הצעת חוק חסינות רבנים, התש"ף–2020 של ח"כ ישראל אייכלר

היום, שני 27.7.2020 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק חסינות רבנים, התש"ף–2020 של ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה).

הצעת החוק מבקשת לקבוע כי תוענק לרבנים חסינות בעניינים הנוגעים לחופש הביטוי.

 

יוזמים:      חברי הכנסת ישראל אייכלר
                                          משה אבוטבול
                                אוריאל בוסו

 

______________________________________________

פ/1658/23

 

הצעת חוק חסינות רבנים, התש"ף–2020

הגדרות 1. בחוק זה –
    "רב" – מי שהוסמך לרבנות ובלבד שבידו אישור בכתב מאת הרבנות הראשית לישראל.
חסינות במילוי התפקיד 2. רב לא יישא באחריות פלילית ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל פרסום חיבור הלכתי, הסכמה שניתנה לספר שפורסם או הבעת דעה בכתב או בעל פה בעניינים הנוגעים לתורת ישראל.

דברי הסבר

הצעת חוק זו מקורה בתחושה קשה בקרב עולם התורה כי גורמים שונים במערכת אכיפת החוק במדינת ישראל שמו להם למטרה למנוע מרבני ישראל לפרסם את דעת התורה בעניינים שעל סדר היום. עשרות רבנים נקראו לחקירות בשל פרסום חיבורים הלכתיים או הסכמות שכתבו למאמרים ואף בשל תשובות שנתנו לשאלות שנשאלו על ידי הציבור הרחב בענייני דעת תורה.

יודגש כי רב מהווה סמכות הלכתית דתית ביהדות. התואר 'רבי' או 'רבן', מקורו בימי הבית השני והוא ניתן לתנאים אשר הוסמכו כסמכות הלכתית ומנהיגותית. כיום משמשים הרבנים כמנהיגים רוחניים של קהילות שלמות, כפוסקי הלכה אשר בית ישראל מחכים למוצא פיהם, ובעיקר כדמויות חינוכיות אשר חובתם להורות תורה לישראל ולהביא את דבר ה' לעולם.

יוצרים, סופרים, אמנים ואנשי אקדמיה שונים, זוכים מאת פרקליטות המדינה לחופש אקדמי ואומנותי, שבשמו הם מפרסמים מאמרים ועצומות, יוצרים תערוכות ומביעים את דעותיהם בלא מפריע, אף כשמדובר בדברים שיש בהם להסית נגד אדם או ציבור. לעומת היחס לו זוכים אישי ציבור אלה, מנהלת פרקליטות המדינה רדיפה אחר רבנים תוך ניסיון לסתימת פיותיהם במטרה להכפיף את ההלכה היהודית הנצחית לאשרור של פרקליטים מפרקליטות המדינה. התנהלות זאת של הפרקליטות מזכירה ולו במקצת את התנהלותו של הסנטור האמריקאי ג'וזף מקארת'י שהנהיג מסע של סתימת פיות. התנהלות זו סותרת את ערכי היסוד של מדינת ישראל, בראש ובראשונה את דבר היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. כמו כן, התנהגות הפרקליטות פוגעת בחופש הדת המובטח לאזרחי המדינה כפי שהוצהר במגילת העצמאות.

פגיעה בחופש הביטוי של הרבנים יש בה לא רק משום פגיעה בצביונה היהודי של המדינה ופגיעה בחופש העיסוק של הרבנים ובחובתם להורות תורה לישראל, אלא שהתנהלות זאת של הפרקליטות פוגעת גם באופייה הדמוקרטי של ישראל והופכת את המדינה למדינת עולם שלישי.

על פי הצעת החוק תוענק לרבנים חסינות רק בעניינים הנוגעים לחופש הביטוי – ציפור נפשה של הדמוקרטיה הישראלית. עניינים אלה הם חלק מהותי מתפקידו של הרב וקשורים קשר חזק לביצוע תפקיד הרב, לרבות הוראת תורה לישראל ללא מגבלה או איום. לא אחת נפסק כי ללא חופש הביטוי מאבד האדם את הטעם לחייו. כשמדובר בפגיעה בחופש הביטוי של רבנים, הרי שהפגיעה היא לא רק באדם הבודד אלא בעם ישראל לדורותיו.

מן הראוי לציין ולהדגיש כי אין בהצעת החוק כדי להקנות לרבנים כל חסינות אחרת מלבד החסינות הניתנת להם בעת מילוי תפקידם, הקשורה קשר ישיר לביצוע תפקידם ההלכתי-תורני.

הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת מיכאל בן-ארי וקבוצת חברי הכנסת (פ/3035/18; הוסרה מסדר היום ביום כ' בסיוון התשע"א (22 ביוני 2011)), על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת אברהם מיכאלי (פ/1799/19) ועל שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת ישראל אייכלר (פ/959/20).

 

 

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ו' באב התש"ף – 27.7.20

 

 

 

 

 

שינוי גודל גופנים