזרחיים או הנובע מהם תהיה לבית המשפט לענייני משפחה. זאת על מנת שזוגות שבחרו להינשא בדרך אזרחית לא ימצאו עצמם, במקרה של גירושין, שוב כפופים לבתי הדין הדתיים.

פרק ב' – גירושין

סימן א': מסלולי הגירושין

סעיף 11
לפי סעיף זה הגירושין ככלל יהיו על פי הדרך בה בחרו בני הזוג להינשא. מטרתו, ברוח החוק, לא לבטל את דרך הנישואין הקיימת היום, אלא להוסיף עליה. יחד עם זאת, נשמרת לבני הזוג, בהסכמה בכתב, הזכות להחליט על גירושין אחרים.

סעיף 12
כיוון שברוב המדינות הנישואין המוכרים הינם הנישואין האזרחיים, סעיף 12 קובע כי דרך הגירושין לגבי בני זוג שנישאו מחוץ לארץ תהא אזרחית, אלא אם כן הסכימו בני הזוג אחרת. הסעיף בא ליצור וודאות לגבי דרך הגירושין.

סימן ב': גירושין דתיים

סעיף 13
הסעיף קובע כי עריכת נישואין במסגרת בתי הדין הדתיים של הקהילות הדתיות מקנה סמכות ייחודית לדון בהתרת אותן נישואין על ידי אותם בתי דין. החופש לבחור מיושם בשלב הנישואין. משהחליטו בני הזוג על דרך הנישואין הרי שהביעו במשתמע את רצונם בהתרת נישואין אלה באותה מסגרת אשר ערכה אותם.

סעיף 14
הסעיף מתייחס לעניין הדין המהותי אשר חל בבתי הדין הדתיים משנקבעה הסמכות לדון במתן צו גירושין. בית הדין ידון ויפסוק בהתאם לכללים הנהוגים של אותה קהילה דתית ובהתאם להוראות כל דין מחייב. המצב המתואר לעיל אינו שונה מהמצב הקיים היום מאחר וגירושין נדונים על פי הדין האישי.

סימן ג': גירושין אזרחיים

סעיף 15
סעיף זה מעניק לבית המשפט לענייני משפחה סמכות ייחודית לדון בגירושין אזרחיים, כאשר מסלול הגירושין הקבוע בסעיף 11 לחוק מכתיב דרך גירושין זאת. סעיף זה בא למנוע מצב בו גירושין אזרחיים יידונו בערכאות דתיות, מצב העשוי להביא לקונפליקט בין הוראות הדין הדתי והאזרחי, ונוגד את רצונם של בני זוג שבחרו בדרך גירושין אזרחית.

סעיף 16
סעיף זה בא לקבוע את עילות הגירושין בגירושין אזרחיים. הוראות הסעיף משקפות את התפיסה, שאין צורך בהוכחת אשמה או קיום הסכמה של שני בני הזוג, על מנת להתיר את הנישואין. עם זאת, בית משפט יהא רשאי לעכב מתן צו גירושין בנסיבות בהן יהא סבור כי יהיה בכך לסייע לפתרון עניין מהעניינים הכרוכים בהליך הגירושין. כמו כן, יהא בית משפט רשאי לעכב את הגירושין, במקרה בו מבקש אותם בן זוג המונע מבן זוגו, המעוניין בכך, התרת נישואין דתית. הוראה זו באה למנוע מצב בו בן זוג יזכה בהתרת נישואין אזרחית בעוד הוא מעגן את בן זוגו דתית. בנוסף, הסעיף קובע, כי יש להמתין שישה חודשים לכל הפחות ממועד הגשת בקשת הגירושין ועד מתן צו גירושין. הוראה זו באה להבטיח שיקול דעת וגמירות דעת מצד הצדדים בהליך גירושין, ובפרט כאשר להליך זה השלכות על טובתם של ילדים קטינים. יחד עם זאת, בית משפט יכול לחרוג מכלל זה, מטעמים מיוחדים שירשמו. חריג זה נועד למצבים מיוחדים, כגון למשל אלימות במשפחה, בהם ימצא בית המשפט כי אין מקום לעכב את הגירושין.

סעיף 17
סעיף זה מבקש לקבוע כללי ברירת דין ברורים, למקרה של נישואין שנערכו מחוץ לישראל, על מנת למנוע חוסר בהירות והתדיינויות סבוכות בשאלה זו. סעיף זה מעתיק את ההסדר שהיה קבוע עד כה בסעיף 5 לחוק התרת נישואין (מקרים מיוחדים), תשכ"ט–1969 (שיתייתר עם חקיקת חוק זה, ולפיכך מבוטל בו) לגבי בני זוג בני דתות שונות.

