הצעת חוק: הפיכת הרבנות הראשית לגוף רגולטורי וייעול מערך הכשרות

הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – התייעלות מערך הכשרות), התשע"ה–2015

מטרת הצעת חוק זו להסדיר את מעמדם של הבד"צים ולהבטיח את התייעלות מערך הכשרות הממלכתי. זאת באמצעות מינוי ממונה על הכשרות שיהיה אמון על מתן רישיונות לתאגידים פרטיים. הרבנות הראשית תהפוך מגוף נותן כשרות לגוף רגולטורי ובכך המונופול על הכשרות, שמהווה נטל כלכלי על ציבור הצרכנים ועל בעלי העסקים, יוסר, והמדינה, באמצעות הרבנות, תבטיח את טיב הכשרות על ידי פיקוח על גופי הכשרות הפרטיים.

הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – התייעלות מערך הכשרות), התשע"ה–2015
תיקון סעיף 1
1.      
בחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג–1983[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף  1 –    
 
 
(1)       אחרי ההגדרה "בית אוכל" יבוא:
 
 
 
""בעל רישיון" – מי שקיבל רישיון למתן תעודת הכשר מאת הממונה, כאמור בסעיף 2ב(א);
 
 
 
"הוועדה המייעצת" –  ועדה שתפקידה לקבוע כללים למתן רישיון לפי סעיף 2ב(ג)(1), שתורכב מנציגים אלה:
 
 
 
 
(1)       הרב הראשי לישראל שמכהן כנשיא מועצת הרבנות הראשית, והוא יהיה היושב ראש;
 
 
 
 
(2)       שלושה רבני ערים משלוש הערים הגדולות ביותר; היו מכהנים שני רבנים בעיר – יתמנו שניהם לוועדה המייעצת;
 
 
 
 
(3)       מנהל אגף הכשרות ברבנות הראשית לשעבר, ובלבד שעסק או מועסק בתפקיד רב פוסק בכשרות בתאגיד עסקי גדול;
 
 
 
 
(4)       שתי יועצות הלכה שימנה השר, בהסכמת שר המשפטים;
 
 
 
 
(5)       שני נציגי ציבור שימנה השר, בהסכמת שר המשפטים, ובלבד שלפחות אחת מהם תהיה אישה;";
 
 
(2)       בסופו יבוא:
 
 
 
""השר" – השר לשירותי דת".
תיקון סעיף 2
2.     
בסעיף 2 לחוק העיקרי –
 
 
(1)       בסעיף קטן (א), במקום פסקה (2) יבוא:
 
 
 
"(2)     בעל רישיון;";
 
 
(2)       בסעיף קטן (ב), ההגדרה "רב מקומי" – תימחק.
הוספת סעיפים 2א ו-2ב
3.
אחרי סעיף 2 לחוק העיקרי יבוא:
 
 
"הממונה על הכשרות
2א.
(א)      הממונה על הכשרות (בחוק זה – "הממונה") יפקח על מתן תעודות הכשר על ידי בעלי רישיונות כאמור בסעיף 2(א)(2) ובהתאם להוראות חוק זה.
 
 
 
 
 
 
(ב)       הממונה יתמנה בידי הממשלה בהתאם להוראות סעיף 23 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959[2], לפי המלצת ועדה לאיתור הממונה על הכשרות שתוקם לעניין זה; בהרכב ועדת האיתור יינתן ייצוג הולם לבני שני המינים.
 
 
רישיון למתן תעודת הכשר
2ב.
(א)      לא ייתן אדם תעודת הכשר לבית עסק, אלא אם כן קיבל לכך רישיון מאת הממונה.
 
