הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הכנסת מזון למוסדות רפואיים בחג הפסח), של ח"כ ישראל אייכלר

היום, שני 27.7.2020 הונחה של שולחן הכנסת הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הכנסת מזון למוסדות רפואיים בחג הפסח), התש"ף–2020 ש ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה).

הצעת החוק מבקשת לקבוע, איסור על החזקת או הכנסת חמץ בחג הפסח לבתי חולים. הוראה זו לא תחול על בתי חולים במגזר שאינו יהודי שאינם מחזיקים בתעודת כשרות כל השנה.

הכנסת העשרים ושלוש

 

יוזמים:      חברי הכנסת ישראל אייכלר
                                          יעקב טסלר
                                          יצחק פינדרוס
                                          אליהו חסיד
                                          אליהו ברוכי

 

______________________________________________

פ/1621/23

 

הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הכנסת מזון למוסדות רפואיים בחג הפסח), התש"ף–2020

 

הוספת סעיף 25א 1. בחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996[1], אחרי סעיף 25 יבוא:
    "הכנסת מזון למוסד רפואי בחג הפסח 25א. (א)      בתקופת חג הפסח, לא יוכנס ולא יוחזק במוסד רפואי חמץ או כל מזון אחר, אלא לפי הוראות שתקבע מועצת הרבנות הראשית לישראל.
        (ב)      מנהל מוסד רפואי, רשאי להסמיך עובד למניעת הכנסת או החזקת מזון בניגוד להוראות סעיף קטן (א).
        (ג)       הוראות סעיף זה לא יחולו על מוסד רפואי שאינו מציג את עצמו ככשר.
            (ד)      לעניין סעיף זה, "תקופת חג הפסח" – התקופה שמיום י"ג בניסן ועד יום כ"א בניסן בכל שנה."

דברי הסבר

חג הפסח הידוע בשמו המקראי "חג המצות", הוא החג שמסמל את לידת העם היהודי שבו הוא יצא מעבדות לחירות. לפי סקרים ומחקרים שנעשו בישראל, חג הפסח נחשב כחג חשוב ביותר בחגי ישראל, בקרב כל סוגי האוכלוסייה, כאשר רובו הגדול של העם היהודי, חוגג את חג הפסח ומקפיד על שמירת איסור אכילת חמץ בפסח,  דתיים, מסורתיים וחילוניים.

בניגוד לדיני כשרות בכל השנה, איסור אכילת חמץ בחג הפסח הוא חמור ביותר ואף דיני הכשרות בפסח מחמירים ביותר, כאשר חמץ בפסח אינו "בטל בשישים", באופן שחמץ שייאכל בכלי אפילו בכמות מועטה מאוד, עלול לגרום  לשלילת הכשרות מהכלים, באופן שימנע משומרי כשרות לאכול בכלים אלה. בנוסף, ישנו איסור מיוחד בפסח של "בל יראה ובל ימצא".

במשך עשרות שנים, בתי החולים בישראל בהם ניתן שירות לציבור הרחב, לא אפשרו הכנסת חמץ בתקופת חג הפסח, וזאת כדי לאפשר לחולים לשמור על הכשרות בחג הפסח.

כנגד ההוראה והסטטוס קוו שנהג במשך עשרות שנים שלא להכניס חמץ בפסח לבתי חולים, הוגשה עתירה לבג"ץ. בסוף אפריל השנה, פסק בית המשפט העליון בדעת רוב, שאין לבתי החולים סמכות בחוק, לאסור הכנסת חמץ לבתי החולים (בג"ץ 1550/18 עמותת הפורום החילוני נ' שר הבריאות).

משמעותה של פסיקה זו, שרוב אזרחי מדינת ישראל ששומרים על כשרות בפסח, לא יוכלו לקבל טיפול רפואי ולהיות מאושפזים בחג הפסח בבתי חולים. וכפי שהטיב להגדיר זאת השופט ניל הנדל (בדעת מיעוט) בפסק הדין:

"כאמור, גורם אחד שעשוי להיות מושפע מן ההכרעה הוא קבוצת החולים שומרי המצוות, שרוצים להקפיד על קיום מצוות הפסח. עבור חברי קבוצה זו אכילת חמץ בפסח היא בגדר איסור חמור. לדעתי, יש לשאוף בכל עוז למצוא פתרון לאנשים אלה. על הפתרון שיימצא להיות פתרון אמיתי והלכתי. בין אם הרצון לשמור על דיני הכשרות – ואף תוך קבלת חומרות – הוא הלכתי-משפטי ובין אם מדובר בצורך נפשי, אין להתעלם מכך. במיוחד נכונים הדברים במדינת ישראל, שמוגדרת גם כמדינה יהודית."

לאור האמור, מוצע לקבוע, איסור על החזקת או הכנסת חמץ בחג הפסח לבתי חולים. הוראה זו לא תחול על בתי חולים במגזר שאינו יהודי שאינם מחזיקים בתעודת כשרות כל השנה.

כמובן שאין כל כוונה להכריח את החולים שאינם יהודים, לאכול מצות בפסח. לאור התפתחות טכנולוגיית המזון, ישנם כיום תחליפים כשרים לפסח לכל סוגי המזון – לחמניות, עוגות, עוגיות וחטיפים, כך שבפועל אין גם כל פגיעה ממשית, במי שאינו מעוניין לאכול מצות.

יצוין שלאור חשיבות חג הפסח, מדינת ישראל חוקקה בעבר את חוק חג המצות (איסורי חמץ) התשמ"ו–-1986, הקובע "מצהרי יום י"ד בניסן עד עשרים דקות אחרי שקיעת החמה של יום כ"א בניסן, לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה".

במשך אלפי שנים, מאז יצאו בני ישראל ממצרים, שמר העם היהודי באדיקות רבה את חג הפסח והלכותיו. גם בזמנים קשים ואפלים בהיסטוריית העם היהודי, בהם גזרו על היהודים שלא לקיים
מצוות – כגון תקופת האינקוויזיציה והשואה – שמר העם היהודי במסירות נפש ממש, שלא לאכול חמץ בחג הפסח, ואין כל סיבה שבמדינת היהודים לא יתאפשר לחולים לשמור על כשרות בפסח.

הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים ושלוש על ידי חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר (פ/1304/23).

 

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ו' באב התש"ף – 27.7.20

 

 

שינוי גודל גופנים