היום, שני הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק התרת נישואין אזרחיים (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020 של ח"כ תמר זנדברג (מרצ).
הצעת החוק מבקשת לקבוע בחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט–1969, כי בית המשפט לענייני משפחה יוסמך לדון בהתרת נישואין של בני זוג בני עדה דתית אחת, שנישאו בנישואין אזרחיים. כדי להבהיר מיהם בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים, מוצע לקבוע בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–1965, כי מי שנרשם במרשם האוכלוסין רק על סמך תעודת נישואין אזרחית שניתנה בחו"ל יירשם כנשוי אזרחית.
הכנסת העשרים ושלוש
יוזמת: חברת הכנסת תמר זנדברג
______________________________________________
פ/1942/23
הצעת חוק התרת נישואין אזרחיים (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020
| תיקון חוק מרשם האוכלוסין | 1. | בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–1965[1], בסעיף 2, אחרי סעיף קטן (א1) יבוא: | |
| "(א2) תושב הנרשם כנשוי על סמך המצאה של תעודת נישואין אזרחית שניתנה בחוץ לארץ, יירשם בפרט המצב האישי כנשוי אזרחית." | |||
| תיקון חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) | 2. | בחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט–1969[2], בסעיף 1(ב), אחרי פסקה (2) יבוא: | |
| "(3) שני בני הזוג הם בני עדה דתית אחת, הרשומים במרשם האוכלוסין כנשואים אזרחית, ואשר לא נישאו ולא נרשמו אצל הרשות הרושמת כהגדרתה בפקודת הנישואין והגירושין (רישום)[3]." | |||
| תיקון חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) | 3. | בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953[4], בסעיף 1, אחרי "אזרחי המדינה או תושביה" יבוא "שנישאו על פי דין תורה", ואחרי "בתי דין רבניים" יבוא "למעט בני זוג שלא נישאו לפי דין תורה על ידי רב מורשה לרישום נישואין בישראל". | |
| תיקון חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים | 4. | בחוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים, התשכ"ג–1962[5], בסעיף 4, אחרי "אזרחי המדינה או תושביה" יבוא "שנישאו על פי הדין הדתי הדרוזי". | |
| תיקון דבר המלך במועצה על ארץ ישראל | 5. | בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922–1947[6] – | |
| (1) בסימן 52, האמור בו יסומן "(ב)", ולפניו יבוא: | |||
| "(א) לבתי הדין המוסלמים הדתיים יהא שיפוט ייחודי בענייני נישואין וגירושין של מוסלמים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, שנישאו על פי הדין השרעי."; | |||
| (2) בסימן 54(I), אחרי "נישואין וגירושין" יבוא "של נוצרים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, שנישאו על פי הדין הדתי של עדתם הנוצרית, וכן בענייני". | |||
דברי הסבר
מטרת הצעת חוק זו לקבוע כי הסמכות לדון בהתרת נישואין של בני זוג הכשירים להינשא בארץ אך בחרו להינשא בנישואין אזרחיים בחוץ לארץ, תהא מסורה לבתי המשפט לענייני משפחה. זאת, על מנת לתת תוקף לרצון בני הזוג שלא להכפיף את יחסיהם למערכת השיפוט הדתית.
על פי פסיקת בית הדין הרבני הגדול (גירושין (י-ם) 4276/03 ח' ש' נ' ח' י' (ניתן ביום 11.11.2003)), נישואין אזרחיים שנערכו מתוך בחירה ורצון להינשא שלא כדת משה וישראל, אף על פי שבני הזוג יכולים להינשא כדת וכדין, נחשבים לנישואין בניגוד להלכה. בני זוג הבוחרים להינשא בדרך זו, מצהירים שאינם מעוניינים בכבלים הדתיים של הנישואין. כפועל יוצא מכך, יחסי האישות שבין בני הזוג נעשים במודע על מנת שלא להיכנס תחת עולה של ההלכה ואינם יוצרים קידושי קניין. במצב דברים זה, לא נדרש גט מהבעל לאשה, אף לא לחומרא, וניתן להתיר את הנישואין על ידי מתן פסק דין לגירושין (שם, בעמ' 7). פסק הדין לגירושין מהווה הצהרה מצד הערכאה השיפוטית המוסמכת אודות סיום קשר הנישואין ותוקפו נובע ממעמדה האזרחי של אותה ערכאה ולא מהדין הדתי.