 
 
 
 
 
(ב)       הממונה יקבע בכללים הוראות לעניין רישיון למתן תעודת הכשר בעניינים אלה:
 
 
 
 
 
 
 
(1)       דרכי הגשת בקשה למתן רישיון והטיפול בה;
 
 
 
 
 
 
 
(2)       מידע שעל מבקש הרישיון לגלות לממונה ומסמכים שעליו להמציא לו, לרבות דוחות כספיים מבוקרים ואסמכתאות המעידות על ניסיון ומומחיות בתחום לצורך קבלת הרישיון;
 
 
 
 
 
 
 
(3)       תנאי סף וכשירויות שעל בעל הרישיון לעמוד בהם כדי לקבל רישיון, ובכלל זה: 
 
 
 
 
 
 
 
 
(א)      אישור לכך שמבקש הרישיון רשום כמוסד ציבורי כהגדרתו בסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה[3];
 
 
 
 
 
 
 
 
(ב)       הון עצמי מינימלי;
 
 
 
 
 
 
 
 
(ג)       היעדר סייגים שבהתקיימם לא יינתן רישיון, לרבות בשל עברו הפלילי של המבקש;
 
 
 
 
 
 
 
 
(ד)       הוראות שנועדו למנוע ניגוד עניינים;
 
 
 
 
 
 
 
 
(ה)      תשלום בעבור רישיון למתן תעודות הכשר, ובלבד שגובה התשלום בעבור רישיון בסיסי כאמור בסעיף 2ב(ג)(1) יהיה נמוך מגובה התשלום בעבור רישיון למתן תעודת הכשר למהדרין כאמור בסעיף 2ב(ג)(2); הכללים לפי פסקה זו טעונים אישור השר והוועדה;
 
 
 
 
 
 
 
 
(ו)       הוראות לעניין הבטוחות והערבויות שעל מבקש הרישיון להפקיד, לרבות סכומיהן, מועדי הפקדתן ודרכי מימושן.
 
 
 
 
 
 
(ג)       הממונה רשאי לתת למבקש רישיון למתן תעודת הכשר (בחוק זה – מבקש רישיון) אחד מסוגי הרישיון המפורטים להלן:
 
 
 
 
 
 
 
(1)       רישיון למתן תעודת הכשר בסיסית – רישיון למתן תעודת הכשר שהענקתו מותנית בעמידה בתנאים הלכתיים בסיסיים על פי כללים שתקבע הוועדה המייעצת בתוך 30 ימים מיום תחילתו של חוק זה (בחוק זה – רישיון בסיסי);
 
 
 
 
 
 
 
(2)       רישיון למתן תעודת הכשר למהדרין – רישיון למתן תעודת הכשר שהענקתו מותנית בעמידה בתנאי הרישיון הבסיסי, וכן בתנאים הלכתיים נוספים, שמבקש הרישיון הציע לכלול ברישיונו ושאושרו על ידי הממונה (בפרק זה – התנאים הנוספים);
 
 
 
 
 
 
 
(3)       רישיון לפיקוח על בשר ומוצריו המיובאים מחוץ לישראל.
 
 
 
 
 
 
(ד)
(1)       רישיון למתן תעודת הכשר יהיה בתוקף למשך שמונה שנים. 
 
 
 
 
 
 
 
(2)    הממונה רשאי להאריך את תוקפו של רישיון למתן תעודת הכשר בהתחשב, בין השאר, באיכות ההשגחה ובפריסה הארצית של בתי העסק המקבלים שירות מבעל הרישיון, ובלבד שמצא כי בעל הרישיון מילא אחר החובות המוטלות עליו לפי חוק זה.
 
