הצעת חוק: המטיף לאדם או לציבור להמיר את דתם, דינו- מאסר שנה אחת

הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הטפה ושידול להמרת דת), התשע"ד–2013
 
המטיף לאדם או לציבור להמיר את דתם,  דינו – מאסר שנה אחת.
פעילות מיסיונרית בקרב יהודים, במיוחד באמצעות משומדים המוכרים על ידי גופים עולמיים, היתה מאז ומעולם כפצע פתוח ומדמם בקרב עם ישראל וגרמה למתחים, וסכסוכים. כאמור, המציאות מלמדת כי על מנת להפסיק תופעה זו אין מנוס מהרחבת ההסדר העונשי הקיים לגבי קטינים גם לבוגרים.
 

הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הטפה ושידול להמרת דת), התשע"ד–2013
 
 
הוספת סעיף 174ג 
   1.    בחוק העונשין, התשל"ז–1977 , אחרי סעיף 174ב יבוא:
        "איסור הטפה ושידול להמרת דת    174ג.    המטיף לאדם או לציבור להמיר את דתם, או המשדל אותם לעשות כן, או העושה פעולה אחרת המביאה לידי המרת דת בכל דרך שהיא, דינו – מאסר שנה אחת; לעניין סעיף זה, "ציבור" – שניים או יותר."
 
דברי הסבר
 
מדינת ישראל מתאפיינת במתחים רבים בין מגזרי אוכלוסייה שונים לרבות חיכוכים על רקע דתי, והדברים הם מן המפורסמות. קיים איפוא אינטרס ציבורי מובהק לצמצם עד כמה שניתן מתיחות על רקע דתי ובמיוחד על רקע בין דתי.
ישנם גופים שונים, בין של נוצרים שבאו מחוץ לארץ (מארצות הברית ואירופה בעיקר) ובין של משומדים – מיסיונריים, אשר פועלים בארץ ומטרתם היא אחת, הכחדת זכר ושארית מעם ישראל על ידי העברת יהודים על דתם.
גופים מיסיונריים אלה מקיימים פעילות מיסיונרית נמרצת בקרב האוכלוסייה היהודית בארץ. גופים אלו פועלים בעיקר בקרב האוכלוסייה היהודית הנתונה למצוקה חומרית, חברתית ורוחנית וזאת במטרה להרבות משומדים בישראל. בדרך זו גופים אלו יממשו את מטרתם הסופית, קרי כליון העם היהודי.
בחוק העונשין, התשל"ז–1977, כבר קיימת חקיקה האוסרת על הטפה ושידול להמרת דת. סעיפים 174א ו174ב לחוק, אוסרים על הטפה ושידול להמרת דת כאשר הדבר נעשה תוך הבטחת "טובת הנאה חומרית". אולם, אף כי הקבוצות המיסיונריות הפועלות בארץ עוברות על סעיף זה השכם והערב וחרף תלונות לא מעטות המוגשות למשטרת ישראל בכגון דא, מספר כתבי האישום המוגשים הוא זעיר ביותר, וזאת בתירוץ לפיו, קשה כביכול להוכיח את מרכיב ההבטחה ל"טובת הנאה חומרית". התוצאה היא כי סעיף זה נותר בפועל בבחינת אות מתה בספר החוקים של מדינת ישראל.
חקיקה נוספת האוסרת על הטפה ושידול להמרת דת קיימת בסעיף 368 לחוק העונשין. על פי סעיף זה, חל איסור לשדל קטין להמיר את דתו וכן חל איסור מוחלט לערוך טקס דתי או כל פעולה אחרת שתביא להמרת דתו של קטין בניגוד להוראות סעיף 13א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסית התשכ"ב–1962, היינו ללא הסכמת הוריו או אפוטרופסיו.
מאחר וכאמור לעיל, לגבי פעולות של הטפה ושידול להמרת דת של בוגרים, האיסור שבחוק הוא, אך ורק אם מדובר בהבטחת פיצוי חומרי, ומאחר וכאמור חרף פעילות מיסיונרית רצופה בניגוד לחוק זה, אין הוא מיושם כלל, אין מנוס אפוא מלאמץ את ההסדר הנהוג לגבי איסור להטפה ושידול להמרת דת כלפי קטינים, גם בכל הנוגע לבוגרים. קרי, איסור מוחלט להטפה ושידול להמרת דת.
פעילות מיסיונרית בקרב יהודים, במיוחד באמצעות משומדים המוכרים על ידי גופים עולמיים, היתה מאז ומעולם כפצע פתוח ומדמם בקרב עם ישראל וגרמה למתחים, וסכסוכים. כאמור, המציאות מלמדת כי על מנת להפסיק תופעה זו אין מנוס מהרחבת ההסדר העונשי הקיים לגבי קטינים גם לבוגרים. בהקשר זה ראוי להדגיש כי היקף הפעילות המיסיונרית בקרב קטינים הוא בממדים מזעריים בלבד, זאת כתוצאה מן הניסוח הגורף של האיסור להטיף ולשדל להמרת דתם של קטינים.
יודגש כי אין בחוק המוצע כדי לפגוע כהוא זה בחופש הדת ובחופש מדת. אין בחוק זה כדי להצר את צעדיהם ולפגוע באורח חייהם של המאמינים במי מן הדתות הנפוצות במדינת ישראל. יתירה מכך, יש בחקיקה זו כדי לתת גיבוי חוקי לכל מאמין בכל דת שהיא הנוהגת בארץ, ולמנוע את הטרדתו בענייני אמונתו על ידי גורם כלשהוא המתנכל לזכות הדמוקרטית הבסיסית לפיה: "איש באמונתו יחיה".
לפיכך החוק אינו עומד בסתירה ואף מתיישב היטב עם חוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו, לרבות ובמיוחד עם היותה של מדינת ישראל מדינת יהודית ודמוקרטית.
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת הארבע-עשרה על ידי חבר הכנסת רפאל פנחסי (פ/1936), ועל שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חבר הכנסת אמנון כהן (פ/42), ועל ידי חבר הכנסת  שלמה בניזרי (פ/795) ועל ידי חבר הכנסת אליהו ישי (פ/1084).
הצעות חוק זהות  הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת יעקב מרגי (פ/2314/17),  ועל שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת אברהם מיכאלי (פ/18/ 1182).
 
 
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ט"ו בכסלו התשע"ד – 18.11.13
 

שינוי גודל גופנים