הצעת חוק: הסדרת מעמד בית הדין הקראי ברישום לנישואין וגירושין

היהודים הקראים הם בני זרם דתי עתיק בן מאות שנים, המאמינים בתורה שבכתב בלבד, לה כפופים גם חכמי ההלכה, ולכן מאמינים כי אין לתורה שבעל-פה ולדברי הרבנים כל תוקף מחייב מבחינה הלכתית. 

מאז הקמתה הכירה מדינת ישראל דה-פאקטו בפעילות בית הדין הקראי, סיפקה לו תעודות גירושין תקפות, רשמה את הגירושין שבוצעו דרכו במרשם האוכלוסין, ובתי המשפט השונים לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים, מפנים תדיר זוגות להתדיין בו כבית המשפט אשר לו "הסמכות הייחודית" בעניינם (אך בלי שיהיה לכך עיגון בחוק החקוק).

הצעת חוק זו נועדה כדי לתת עיגון דה-יורה למצב המשפטי הקיים ממילא בעיקרו באשר לענייני המעמד האישי של היהודים הקראים בישראל. זאת מאחר שעקב פרשנות חדשה של הדין נוצר מצב שבו "אזרחים ישראלים שלא עשו שום דבר רע מנועים מדברים בסיסיים בהקשר הספציפי של נישואין וגירושין, מה שאזרח אחר זכאי לו", כדברי השופט רובינשטיין.

להלן הצעת החוק המלאה: 

הצעת חוק שיפוט בתי דין יהודים קראים (נישואין וגירושין), התשע"ה–2014

רושם נישואין וגירושין  

 1.  (א)   שר המשפטים ימנה את ראש העדה היהודית קראית להיות רושם נישואין וגירושין של בני העדה (בחוק זה – רב העדה).

        (ב)    לרב העדה יהיו כל הסמכויות הנתונות לרשות רושמת לפי פקודת הנישואין והגירושין (רישום) .

בית דין יהודי קראי

2.    (א)    נשיא המדינה ימנה בית דין יהודי קראי לפי הצעת שר המשפטים שתובא לפניו לאחר שייוועץ ברב העדה.

        (ב)    כל בית דין יהודי קראי יהיה של שלושה יהודים קראים.

        (ג)    הודעה על הרכבו של בית דין יהודי קראי תפורסם ברשומות.

סמכות

  3.  ענייני נישואין וגירושין של יהודים קראים שנישואיהם סודרו על ידי רב העדה יידונו בבית דין יהודי קראי, אשר ידון לפי הדין הקראי.

סמכויות עזר

 4.  לבית דין יהודי קראי, בדונו לפי סעיף 3, יהיו הסמכויות הנתונות לבית דין דתי לפי חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז–1956 , ולפי חוק בתי דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה–1965

.

תוקפם של נישואין ופסקי דין 

5.    (א)    מעשה נישואין שנרשם על ידי רב יהודי קראי שמונה על ידי שר הדתות או ראש הממשלה לפני תחילת תוקפו של חוק זה, רואים אותו כאילו נרשם על ידי רב העדה לפי חוק זה.

       (ב)    פסק דין שניתן אחרי הקמת המדינה ולפני תחילת תוקפו של חוק זה על ידי בית דין יהודי קראי שפעל למעשה במדינת ישראל, לאחר דיון במעמד בעלי הדין, ושהיה ניתן כדין אילו אותה שעה היה חוק זה בתוקף, רואים אותו כאילו ניתן כדין.

תחילה

 6.  תחילתו של חוק זה ביום פרסומו.

דברי הסבר

הצעת חוק זו נועדה כדי לתת עיגון דה-יורה למצב המשפטי הקיים ממילא בעיקרו באשר לענייני המעמד האישי של היהודים הקראים בישראל. זאת מאחר שעקב פרשנות חדשה של הדין נוצר מצב שבו "אזרחים ישראלים שלא עשו שום דבר רע מנועים מדברים בסיסיים בהקשר הספציפי של נישואין וגירושין, מה שאזרח אחר זכאי לו", כדברי השופט רובינשטיין במהלך הדיון בבג"ץ 7197/13 יהושע שמש נ' המשרד לשירותי דת (דיון מיום 3.7.2014).

מזה כשנה מנועים היהודים הקראים להתגרש במוסדות הקהילה, ונוצר מצב בו זוגות רבים עגונים מכוח החוק, עקב החלטה שרירותית לבטל נוהל בו סופקו לעדה תעודות גירושין. בעניין זה הבהיר השופט זילברטל בדיון בבג"ץ יהושע שמש, כי קיימת "חובה של המדינה לא לבטל נוהל… עד שלא נמצא נוהל אחר". בדיון אמר גם השופט עמית כי יש "לשמר המצב הקיים עד בוא המחוקק". לפיכך, בהתאם לדברי השופטים בדיון בבג"ץ על חשיבות ההסדרה המשפטית ועיגון הדין הקיים באשר ליהודים הקראים בחקיקה, מובאת הצעת חוק זו.