 
 
 
 
 
 
(3)       הממונה רשאי לבטל, להגביל או לצמצם רישיון למתן תעודת הכשר או להורות על תיקון ליקויים והפרות בתקופת הרישיון שנותרה בהתקיים אחד מאלה:
 
 
 
 
 
 
 
 
(א)      בעל הרישיון לא קיים הוראות חוק זה או כללים מכוחו, שחומרת הפרתם מצדיקה, לדעת הממונה, ביטול, הגבלה או צמצום של הרישיון, לפי העניין;
 
 
 
 
 
 
 
 
(ב)       נתגלה ליקוי כשרות חמור בבית עסק שתחת השגחת בעל הרישיון;
 
 
 
 
 
 
 
 
(ג)       בעל הרישיון לא החל במתן תעודות הכשר או הפסיק לתתן לפרק זמן בלתי סביר;
 
 
 
 
 
 
 
 
(ד)       בעל הרישיון ביקש לבטל את רישיונו;
 
 
 
 
 
 
 
 
(ה)      התקיימו תנאים אחרים שקבע הממונה לעניין זה.
 
 
 
 
 
 
 
(4)       התקיים האמור באחת מפסקאות המשנה שבפסקה (3) והליקוי ניתן לתיקון, לא יפעיל הממונה את סמכותו לפי הפסקה האמורה אלא לאחר שנתן לבעל הרישיון הזדמנות לתקן את הליקוי בתוך פרק זמן שקבע, והליקוי לא תוקן.
 
 
 
 
 
 
 
(5)       לא יבוטל רישיון כאמור בפסקה (3) בטרם ניתנה לבעל הרישיון הזדמנות נאותה להשמיע לפני הממונה טענותיו.
 
 
 
 
 
 
(ה)
(1)       הממונה יקבע כללים, תנאי סף וכשירויות למשרת מפקח כשרות; כללים אלה יפורסמו ברשומות.
 
 
 
 
 
 
 
(2)       לא ימונה אדם למפקח כשרות אלא אם כן עמד בתנאי הסף והכשירויות שקבע הממונה.
 
 
 
 
 
 
 
(3)       הממונה ימנה מפקחי כשרות שמתקיימים בהם תנאי הכשירות כאמור בסעיף קטן (1) לשם פיקוח על בעלי רישיון למתן תעודת הכשר ועל המשגיחים מטעמם.
 
 
 
 
 
 
 
(4)       מפקח הכשרות יבקר בבתי עסק שבתחום סמכותו, על פי חלוקה ובתדירות שתיקבע על ידי הממונה, ובלבד שיבקר בבית עסק שבקשתו לקבלת תעודת הכשר אושרה לראשונה בתוך שבעה ימים מיום מתן תעודת ההכשר.
 
 
 
 
 
 
 
(5)       מפקח כשרות רשאי להמליץ לממונה על הסרת תעודת הכשר בכפוף למתן זכות טיעון לבעל הרישיון להשמיע טענותיו בפני הממונה.
 
 
 
 
 
 
(ו)
(1)       משגיח כשרות יועסק על ידי בעל רישיון למתן תעודות הכשר בלבד.
 
 
 
 
 
 
 
(2)       לא יועסק אדם כמפקח כשרות מטעם הממונה בעודו מכהן במשרת רב מקומי שמועסק על ידי מועצה דתית או מכהן בה, או שהוא בעל קרבה משפחתית או קשר עסקי עם בעל רישיון.
 
 
 
 
 
 
 
(3)       לא יתמנה לתפקיד הממונה מי שמכהן כרב מקומי, כחבר מועצת הרבנות הראשית, מי שהוא בעל רישיון או מי שמועסק על ידו; בסעיף זה, "רב מקומי" – רב עיר, מועצה מקומית, מועצה אזורית או רב יישוב.
 
 
 
 
 
 
(ז)       באתר האינטרנט של הרבנות הראשית יפורסם מידע בדבר פעולות הממונה, לרבות –
 
 
 
 
 
 
 
(1)       הכללים ההלכתיים המהווים תנאי להענקת רישיון בסיסי למתן תעודת הכשר;
 
 
 
 
 
 
 
(2)       הכללים ההלכתיים הנוספים המהווים תנאי להענקת רישיונות מהדרין, בהתאם לסעיף 2ב(ג)(2);
 
 
 
 
 
 
 
(3)       הכללים שקבע הממונה לפיקוח על כשרותם של בשר ומוצריו המיובאים לישראל, בהתאם לסעיף 2ב(ג)(3);
 
 
 
 
 
 
 
(4)       רשימת בעלי הרישיון, הכוללת פירוט סוג הרישיון של כל אחד מהם, נהלי ההשגחה והתנאים ההלכתיים שדורש בעל רישיון כתנאי למתן תעודת הכשר;
 
 
 
 
 
 
 
(5)       החלטות בדבר ביטול רישיון למתן תעודת הכשר.
 
