הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – שכירת רשות לצורך עירוב שבת), התשע"ח–2018

הצעת חוק זו של חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, מרדכי יוגב ובצלאל סמוטריץ' ממפלגת הבית היהודי, מבקשת להניח תשתית חוקית להסדר "שכירת הרשות", המהווה חלק ממצוות "עירוב חצרות", וזאת באמצעות הסמכת מועצת הרבנות הראשית לישראל לשמש כגורם המוסמך הרשאי על-פי ההלכה היהודית לשכור רשות.

מספר פנימי: 2065568
הכנסת העשרים

יוזמים:      חברי הכנסתניסן סלומינסקי                                          מרדכי יוגב                                בצלאל סמוטריץ'
              
______________________________________________                                            פ/5424/20
הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – שכירת רשות לצורך עירוב שבת), התשע"ח–2018
תיקון סעיף 2
1.                            
בחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם–1980[1], בסעיף 2, אחרי פסקה (7) יבוא:
 
 
"(8)      לפעול כרשות המוסמכת, ככל הנדרש, לצורך קביעת והקמת "עירובי חצרות"; שר המשפטים יקבע הוראות לעניין זה."
דברי הסבר
מטרת הצעת חוק זו היא להניח תשתית חוקית להסדר "שכירת הרשות", המהווה חלק ממצוות "עירוב חצרות", וזאת באמצעות הסמכת מועצת הרבנות הראשית לישראל לשמש כגורם המוסמך הרשאי על-פי ההלכה היהודית לשכור רשות.
לפי המסורת, שלמה המלך תיקן שלא יעבירו בשבת חפצים מבית פרטי לחצר המשותפת או לרחוב, עד שישתתפו כל הדיירים ב"עירוב חצרות": פת, המשותפת לכולם ומונחת באחד מבתי החצר. בעבר נהגו לקיים את התקנה במצות, המוקנות לכל תושבי העיר ומונחות בבית הכנסת או בביתו של רב העיר.
מאחר ו"עירוב חצרות" אינו ממומש עד שישתתפו בו כל דיירי החצר או העיר – ללא יוצא מן הכלל, ומאידך מי שאינו יהודי אינו יכול ליטול חלק בעירוב, מתיר התלמוד הבבלי, במסכת עירובין סב, א, כי המשתתפים בעירוב ישכרו באופן סמלי ממי שאינו משתף חלק כלשהו מדירתו. כך ניתן לשתף בעירוב גם את הדירות שבעליהן מנוע מלהשתתף, כאמור.
שכירות זו, אפשר שתיעשה לא רק מבעלי הדירה, אלא אף מבני ביתם או מכל גורם המוסמך לאפשר עשיית שימוש כלשהו בדירה; ומכאן שהשלטון והריבון ביישוב בו נמצאת הדירה יכול להשכיר את החלק הנדרש.
ואכן בכל יישוב מעורב, בו ניתן היה לבצע "עירוב חצרות", רווח המנהג בכל תפוצות ישראל לשכור רשות מהשלטונות עבור הדירות שבעליהן לא השתתפו בעירוב.
גם בארץ ישראל השתמרו עדויות ומסמכים בדבר שכירת רשות מהשלטון התורכי עוד מהמאה ה-18. בהמשך, עם קום המדינה, חתם ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, דוד בן גוריון ז"ל, על נוסח שכירת רשות ואחריו שרי הביטחון שהתמנו.
לצד זאת, קמו עוררין על שכירת הרשות בימינו, נוכח היעדרו של אורגן מוסמך בחוק לביצוע פעולה – ולו סימבולית בלבד – של שכירת רשות. לפיכך מוצע להסמיך את הרבנות הראשית כגורם הממלכתי הראוי והמתאים לביצוע פעולה משפטית-הלכתית זו. סמכות הרבנות הראשית תהא מוגבלת לעניין שכירת רשות בלבד, ונעדרת כל משמעות מעשית, והכל בהתאם לתקנות שיתקין שר המשפטים.
 
[1] ס"ח התש"ם, עמ' 90.

שינוי גודל גופנים