הכנסת העשרים
יוזמים: חברי הכנסת
מרב מיכאלי עמיר פרץ סתיו שפיר איל בן ראובן איילת נחמיאס ורבין איציק שמולי משה מזרחי שלי יחימוביץ' נחמן שי עמר בר-לב רויטל סויד יוסי יונה מיקי רוזנטל מיכל בירן יואל חסון יחיאל חיליק בר ציפי לבני יעל כהן-פארן רוברט טיבייב איתן כבל לאה פדידה
_______________________________________
פ/5986/20
הצעת חוק התרת נישואין אזרחיים (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2018
תיקון חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית)
1.
בחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט–1969[1], בסעיף 1(ב), אחרי פסקה (2) יבוא:
"(3) שני בני הזוג הם בני עדה דתית אחת, שנישאו בנישואין אזרחיים בלבד."
תיקון חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)
2.
בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953[2], בסעיף 1, אחרי "אזרחי המדינה או תושביה" יבוא "שנישאו על פי דין תורה".
תיקון חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים
3.
בחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג–1962[3], בסעיף 4, אחרי "אזרחי המדינה או תושביה" יבוא "שנישאו על פי הדין הדתי הדרוזי".
תיקון דבר המלך במועצה על ארץ ישראל
4.
בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922–1947[4] –
(1) בסימן 52, האמור בו יסומן "(ב)", ולפניו יבוא:
"(א) לבתי הדין המוסלמים הדתיים יהא שיפוט ייחודי בענייני נישואין וגירושין של מוסלמים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, שנישאו על פי הדין השרעי.";
(2) בסימן 54(ו), אחרי "נישואין וגירושין" יבוא "של נוצרים בישראל אזרחי המדינה או תושביה, שנישאו על פי הדין הדתי של העדה הנוצרית, וכן בענייני".
דברי הסבר
מטרת הצעת חוק זו לקבוע כי הסמכות לדון בהתרת נישואין של בני זוג הכשירים להינשא בארץ אך בחרו להינשא בנישואין אזרחיים בחוץ לארץ, תהא מסורה לבתי המשפט לענייני משפחה. זאת, כדי לתת תוקף לרצון בני הזוג שלא להכפיף את יחסיהם למערכת השיפוט הדתית.
על פי פסיקת בית הדין הרבני הגדול (גירושין (י-ם) 4276/03 ח' ש' נ' ח' י' (ניתן ביום 11 בנובמבר 2011)), "נישואין אזרחיים הנעשים מתוך בחירה ורצון להינשא שלא כדת משה וישראל, למרות שבני הזוג יכולים להינשא כדת וכדין, נחשבים כנישואין בניגוד להלכה. בני זוג הבוחרים להינשא בדרך זו, מצהירים שאינם מעוניינים בכבלים הדתיים של הנישואין." כפועל יוצא מכך, יחסי האישות שבין בני הזוג נעשים במודע כדי שלא להיכנס תחת עולה של ההלכה ואינם יוצרים קידושי קניין. במצב דברים זה, לא נדרש גט מהבעל לאשה וניתן להתיר את הנישואין על ידי מתן פסק דין לגירושין. פסק הדין לגירושין מהווה הצהרה מצד הערכאה השיפוטית המוסמכת אודות סיום קשר הנישואין ותוקפו נובע ממעמדה האזרחי של אותה ערכאה ולא מהדין הדתי.
כלל הסמכות הקבוע כיום בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953, קובע כי הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, מסורה באופן ייחודי לבתי הדין הרבניים. כללי סמכות דומים קיימים לגבי בני הדתות האחרות בחוק בתי הדין הדתיים הדרוזים, התשכ"ג–1962 ובסעיפים 52 ו-54 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922–1947.
על פי האופן שבו פורש כלל הסמכות שבחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953 בפסיקת בית המשפט העליון (בג"ץ 2232/03 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו, סא (3) 496 (2006). (להלן – "בג"ץ בני נוח")), סמכותם הייחודית של בתי הדין הרבניים לדון בסיום נישואין אינה חולשת רק על מקרים המצריכים גט, אלא גם על מקרים שבהם קיים צורך במתן פסק דין לגירושין לצורך סיום נישואין אזרחיים שממילא אינם תקפים על פי ההלכה. אשר על כן, הסמכות להתיר נישואין אזרחיים של בני זוג יהודים מסורה כיום לבתי הדין הרבניים בלבד, חרף הכרתו של הדין הדתי באפשרות להתיר נישואין אזרחיים באמצעות פסק דין של ערכאה שיפוטית אזרחית, כאמור לעיל.
כלל הסמכות הקיים חוטא אפוא לרצונם המפורש של הצדדים שלא להכפיף עצמם למערכת השיפוט הדתית והוא פותח פתח להתמשכות הליכי הגירושין ולסחטנות של אחד מבני הזוג את רעהו. כמו כן, כלל הסמכות הנוכחי גורם לפיצול ההתדיינות בין בתי הדין הדתיים לבין בתי המשפט לענייני משפחה, להם נתונה סמכות מקבילה לדון בעניינים הכרוכים בסיום קשר הנישואין דוגמת חלוקת רכוש, משמורת ילדים ותשלום מזונות. בבג"ץ בני נוח קרא בית המשפט למחוקק לומר את דברו ולמצוא פתרון עבור אלפי זוגות היהודים אשר בחרו להינשא בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל ומעוניינים להביא לסיום נישואיהם.
נוכח האמור, מוצע לקבוע בחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט–1969, כי בית המשפט לענייני משפחה יוסמך לדון בהתרת נישואין של בני זוג בני עדה דתית אחת, שנישאו בנישואין אזרחיים.
עוד מוצע להבהיר בחוקים הקובעים את סמכות השיפוט הייחודית לבתי הדין הדתיים, כי בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין, תהא להם סמכות ייחודית רק כאשר הנישואין נערכו בהתאם לדין הדתי.
הצעת החוק נכתבה בסיוע "מבוי סתום".
הצעת חוק בנושא דומה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/3669/18).
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת התשע-עשרה ועל שולחן הכנסת העשרים על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/532/19; פ/654/20) ועל ידי חברת הכנסת תמר זנדברג וקבוצת חברי הכנסת (פ/5474/20).
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת התשע-עשרה ועל שולחן הכנסת העשרים על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/1534/19; פ/1416/20; הוסרה מסדר היום ביום כ׳ בכסלו התשע״ט (28 בנובמבר 2018)).
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ט"ז בטבת התשע"ט – 24.12.18
