הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – הזכות לשוויון) של ח"כ גינזבורג עברה ברוב של 56 תומכים

היום, שלישי 9.12.2020 עלתה להצבעה בקריאה טרומית בכנסת הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – הזכות לשוויון) – של חבר הכנסת איתן גינזבורג (כחול לבן).

הצעת החוק מבקשות לעגן במסגרת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו את הזכות לשוויון ואת האיסור על הפליה.

הצעת החוק עברה ברוב של 56 תומכים אל מול 54 מתנגדים.

ח"כ איתן גינזבורג (כחול לבן) הציג את הצעת החוק במליאה ואמר:

"אני מתכבד להציג את הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – הזכות לשוויון). לכאורה, זה נראה כאילו תיקון טריוויאלי. אני רוצה לפתוח בפסקה, שאני מניח שכולם מכירים, מתוך מגילת העצמאות של מדינת ישראל, המסמך המכונן שלא רק הכריז על הקמתה של מדינת ישראל אלא התווה את העקרונות ואת האופי של המדינה שלנו: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". חברי הכנסת, לאורך השנים העקרונות האלה, שמצוינים באופן מפורש במגילת העצמאות, קיבלו ממד חוקתי באמצעות חוקי-יסוד של מדינת ישראל. יחד עם זאת, הזכות לשוויון, שהיא זכות כל כך בסיסית בכל דמוקרטיה וגם בדמוקרטיה הזאת, כפי שרצו האבות המייסדים של המדינה – הזכות לשוויון, שמצוינת באופן ברור, לא עוגנה בספר החוקים של מדינת ישראל. היא עוגנה רק בפסיקות השונות של בית המשפט. כך לדוגמה, בשנת 1969 כתב נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט משה לנדוי, זכרו לברכה, בעניין הזה כי: "אצלנו אין סעיף מפורש כזה, לא בחוקה כתובה ואף לא בסעיף משוריין של חוק יסוד, ואף על פי כן רעיון זה, שאינו כתוב על ספר, הוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי כולו". ברוח דומה, כתב נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט מאיר שמגר, זכרו לברכה, כי: "הכלל שלפיו אין מפלים בין אדם לאדם מטעמי גזע, מין, לאום, עדה, ארץ מוצא, דת, השקפה או מעמד חברתי הוא עקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפיסות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי-נפרד מהן." צריך לומר שגם המנהיגות הפוליטית, עוד מראשית ימיה של הציונות, הזכירה באופן מפורש את השוויון כערך מרכזי בתפיסת עולמה. כך, לדוגמה, כתב בנימין זאב הרצל בספרו אלטנוילנד כי: "איננו מפלים בין אדם לאדם. איננו שואלים מהי דתו של אדם, ובן איזה גזע הוא. עליו להיות אדם ובכך אנו אומרים די." גם דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון, מייסד המדינה, התייחס לנושא ואמר ש: "אנחנו בכל מקום ובכל ארץ עמדנו ודרשנו שהפועלים יתאחדו על יסוד של שוויון גמור." וגם ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין מנהיג הליכוד, אמר בעניין זה: "אנחנו מאמינים שבמדינת היהודים צריך להיות ויהיה שוויון זכויות לכל אזרחיה ללא הבדל דת, לאום ומוצא.״ אני מסתכל פה עליכם, חברי הכנסת, ונדמה לי שכולנו, מימין ומשמאל, יהודים וערבים, חילוניים ודתיים, גברים ונשים, מסכימים עם הציטוטים שהבאתי בפניכם, ציטוטים שאומרים שבבסיסה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, עומדת ההבנה וההסכמה העמוקה על כך שכל בני האדם שווים, מעצם היותם – ובכן, בני אדם. דת, גזע, מין, נטייה מינית, שפה, השקפה פוליטית – כולנו שונים, אבל כולנו שווים. עכשיו, אני שמעתי בימים האחרונים, חבריי חברי הכנסת, כל מיני טענות כאילו החוק הזה הוא