הצעת חוק חינוך ממלכתי של ח"כ יוסי יונה המבקשת לאסור פעילות שיש בה הדתה, נפלה בקריאה טרומית ברוב של 59 מתנגדים. ח"כ יוסי יונה:"מניפולציות, מנוגדות לערך של חינוך פתוח ולרצונם של ההורים

ח"כ יוסי יונה (המחנה הציוני): "אני בא מבית מסורתי, אדוני היושב-ראש. אין לי בעיה עם הדת. שניים מהאחיינים שלי הם שליחי ציבור, נמנים על תנועת ש"ס. כך שאני עומד כאן ללא, חס וחלילה, טינה, עוינות לדת ישראל ולמסורת ישראל. אבל, יחד עם זאת אני חילוני. אני חילוני שבא מבית מסורתי. אני חילוני שבא מבית שבו אבי, זכרונו לברכה, היה מקדש את קידוש יום שישי בערב וביום שבת בבוקר, ומיד לאחר מכן היינו עולים על האוטו ונוסעים לים, אדוני היושב-ראש. לא הייתה אצלנו אף פעם סתירה בין אהבת המסורת לבין החילוניות. אם כך, אני רוצה לבוא ולומר, אני אוחז בעמדה שהיא לא אנטי-דתית. אני אוחז בעמדה סובלנית פלורליסטית. אני גם מתנגד, אדוני היושב-ראש, לכפייה או לכפייה חילונית. אני נגד כפייה דתית ואני נגד כפייה חילונית, והצעת החוק שאני מציג בפניכם נשענת על שתי טענות מרכזיות. האחת, החופש של ההורים להחליט לאיזה בתי ספר הם שולחים את הילדים שלהם. זו זכותם הבסיסית. אנשים, הורים, רוצים שהילדים שלהם ילכו בעקבותיהם. בשלב מסוים יש לילדים חופש בחירה האם ללכת בעקבות ההורים או לאו. אבל הורים רוצים לשלוח את הילדים שלהם למקומות שבהם האקלים התרבותי, הערכים ואורח החיים דומים להורים, ולכן אין מקום לכפייה דתית בבתי ספר שהם בתי ספר חילוניים. והדבר חשוב שבעתיים, משום שהילדים הם ילדים רכים, ולכן מניפולציות, הסחות דעת, כפייה, הם דברים בלתי לגיטימיים ומנוגדים לערך של חינוך פתוח ומנוגדים לרצונם של הורים. אבל ניחא זה, אדוני היושב-ראש. גם כאשר אנחנו מתוודעים לדוגמאות שבהן נעשים מאמצים לכפייה דתית, וכן כך אני מכנה אותה, הרי שגם במקרים הללו אין זה נובע מהמסורת העשירה ומהעושר של ההלכה היהודית. בדרך כלל אנחנו נתקלים בתפיסות סתגרניות, בתפיסות צרות, בתפיסות שמלאות בדעות קדומות, ואפילו תפיסות שיש בהן נימות גזעניות, ובוודאי כנגד הקהילה הלהט"בית בישראל. סתם, אני אתן לכם דוגמה אחת מני דוגמאות רבות, אדוני היושב-ראש, של אבא שהוא כתב כך בפייסבוק, או סליחה, מתוך ספר כימיה, וכותבים על השוואה בין מולקולות. וכך כתוב, אדוני היושב-ראש: השוואה בין מולקולות עושים את ההשוואה בין חתן לבין כלה. רק חתן וכלה יכולים להתחבר, ולא חתן וחתן וכלה וכלה. בכימיה, מלמדים כימיה, עם הנטיות הללו. זאת אומרת שיש כאן איזושהי הוצאה או החרגה באורחות חיים שחלק מאזרחיות ומאזרחי ישראל זכותם המלאה לקיים. לכן אנחנו צריכים למנוע את הכניסה של תנועות וארגונים מסוג זה לבתי-הספר. זה מה שהצעת החוק שאני מניח בפניכם מבקשת לעשות. וכאן אי אפשר בלי הערה לגבי המציאות שבה זה מתאפשר. המציאות שבה זה מתאפשר זה שמערכת החינוך או משרד החינוך מקצץ בתקציבי משרד החינוך ואז נוצר חלל; יש המון שעות שאותן צריך למלא. וכל, סליחה על הביטוי, אדוני היושב-ראש, כל מצורע וזב חוטם שעומד בראש איזושהי עמותה נכנס בלי פיקוח ובלי בקרה לתוך מערכת החינוך של בית הספר והמנהלת או המנהל, לצורך העניין, אומרים, מה אכפת לי, יש לי פה מישהו שממלא שעות. וכאן, באמת אני רוצה גם לחזור ולומר – אנחנו ניצבים בפני מערכת חינוך שהיא פשוט פורקת עול; אין לה מערכי בקרה, אין לה מערכי פיקוח ואין לה מערכים של סנקציות על הגופים הללו. זה פשוט בלגן שחוגג".