הצעת חוק זו אינה משנה את המצב המשפטי באשר למרביתם המכרעת של אזרחי המדינה (שאינם קראים), ואינה משנה את הדין הנוהג באשר ליהודים הקראים, אלא רק מעגנת אותו בחקיקה ראשית, כדי למנוע את המצב הנוכחי בו הושארו אזרחים ללא יכולת להתגרש או לאשר את תעודות הגירושין שלהם שהוצאו לפי חוק.

הצורך בעיגון המצב המשפטי הקיים באשר ליהודים הקראים עלה גם בתל"פ 39006-04-11 ניצה כהן נ' הרבנות הראשית לישראל (ניתן ביום 14.11.2011) בו נקבע כי: "נושא שירותי הדת לציבור היהודי הקראי בישראל בנוי מרבדים שונים של אנומליות משפטיות, דבר שמעצים את אי הוודאות המשפטית בעניינם… האנומליות הללו מצביעות על ניהול ענייניהם של מספר רבבות של אנשים אזרחי המדינה מחוץ למטריה של החוק, והכל בעידוד רשויות השלטון משרד הדתות, משרד הפנים ובתי המשפט)" (פסקה 45) וכן: "רשויות השלטון השונות, לדורותיהם, לא מצאו לנכון להסדיר בצורה ברורה את הסטטוס המשפטי של העדה הקראית בישראל" (פסקה 85). גם בבג"ץ 1411/13 אושר אלנתנני ואח' נ' המשרד לשירותי דת ואח' (7.10.2013) התחייבה המדינה "להסדרה כללית של נושא אישור תעודות הנישואין" של היהודים הקראים, אך לא חלה כל התקדמות מאז.

היהודים הקראים הם בני זרם דתי עתיק בן מאות שנים, המאמינים בתורה שבכתב בלבד, לה כפופים גם חכמי ההלכה, ולכן מאמינים כי אין לתורה שבעל-פה ולדברי הרבנים כל תוקף מחייב מבחינה הלכתית. במשך מאות השנים התפתחה ליהודים-הקראים "מערכת דינים מגובשת, שבכמה וכמה עניינים עקרוניים שונה תכלית שינוי מן ההלכה הרבנית, ואין הם מכירים בהלכה הרבנית ובלגיטימיות השיפוט של בית הדין הרבני". (בג"ץ 47/82 קרן התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' שר הדתות (24.07.1989)). בכך הם אובחנו מכל שאר היהודים שאינם קראים, כאשר בית המשפט העליון הבהיר בפסק הדין זה את ההצדקה בהסדרה משפטית ייחודית עבורם ביחס לזרמים אחרים חדשים.

עוד טרם הקמת המדינה זכו העדה הקראית ובית הדין שלה להכרה כעדה דתית באימפריה העות'מאנית בכתב זכויות שנתן הסולטן עבדול חמיד בשנת 1900. לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים, נחקק דבר המלך במועצתו על ארץ ישראל, שלא שינה את המצב המשפטי בארץ טרם חקיקתו. בשנת 1939 תוקן דבר המלך באופן שבמקום "העדות הדתיות שנתכוננו ושיש להן שיפוט ביום צאת דבר מלך זה" באה רשימה של עדות דתיות, שכללה תשע עדות נוצריות ו"עדה יהודית". בהיעדר כמות מספקת של יהודים קראים באותה תקופה וטרם עליית מרבית בני העדה ארצה, לא באה לידי ביטוי העדה הקראית בתוספת השנייה ובית הדין שלה לא זכה להכרה בחוק החקוק.

מאז הקמתה הכירה מדינת ישראל דה-פאקטו בפעילות בית הדין הקראי, סיפקה לו תעודות גירושין תקפות, רשמה את הגירושין שבוצעו דרכו במרשם האוכלוסין, ובתי המשפט השונים לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים, מפנים תדיר זוגות להתדיין בו כבית המשפט אשר לו "הסמכות הייחודית" בעניינם (אך בלי שיהיה לכך עיגון בחוק החקוק).