נגד מישהו, שהוא במטרה להתנגח או שהוא במטרה לעורר התנגדות. מהסיבה הזאת, חבריי, חשוב לי לעמוד פה ולהדגיש קבל עם ועדה: החוק הזה הוא לא נגד אף אחד – הוא בעד. הוא בעד הבחור הצעיר, שלא מכניסים אותו למועדון או לבר שאליו יצא עם חברים, רק בגלל צבע עורו; הוא בעד הבחורה הצעירה, שרק בגלל מינה לא יכולה להתגייס ליחידה שהיא רוצה להתגייס אליה, למרות הכישורים, שהיא לכל אדם אחר ושל אחרים שכן מגוייסים לאותה יחידה; הוא בעד אותה בחורה צעירה שרק בגלל שם משפחתה או בגלל המבטא שלה, לא מקבלים אותה לעבודה; הוא בעד אותו זוג חרדי, או ערבי, שלא מוכנים להשכיר להם דירה. ויהיה גם ראוי לומר שהוא גם בעדי, הוא בעד אנשים כמוני, שבשל נטייתם המינית אינם שווי זכויות לאנשים אחרים פה במדינה בתחומי חיים שונים. אז לא, החוק הזה הוא לא נגד אף אחד. הוא בעד שוויון, והדבר היחיד שהוא נגדו – הוא נגד אפליה. אז נכון שחלק מעקרונות השוויון כבר מוזכרים בספר החוקים של מדינת ישראל, כמו לדוגמה, חוק שכר שווה לעובדת ולעובד או חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. אבל ברור לכולם שהוספת עקרון השוויון בצורה מוגדרת וברורה, שחור על גבי לבן, בחוק יסוד, בפרק מחוקתה הנכתבת של מדינת ישראל, תסייע במימוש העקרוני ותמנע את הצורך במתן פרשנות משפטית. אני גם רוצה לציין בהקשר הזה שיש הצעות דומות של חברי כנסת נוספים, ואם יש הצעה שאני מאוד מאוד מזדהה עם כל אותן הצעות חוק שהוגשו בצמוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תיקון השוויון, היא של חבריי: של חבר הכנסת רם שפע, הילה שי וזאן, של גדעון סער וצביקה האוזר. ובמה דברים אמורים בהצעתם? הם אומרים כך, בצורה פשוטה: כל אזרח שווה בפני החוק; אין פוגעים בזכויות הפרט של אדם מחמת דת, גזע ומין. פשוט כך, קל מאוד. אף אחד לא יכול להתנגד לכך בבית הזה, אין סיבה להתנגד לנוסח הזה בבית הזה. בשנת 1992 חוקקה הכנסת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהוא לא מעגן בצורה מפורשת את העיקרון החשוב הזה, שנמצא בכל משטר דמוקרטי – הזכות לשוויון. בהכרזה על המדינה, כמו שאמרתי, נאמר באופן מפורש שהמדינה "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין – – – ". עיגון הזכות לשוויון בחוק יסוד יחזק את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כפי שהם מגולמים גם במגילת העצמאות. אפילו בהצעת תנועת החירות לחוקת יסוד למדינת ישראל, בהתייחסות לזכות החוקתית לכבוד האדם וחירותו, בפרק ב' סעיף (1) נכתב כי: "במדינת ישראל שווים בני האדם בפני החוק, ושווה כבודם האישי". בסעיף (2) של אותה חוקה, שבגין והליכוד הציעו, כתוב: "בשום מקרה לא תהא המדינה מפלה אדם לטובה או לרעה, בשום מידה שהיא, מטעמי גזע, צבע, עור, דת, לשון, מין או מטעמי מוצא לאומי, חברתי או עדתי, או מטעמי השקפות פוליטיות או אחרות, או מטעמי רכוש וקניין". ואני אבהיר שאין שום כוונה לפגוע באופייה ובזהותה של ישראל כמדינה יהודית. הוא בא בעצם לבסס את עקרון השוויון בין האזרחים וזכויות הפרט, שוויון אזרחי, שוויון מוצדק, שוויון שכולם חושבים שהוא ראוי. ואנחנו מחויבים לכך, ואנחנו נפעל לכך גם בוועדה, שאם הצעת החוק הזו תעבור, הנוסח, כפי שציינתי עכשיו כאן, על דוכן הכנסת במליאה, הוא זה שעולה להצבעה במליאה ובוועדה. ואין לי ספק שהתיקון המוצע יתרום לחיזוק הסולידריות והחוסן החברתי. ולכן אני קורא לכם, חבריי, להצטרף היום בהצבעה הזאת ולהצביע בעד החוק שמונח בפניכם, להצביע בעד השוויון ונגד האפליה".