סימן ד': הוראות כלליות

סעיפים 18-19
בדומה לצווים אחרים אשר ניתנים על ידי בית המשפט, כגון צו עיקול או צו מניעה, צו הגירושין נכנס לתוקף החל מהמועד בו ניתן על ידי בית המשפט ולא במועד הרישום. ההיגיון אשר עומד ביסוד הוראה זו היא למנוע מצבים בהם עקב בעיות טכניות או אי-יכולת לרשום את צו הגירושין לא יכנסו לתוקף הוראות אחרות בפסק דין או בחוק אשר מותנות באקט הגירושין (כגון, מועד איזון המשאבים בין הצדדים, מזונות, פינוי מדור, זכויות הקיימות בחוק למשפחות חד-הוריות וכיוצא באלו).

פרק ג' – עניינים הנובעים מנישואין וגירושין

סעיפים 20-21
מטרת סימן זה היא להסדיר מסגרת אזרחית שתדון בעניינים הנובעים מנישואין וגירושין אזרחיים או מנישואין וגירושין דתיים שלא הוסדרו עד לחקיקת חוק זה. העניינים הנובעים מנישואין וגירושין כוללים בין השאר אחזקת ילדים, מזונות והסדרי רכוש בין בני הזוג.
אין בכוונת סימן זה לפגוע בהסדרים, שהיו קיימים ביחס לנישואים או לגירושים דתיים, שנערכו במסגרת בתי הדין הדתיים ערב חקיקת חוק זה או שייערכו במסגרת סמכויות בתי הדין גם לאחר חקיקת חוק זה.
על פי הצעת החוק, בכל מקרה בו אין סמכות חוקית אחרת המסדירה את העניינים הנובעים מנישואין וגירושין, (בשונה מעצם טכס הנישואין או הגירושין) תהיה הסמכות הבלעדית לבתי המשפט לענייני משפחה. במקרה של נישואין או גירושין אזרחיים לא תהיה תחולה לדין האישי (הדין הדתי) של בני הזוג אלא בתי המשפט לענייני משפחה יפעלו על פי הוראות החוק האזרחיות הקיימות היום.

פרק ד' – כללי

סימן א': הוראות מעבר

סעיפים 22-25
הוראות המעבר בהצעת חוק זו נועדו להשוות את מצבם של זוגות, שנישאו בטרם כניסתו של החוק לתוקפו, לזוגות שיינשאו לאחר חקיקת החוק. למרות זאת, כדי למנוע אי ודאות משפטית, הרי שעל זוגות, שכבר החלו להתדיין, בטרם חקיקת החוק, ימשיך לחול הדין שחל ערב חקיקת החוק.
כיוון שחלק מהמסגרות המופקדות על נושא נישואין וגירושין הן באחריות משרד הדתות, בעוד חלקן באחריות משרד המשפטים, נקבע כי שני השרים יחד יהיו ממונים על חוק זה.

סימן ב': תיקונים עקיפים

סעיף 26
חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953, מתייחס למצב משפטי שבו קיימת רק דרך אחת להינשא ולהתגרש בישראל. עם הרחבת אפשרויות הבחירה בחוק זה יש לתקן את החוק, כך שיתאים לאפשרויות החדשות.

סעיף 27
החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט–1959, מתייחס למצב המשפטי שבו קיימת רק דרך דין תורה כדרך להינשא ולהתגרש בישראל וכפועל יוצא מכך מכיל – בסעיפים 2(א) ו-3(א) – את הדין האישי, שהוא דין דתי, על המתדיינים בענייני מזונות. לאור הרחבת אפשרויות הבחירה הן לגבי דרך הנישואין והגירושין והן לגבי הערכאה שתדון בעניין המזונות יש ליצור, בתוך כל אחד מסעיפים אלו, מסלול התדיינות בנושא המזונות שאינו מתנהל על פי הדין האישי אלא על פי ההוראות האזרחיות הרלבנטיות.

סעיף 28
חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט–1969, נועד להסדיר את הערכאה הדתית שתדון בעניינם של בני זוג בני דתות או עדות שונות. כעת, עם מתן אפשרות לבני זוג להינשא בנישואין אזרחיים בישראל והסדרת התחום, ניתן לבטל חוק זה.

הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/2199; פ/2219; פ/737), על ידי חברת הכנסת קולט אביטל וקבוצת חברי הכנסת (פ/807; פ/3393) ועל ידי חבר הכנסת אופיר פינס-פז (פ/2907), על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת אופיר פינס-פז (פ/2208/17) ועל ידי חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/106/17), ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ וקבוצת חברי הכנסת (פ/1827/18; פ/2671/18; פ/1837/18), ועל ידי חבר הכנסת ניצן הורוביץ (פ/236/18; הוסרה מסדר היום ביום י"ז בתמוז התשס"ט (1 ביולי 2009)).

———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ב באייר התשע"א – 16.5.11