 
 
 
 
 
(ח)      הממונה ידווח לשר ולוועדה המייעצת, אחת לשנה, לגבי השנה שחלפה, על מספר בתי האוכל שמקבלים תעודת הכשר מאת בעל רישיון, על מספר בעלי הרישיון וסוגי הרישיון ועל מספר בתי האוכל שנשללה מהם תעודת ההכשר."
תיקון סעיף 17
4.
בסעיף 17 לחוק העיקרי, בכל מקום, המילים "לעניני דתות" – יימחקו.
תיקון חוק בשר ומוצריו
5.
בחוק בשר ומוצריו, התשנ"ד–1994[4]
 
 
(1)       בסעיף 1, בהגדרה "תעודת הכשר", במקום "שנתנה מועצת הרבנות הראשית לישראל או מי שהיא הסמיכה לעניין זה" יבוא "שנתן בעל רישיון, כהגדרתו בחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג–1983[5], או מי שהסמיך לעניין זה";
 
 
(2)       בסעיף 2, במקום "קיבל לגביו תעודת הכשר" יבוא "כשרות הבשר מפוקחת על ידי בעל רישיון, כאמור בחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג–1983".

דברי הסבר
חוק שירותי הדת היהודים התשל"א–1971, המפקיד את מתן שירותי הדת בידי המועצות הדתיות, אינו מסדיר כלל את נושא הכשרות, והנושא מוסדר אך ורק בחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג–1983 (להלן – חוק איסור הונאה בכשרות), הקובע כי המוסמכים לתת תעודת הכשר הם הרבנות הראשית ורבנים מקומיים, ובצה"ל הרב הצבאי הראשי.
התכלית של חוק איסור הונאה בכשרות הוא להגן על צרכני הכשרות בישראל ולמנוע את הונאתם. תכלית זו מושגת באמצעות הקביעה בחוק שמצג כשרותי לגבי בית אוכל או מצרך הוא אפשרי אך ורק אם ניתנה לבית האוכל או למצרך תעודת הכשר מטעם הגורם המוסמך.
בפועל, מדי יום ביומו מתבצעת השגחה על ידי משגיחים שאינם מספקים השגחה איכותית על הכשרות. כך האזרח הפשוט אינו יכול לגבי עסק המציג תעודת כשרות מטעם הרבנות בפועל, אם המזון בו כשר ובאיזו מידה.
בדיון בוועדת הכספים של הכנסת ציין הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, שמשרדי ממשלה וחברי כנסת מתעניינים בהסרת דרישות כשרות מיותרות לשם הורדת עלויות וכן שייתכן שדרישות כשרות גבוהות מונעות תחרות בתחום ייבוא מוצרים לארץ (פרוטוקול ישיבה מס' 426 של ועדת הכספים, הכנסת התשע-עשרה (27 באוקטובר 2014)).
דוח מבקר המדינה לשנת 2008, שעסק בפיקוח על כשרות המזון, העלה ממצאים חמורים של ניגודי אינטרסים הנובעים מהמבנה הנורמטיבי הקיים, כמו העסקת משגיחי הכשרות על ידי בתי העסק וניגוד האינטרסים הנובע ממצב זה באופן טבעי, ופירט על בעיות הקשורות בנותני תעודות הכשרות, באכיפת חוק איסור הונאה בכשרות, בהליכי הנפקת תעודות הכשרות, בתשלומי אגרות ובעדכונן, במעמדם של משגיחי הכשרות והיעדר אחידות בהיקף עסקתם, בגורמים פרטיים מנפיקי תעודת הכשר (בד"צים) וכן בעבודות נוספות של רבני הערים ועובדי המועצות הדתיות (מבקר המדינה דוח שנתי 59ב – לשנת 2008 ולחשבונות שנת הכספים 2007 (2009)).
