ההצעה, שהוגשה ע"י חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, אעידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף מהרשימה המשותפת, דנה בתשלומים הגבוהים הנדרשים בבית הדין לענייני משפחה לעומת התשלום הנמוך הנדרש בבתי הדין הדתיים. בשל כך, משפחות רבות נאלצות לנהל את ענייניהן המשפטיים בבתי דין אלו.
מתוך דברי ההסבר לחוק:
"…בעלי הדין נמנעים מלהגיש לבית המשפט לענייני משפחה תובענות בשל גובה האגרות שהם נדרשים לשלם ולעיתים מנהלים הליכים בבית דין דתי רק משום שהאגרות המשולמות בו נמוכות יותר."
"…פערים אלו פוגעים בעקרון השוויון ובזכותו של כל בעל דין לבחור בערכאה הנוחה לו משיקולים עניינים. לפיכך, מוצע להשוות את האגרות בכל הערכאות הדנות בענייני המעמד האישי."
הצעת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון – השוואת סכומי האגרות), התשע"ה–2015
תיקון סעיף 26
1. בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה–1995 , בסעיף 26(א), בפסקה (5), בסופה יבוא "ובלבד שאם לעניין הליך מסוים נתונה סמכות מקבילה לבית דין אחר, תהיה האגרה זהה לאגרה הקבועה לאותו הליך בבית הדין האחר;".
דברי הסבר
סכומי האגרות המשולמים על הגשת תובענות ובקשות בבית המשפט לענייניי משפחה גבוהים במאות אחוזים לעומת הסכומים המשולמים בבתי הדין הדתיים ובבתי המשפט האזרחיים.
לפיכך, בעלי הדין נמנעים מלהגיש לבית המשפט לענייני משפחה תובענות בשל גובה האגרות שהם נדרשים לשלם ולעיתים מנהלים הליכים בבית דין דתי רק משום שהאגרות המשולמות בו נמוכות יותר.
כך, למשל, תובע המגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושין הכוללת תביעת מזונות והחזקת ילדים, תביעה לאיזון משאבים ותביעה לפירוק שיתוף, ישלם בבית הדין הרבני אגרה בגובה 1,107 שקלים חדשים, בעוד בבית המשפט לענייני משפחה ישלם בגין אותם הליכים אגרה בגובה 6,085 שקלים חדשים, דהיינו, פער של 444.6% בשיעורי האגרות.
פערים אלו, פוגעים בעקרון השוויון ובזכותו של כל בעל דין לבחור בערכאה הנוחה לו משיקולים עניינים.
לפיכך, מוצע להשוות את האגרות בכל הערכאות הדנות בענייני המעמד האישי.
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברת הכנסת נאדיה חילו (פ/1962/17), ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה ועל שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/861/18; פ/691/19).
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ד בסיוון התשע"ה – 1.6.15