כלל הסמכות הקבוע כיום בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953, קובע כי הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, מסורה באופן ייחודי לבתי הדין הרבניים. כללי סמכות דומים קיימים לגבי בני הדתות האחרות בחוק בתי הדין הדתיים הדרוזים ובסעיפים 52 ו-54 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922–1947.
על פי האופן שבו פורש כלל הסמכות שבחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) בפסיקת בית המשפט העליון (בג"ץ 2232/03 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו (ניתן ביום 21.11.2006) (להלן – "בג"ץ בני נוח")), סמכותם הייחודית של בתי הדין הרבניים לדון בסיום נישואין אינה חולשת רק על מקרים המצריכים גט, אלא גם על מקרים שבהם קיים צורך במתן פסק דין לגירושין לצורך סיום נישואין אזרחיים שממילא אינם תקפים על פי ההלכה. אשר על כן, בהתאם לאותו פסק דין, הסמכות להתיר נישואין אזרחיים של בני זוג יהודים מסורה כיום לבתי הדין הרבניים בלבד.
ההלכה האמורה חוטאת אפוא לרצונם המפורש של הצדדים שלא להכפיף עצמם למערכת השיפוט הדתית ופותחת פתח להתמשכות הליכי הגירושין ולסחטנות של אחד מבני הזוג את רעהו בייחוד לאור פסיקות של חלק מבתי הדין האזוריים הדורשים גט לחומרא גם בנסיבות של נישואין אזרחיים כאמור לעיל. כמו כן, כלל הסמכות הנוכחי גורם לפיצול ההתדיינות בין בתי הדין הדתיים לבין בתי המשפט לענייני משפחה, להם נתונה הסמכות לפי בג"צ לדון בעניינים הכרוכים בסיום קשר הנישואין דוגמת חלוקת רכוש, משמורת ילדים ותשלום מזונות. בבג"ץ בני נוח קרא בית המשפט למחוקק לומר את דברו ולמצוא פתרון עבור אלפי זוגות יהודים אשר בחרו להינשא בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל ומעוניינים להביא לסיום נישואיהם (שם, בפסקה 44).
נוכח האמור, מוצע לקבוע בחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט–1969, כי בית המשפט לענייני משפחה יוסמך לדון בהתרת נישואין של בני זוג בני עדה דתית אחת, שנישאו בנישואין אזרחיים. כדי להבהיר מיהם בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים, מוצע לקבוע בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–1965, כי מי שנרשם במרשם האוכלוסין רק על סמך תעודת נישואין אזרחית שניתנה בחו"ל יירשם כנשוי אזרחית.
בנוסף, מוצע להבהיר בחוקים הקובעים את סמכות השיפוט הייחודית לבתי הדין הדתיים, כי בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין, תהא להם סמכות ייחודית רק כאשר הנישואין נערכו בהתאם לדין הדתי.
כדי למנוע מצבים שבהם העברת הסמכות לבתי משפט לענייני משפחה תמנע סעד מזוגות שנוסף על נישואיהם האזרחיים נישאו גם בהתאם לדין הדתי, מוצע לסייג את התיקונים כך שתישאר לבית הדין הרבני סמכות בענייני נישואין וגירושין של מי שנישא בנישואין דתיים על ידי רב מורשה בישראל.
הצעת החוק נכתבה בסיוע "מבוי סתום".
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים על ידי חברת הכנסת תמר זנדברג וקבוצת חברי הכנסת (פ/5474/20) ועל שולחן הכנסת העשרים ושתיים על ידי חברת הכנסת תמר זנדברג (פ/357/22).
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת העשרים על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/654/20; הוסרה מסדר היום ביום י"א בתמוז התשע"ז (5 ביולי 2017); פ/1416/20; הוסרה מסדר היום ביום כ' בכסלו התשע"ט (28 בנובמבר 2018)), על ידי חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת (פ/4621/20; הוסרה מסדר היום ביום כ' בכסלו התשע"ט (28 בנובמבר 2018); פ/5950/20) ועל ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת (פ/5986/20) ועל שולחן הכנסת העשרים ושתיים ועל שולחן הכנסת העשרים ושלוש על ידי חבר הכנסת איציק שמולי (פ/358/22; פ/55/23).
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ז באב התש"ף – 17.8.20