דוח מבקר המדינה משנת 2014 עסק בעניינם של גופי הכשרות הפרטיים הפועלים בישראל (המכונים "בד"צים"). הדוח קבע כי "הבד"צים אינם כפופים לכללי אסדרה או שקיפות: מחיריהם אינם מפוקחים, וחלקם אינם מאוגדים והם אינם חייבים בדיווח למשרד לשירותי דת. לפיכך אין לרשויות המדינה מידע לגבי פעילותם והכנסותיהם." (מבקר המדינה דוח שנתי 65א (2014))
מטרת הצעת חוק זו להסדיר את מעמדם של הבד"צים ולהבטיח את התייעלות מערך הכשרות הממלכתי. זאת באמצעות מינוי ממונה על הכשרות שיהיה אמון על מתן רישיונות לתאגידים פרטיים המעוניינים לתת תעודות הכשר. הרבנות הראשית תהפוך מגוף נותן כשרות לגוף רגולטורי, כמקובל בענפים אחרים במשק. בכך המונופול על הכשרות, שמהווה נטל כלכלי על ציבור הצרכנים ועל בעלי העסקים, יוסר, והמדינה, באמצעות הרבנות, תבטיח את טיב הכשרות על ידי פיקוח על גופי הכשרות הפרטיים.
הסדרת תחום הכשרות תתבצע על ידי מינוי ממונה על הכשרות שיפקח וירכז את נושא הכשרות, באמצעות מתן רישיונות לתאגידים להנפיק תעודות הכשר ולפקח על בשר ומוצריו המיובאים מחו"ל. אלו יקבלו רישיון להנפיק תעודת הכשר לאחר שיעמדו בתנאי סף וכשירויות ויהיו כפופים לפיקוח מתמיד באשר להחלטותיהם ולפעולותיהם. משגיחי כשרות יידרשו אף הם לעמוד בתנאים שונים ויהיו תחת פיקוחם של מפקחי כשרות שמונו לשם לכך מטעם הממונה.
הסדר זה יאפשר ניהול ופיקוח ציבורי רחב על מערך ההשגחה על הכשרות כולו וכן יאפשר פלורליזם בפן ההלכתי של סוגי הכשרויות השונים, תוך חיזוק המעמד ההלכתי הבסיסי של כשרות המזון. תאגידי כשרות יוכלו לספק שירותים מחמירים מותאמים לכל אוכלוסייה שתחפוץ בשירותים אלה, על בסיס ההנחיות ההלכתיות המקובלות במדינת ישראל ובלי לפגוע בצביון היהודי של המדינה.
במסגרת החוק המוצע, תיפתר אי הבהירות החוקית באשר לסמכותם של הרבנות הראשית והרבנים המקומיים. אישור החוק יעגן ויסדיר את איכות מערך הפיקוח על כשרות המזון, יפתח את שוק ייבוא הבשר לתחרות וישפר את היקף ואיכות שירותי כשרות המזון במדינת ישראל.
הפתרון המוצע בהצעת החוק ישים אחת ולתמיד את צרכני הכשרות במרכז וישפר את מותג הכשרות הממלכתית. בכך יתחזק האופי היהודי של המדינה ותעוגן בחוק השקיפות הנדרשת בשוק הכשרות בבחינת "והייתם נקיים מה' וישראל" (ספר במדבר, פרק ל"ב, פס' כ"ב).
הצעת החוק נכתבה בסיוע תנועת "נאמני תורה ועבודה".

שינוי גודל גופנים