השר להשכלה גבוהה ומשלימה ח"כ זאב אלקין (הליכוד) עלה להציג את עמדת הממשלה ואמר:

"אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, אני חושב שלפעמים העניין הפרוצדורלי של עבודת הכנסת מזמן לנו איזה הצצה מאוד עמוקה לעולם של תוכן, כך לפעמים קורה, ואני חושב שמה שקרה כאן עם ההצמדה של החוקים הוא דוגמה מאלפת לכך איך שהכוונות הנסתרות כן עולות על פני הקרקע. ונכון מאוד שביקשו המציעים השונים לצרף את החוקים שלהם, כי מה שאחד ניסה להסתיר השני אומר באופן גלוי. הרי הציעו לנו כאן שלושה חוקי שוויון בנוסחים קצת שונים אחד מהשני. כמובן, מי שהיה הכי גלוי וברור על השולחן ולא במקרה זה מפלגת בל"ד. מפלגת בל"ד אומרת: ברור למה מתכוונת סדר הצעות החוקים האלה, ואני מצטט מהחוק: "הכול שווים בפני החוק, כל אזרח זכאי לשוויון הזדמנויות, אין להפלות בין אדם לאדם מטעמי גזע, לאום, מין, עדה, דת, זרם דתי, השקפה, מעמד אישי או חברתי, השתייכות פוליטית, או מכל טעם אחר". אל תסתתרו מאחורי סיסמאות של השוויון האישי הפרטי, לא על זה החוקים האלה מדברים, החוקים האלה מדברים על מדינת כל אזרחיה ועל מדינה דו-לאומית – החזון של הרשימה המשותפת. אבל הם לפחות אומרים את זה באופן גלוי. חבריי מכחול לבן ומיש עתיד, מה קרה לכם? אתם הולכים כאן בעקבות בל"ד. החוקים שאתם ניסחתם גם הם, הפרשנות הסבירה שלהם, המשמעות של זה בנוסח הזה כפי שהוא מופיע כאן הוא לאו מוחלט לכל הסממנים היהודיים של מדינת ישראל. למה? סמלים יהודיים בסמלים של המדינה זה הפליה גם להלכה וגם למעשה. יגידו חברי כנסת מהרשימה המשותפת שצריך לשנות את ההמנון, לשנות את הסמלים, לשנות את חוק השבות, את כל הסמלים של היותנו מדינה יהודית. לשם החקיקה הזאת מכוונת, זה לא זכויות הפרט של מגילת העצמאות, אל תסתתרו מאחורי זה. אתם באים למעשה כאן לקעקע את חוק הלאום, אתם באים כאן לקעקע את האופי של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בחזון שלכם אין יותר מדינה יהודית, זאת המטרה של החוק הזה.  אני לא סוג ב'. כשאתה תרצה לפגוע באופי היהודי של המדינה, היא שלי ולא שלך, ואני אגן על האופי היהודי שלה, כמוך, וגם יותר ממך, אם צריך".

 

שינוי גודל גופנים