סגן שר החינוך מאיר פרוש: "בדברי ההסבר של הצעת החוק נאמר כך: "בשנים האחרונות" – אני לא יודע למה הוא מרמז כשהוא אומר "בשנים האחרונות" – האם זה רק בארבע השנים האחרונות מאז שהשר בנט נמצא או הוא מתכוון גם לתקופה שהשר פירון היה? על כל פנים היושב-ראש התייחס גם לנושא הזה. אבל בדברי ההסבר נאמר: "בשנים האחרונות תופסים לימודי יהדות אורתודוכסית במוסדות החינוך הממלכתיים את מקומם של לימודי הדמוקרטיה, ההעשרה, זכויות האדם והמדעים". אני חושב שחבר כנסת מלומד שמבקש לשכנע חברי כנסת היה צריך פה לתת דוגמאות היכן לימודי היהדות האורתודוכסית תופסים את מקומם של לימודי הדמוקרטיה במוסדות החינוך הממלכתיים. אבל הוא לא עשה את זה. ממש לא עשה את זה. הוא מוסיף כך: "רבנים, בנות שירות, עמותות וגופים חיצוניים נכנסים למוסדות כאמור באישור המנהלים ומשרד החינוך במטרה להנחיל דת, הלכה והחזרה בתשובה לתלמידים החילונים וזאת במסווה של פעילות להעשרה חינוכית. ואז הוא מגיע לנקודה המרכזית של הצעת החוק שלו שהיא "החינוך הממלכתי בישראל עובר תהליך הדתה מכוון" – זה מאוד פופולרי היום – "והתלמידים החילונים בישראל נאלצים לספוג בעל כורחם מסרים שסותרים את אמונתם". כל הדברים האלה לא נאמרו כאן. זה בהבלעה אבל זאת הכוונה שלו. "לספוג בעל כורחם מסרים הסותרים את אמונתם והשקפת עולמם. יש ליצור מרחב המגן" – לא מגן צפוני כזה – "המאפשר קיום בכבוד של התלמידים כולם בעלי כל האמונות והתפיסות הדתיות והחילוניות, ולשם כך יש להפסיק את הכפייה הדתית הממוסדת במוסדות החינוך הממלכתיים. חמורה במיוחד התופעה של כניסתם של גופים ועמותות אורתודוכסיים לבתי הספר, גופים המעבירים פרשנות אחת בלבד של היהדות, בזים לאורח החיים החילוני ומעבירים לתלמידים מסרים שיש בהם הסתה לגזענות, לשנאת נשים או לפגיעה במעמדן ועידוד להפליה, דחייה, שנאה או תוקפנות כלפי אנשים עקב נטייתם המינית או זהותם המגדרית. קודם כול, לפני שאני מתייחס לדרך שבמשרד מתייחסים להצעת החוק הזאת בכתובים אני אנסה גם לדבר בשפה הפוליטית ולשאול את חבר הכנסת יונה האם הוא חושב שמה שהוא חושב זה או, נניח, בשבוע הזה הוא חושב, זה מייצג את מה שכל ההורים בכל בתי הספר הממלכתיים רוצים שיהיה. אני מדבר פה על דברים מקצועיים שנכתבו במשרד, לא על אנשים שהם חלילה חשודים שהם לא יכולים להצביע גם למחנה הציוני. הם כותבים כך: שנית, כבר כיום נתונות לשר החינוך סמכויות לפי סעיף 2(ב) לחוק חינוך ממלכתי למנוע כניסה של גורמים חיצוניים שיש בפעילותם כדי לסתור את מטרות החינוך הממלכתי. כך נאמר:"השר יקבע כללים לשם מניעת פעילות במוסד חינוך של אדם או של גוף שאינו חלק ממערכת החינוך (בסעיף קטן זה – גורם חיצוני), שפעילותו עומדת בסתירה חמורה ומשמעותית למטרות החינוך הממלכתי המפורטות בסעיף קטן (א), וכן כללים לשם מניעת פעילות במוסד חינוך של גורם חיצוני שפועל באופן יזום לנקיטת הליכים משפטיים או מדיניים מחוץ לישראל נגד חיילי צבא ההגנה לישראל בשל פעולה שביצעו במסגרת תפקידם או נגד מדינת ישראל". כך נאמר. עוד דבר אנשי המקצוע במשרד טוענים: נוסח הצעת החוק עושה שימוש במונחים עמומים, שעלול לפגוע, לטעמו, בפעילויות רצויות שעומדות בקנה אחד עם מטרות החוק. ולכן יש קושי במונחים הדתה, כפירה במושכלות הדתיים וכיוצא בזה. לכן המשרד, באופן מקצועי, מבקש להסיר את ההצעה מסדר היום, ואני מקווה שכך חברי הכנסת ינהגו".

 לקריאת הצעת החוק המלאה יש ללחוץ כאן