מאז הקמתו פועל בית הדין הקראי מכוח הנוהג ומתוך הבנה כי היעדר שיפוט דתי לבני העדה הקראית מהווה "כפיה מצפונית קיצונית וחמורה" (בג"ץ 30/76 סייהו נ' בית-הדין הדתי לעדת היהודים הקראים, פ"ד לא(1) 13, בעמ' 19ז) ו"התאכזרות להכרתם הדתית של בני אדם" (בג"ץ 866/78 מורד נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(2) 657, בעמ' 662א). בהתאם לכך, חוות דעתו המשפטית של ד"ר חיים חפץ, היועץ המשפטי של משרד הדתות, מיום 21.10.92 הורתה כי יש להנפיק לבית הדין "תעודות גירושין כל עוד לא הוסדר הנושא הקראי בהסדר קבע בחקיקה". מכוחן של תעודות הגירושין שסופקו לבית הדין מאז הקמת המדינה בית הדין פועל בענייני גירושין, אך אין בכך כדי לגרוע מכך שנדרש עיגון חקיקתי לסוגיה.

ואכן מטרתו של פרק זה היא לקבע בהסדר קבע בחקיקה את מעמדו של בית הדין הקראי, ולא לאפשר מצב בו בית דין פועל מכוח הדין דה-פאקטו, אך ללא עיגון דה-יורה, כלומר ללא הסדרה בחקיקה ראשית. פעילות כזאת, ללא עיגון חקיקתי, עלולה ליצור בעיות משפטיות רבות בעתיד, שכן ההתנהלות תהיה ללא פיקוח המדינה.

סעיף 1

    מגדיר את דרך המינוי של רב העדה היהודית קראית כרושם נישואין לבני העדה היהודית קראית. מוצע ששר המשפטים ימנה את ראש העדה היהודית קראית, הרב הראשי לעדה, כרושם נישואין, בדומה לפרקטיקה הנהוגה היום, ואולם בהבדל אחד: השר הממנה יהיה שר המשפטים במקום ראש הממשלה לפי סמכותו השיורית כשר הממונה על פקודת הנישואין והגירושין (רישום). הקניית מעמד של רשות רושמת לרב העדה תאפשר את קיום ההליכים המינהליים הפורמאליים לביצוע הרישום במרשם האוכלוסין (בדומה לכל רשות רושמת אחרת בעדות הדתיות השונות).

סעיף 2

הוראה זו באה ליתן מעמד חוקי לבית הדין הקראי. בדומה לחוקים אחרים העוסקים במינוי דיינים ושופטים, מוצע למסור את מינויו של בית הדין, שיהיה של שלושה יהודים קראים, לידי נשיא המדינה. שר המשפטים יביא לנשיא המדינה את הרכבו של בית הדין לאחר שנועץ ברב הראשי לעדה, שהוא הבקיא בדבר כשירות הדיינים.

סעיף 3

כדי למנוע חשש בדבר הגירושין אף מבחינת העמדות המחמירות בהלכה הרבנית, מוצע שסמכותו של בית הדין הקראי תהא מוגבלת ליהודים קראים שנישואיהם סודרו על ידי רב יהודי קראי.

אין בסעיף זה כדי לפגוע בסמכותם הייחודית של בתי הדין הרבניים בענייני נישואין וגירושין של יהודים שאינם קראים או של שאר בתי הדין הדתיים על בני עדתם.

סעיף 4

כדי לסייע לבית הדין לפעול מוצע לתת לו את כל הסמכויות הנתונות לכל בית דין דתי אחר.

סעיף 5

למען הסדר הטוב, מוצע כי כל פסקי הדין וההחלטות בעניינם של יהודים קראים בהם דן בית הדין הקראי שפועל דה-פאקטו, אך ניתנו טרם עיגונו בחקיקה ראשית, ייראו כאילו נתנם בית הדין לפי החוק המוצע, ובאופן זה להסיר כל ספק מעל גבי תוקפם המשפטי. סעיף זה זהה בעיקרו לסעיף 10 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953.

עוד מוצע להגדיר כי נישואין שנרשמו בעבר על ידי רב יהודי קראי שמונה לפני תחילתו של חוק זה בהתאם לפקודת הנישואין והגירושין (רישום) – ייחשבו כאילו ניתנו על ידי רב העדה.

סעיף 5

קובע את מועד תחילת תוקפו של החוק.

לחוק המוצע אין משמעויות תקציביות.

הצעות חוק דומות הוגשו מטעם הממשלה לפני כ-30 שנים, אך לא התקבלו כחוק. ההצעה הנוכחית מצומצמת יותר, ומתוקנת בהתאם לנקודות שעלו בביקורת עליה בספרות המלומדים (על ידי פרופ' מיכאל קורינאלדי) ובהתאם לשינויים שחלו בדין מאז:

הצעת חוק שיפוט בתי דין יהודים קראים (נישואין וגירושין), התשל"א–1971 (פורסם בהצעות חוק 923, התשל"א, עמ' 101).

הצעת חוק שיפוט בתי דין יהודים קראים (נישואין וגירושין), התשל"ט–1979 (פורסם בהצעות חוק 1412, התשל"ט, עמ' 259).

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

י"ז בחשוון התשע"ה – 10.11.14

שינוי גודל גופנים