חרף קביעתו החד-משמעית של החוק, כשיהודי נפטר שלא בבית החולים בשעות הלילה, בשבת או בחג, זמנים שאינם במסגרת שעות העבודה הרגילות של חברות קדישא, נאלצים הקרובים לשאת באופן פרטי בהוצאות הובלת הגופה, זאת ללא קבלת כל החזר מן המוסד לביטוח לאומי. לא זו אף זו, קיימות תופעות של פגיעה במשפחות נפטרים וניצול מצוקתן דווקא ברגע הפרידה מהיקר להן.
האילוץ לשלם באופן פרטי עבור שירות דת מטיל הוצאה כספית מכבידה על קרוביו של הנפטר ברגעיהם הקשים ביותר, וחותר תחת תכלית החוק – לפטור את מי שמתו מוטל לפניו מעיסוק בסידורים הכרוכים בלווית המת ומתשלום הוצאות הקבורה, כך שיוכל לפנות את זמנו ומחשבתו ולעסוק באבלו, למנוע את ניצול משפחת הנפטר בשעתה הקשה וכן להבטיח כי הלוויה, הקבורה ואחזקת בית העלמין יעשו ברמה הנדרשת.
הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – שירותי הובלת נפטרים), התשע"ה–2015
הוספת סעיף 14א10
1. בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א–1971 , אחרי סעיף 14א9 יבוא:
"שירותי הובלת נפטרים 14א10.
(א) גוף המורשה לפי סעיף 15, והתקנות שהותקנו לפיו, לעסוק בקבורת נפטרים (להלן – הגוף המורשה) יוביל נפטר מביתו בתוך פרק זמן שאינו על שלוש שעות מעת ההודעה לגוף המורשה.
(ב) לא יוביל אדם נפטר אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) נותן שירות הובלת הנפטר לא גבה תשלום כלשהו בעד הובלת הנפטר ממשפחת הנפטר או מכל גורם אחר שאינו הגוף המורשה;
(2) נותן שירות הובלת נפטרים לא התנה את מתן שירות ההובלה ברכישת כל שירות אחר והציג במקום בולט לעין במשרדיו ובאתר האינטרנט שלו, בשפות עברית, אנגלית, רוסית ואמהרית הודעה בדבר איסור התניית השירות כאמור;
(3) התמורה בגין הובלת נפטר שולמה לנותן שירותי ההובלה על ידי הגוף המורשה; השר יקבע הוראות לעניין התמורה שזכאי נותן שירותי ההובלה לקבל מגוף מורשה, מועדי תשלומה ודרכי חישובה בשים לב להוראות תקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), התשל"ו–1971, בעניין זה.
דברי הסבר
הזכות להיקבר בכבוד היא זכות יסוד. בחוקים המסדירים את הקבורה, מדינת ישראל לקחה על עצמה התחייבות כלפי האזרחיות והאזרחים להסדרת הקבורה ומימונה. אלא שבמהלך השנים חל כרסום ופגיעה בזכות חשובה זו.
סעיף 266 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, ותקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), התשל"ו–1976, קובעים כי כל הוצאות הקבורה במדינת ישראל, לרבות הובלת הנפטר ממקום הפטירה ועד מקום קבורתו, ישולמו על ידי המדינה ללא אבחנה באשר לדתו של הנפטר או מועד פטירתו. על פי החוק והתקנות הנ"ל, כל הפעולות הכרוכות בקבורתו של נפטר יהודי, לרבות פינוי הגופה ממקום הפטירה והובלתה, תבוצענה על ידי החברה-קדישא שתגבה הוצאותיה ישירות מן המוסד לביטוח לאומי. לחברה-קדישא נקבע מונופול בחוק לטיפול בקבורת הנפטרים היהודיים.
יצוין שחברות הקבורה מתוקצבות בסכום עצום של כ-500 מיליוני שקלים חדשים בשנה, אשר מקורם בתקציב המדינה ובכספי הציבור.
ברם, חרף קביעתו החד-משמעית של החוק, כשיהודי נפטר שלא בבית החולים בשעות הלילה, בשבת או בחג, זמנים שאינם במסגרת שעות העבודה הרגילות של חברות קדישא, נאלצים הקרובים לשאת באופן פרטי בהוצאות הובלת הגופה, זאת ללא קבלת כל החזר מן המוסד לביטוח לאומי. לא זו אף זו, קיימות תופעות של פגיעה במשפחות נפטרים וניצול מצוקתן דווקא ברגע הפרידה מהיקר להן.
האילוץ לשלם באופן פרטי עבור שירות דת מטיל הוצאה כספית מכבידה על קרוביו של הנפטר ברגעיהם הקשים ביותר, וחותר תחת תכלית החוק – לפטור את מי שמתו מוטל לפניו מעיסוק בסידורים הכרוכים בלווית המת ומתשלום הוצאות הקבורה, כך שיוכל לפנות את זמנו ומחשבתו ולעסוק באבלו, למנוע את ניצול משפחת הנפטר בשעתה הקשה וכן להבטיח כי הלוויה, הקבורה ואחזקת בית העלמין יעשו ברמה הנדרשת.
לפיכך מוצע שנותן שירות ההובלה לא יוכל לגבות תשלום כלשהו בגין הובלת הנפטר ממשפחת הנפטר או מכל גורם אחר שאינו בעל הרישיון שבבית העלמין שבניהולו נקבר הנפטר, וכן שנותן שירות ההובלה לא היתנה את מתן שירות הובלת הנפטר ברכישת כל שירות אחר. כמו כן, מוצע לחייב את חברות הקבורה אשר מתוקצבות על ידי המדינה לספק את שירותי ההובלה בתוך פרק זמן של שלוש שעות מעת העברת הבקשה להובלת הנפטר, זאת על מנת למנוע מצב בו מסרבים גופי הקבורה המורשים להוביל נפטרים במידה שהם אינם מקבלים תשלום נוסף.
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"א בסיוון התשע"ה – 8.6.15
