הצעת חוק: הכרה ותקצוב לבתי המדרש החילוניים

הצעת החוק שהגישה ח"כ עליזה לביא מבקשת להכיר את בתי המדרש החילוניים הפועלים בישראל ולתקצבם, כך שיהפכו לחלק בלתי נפרד מלימודי היהדות המוכרים על ידי המדינה.
בדברי ההסבר להצעה נכתב כי במדינת ישראל פועלים כיום בתי מדרש אשר מטרתם העיקרית היא לימוד של תרבות עברית-יהודית וזאת מתוך גישה חילונית אשר אינה מחויבת להלכה. בתי המדרש אינם זוכים לתקצוב ראוי על ידי המדינה, בשונה מבתי מדרש המקיימים לימודי יהדות הלכתיים.
התרבות העברית-יהודית אינה נחלת מגזר כזה או אחר. ההכרה בבתי המדרש הללו תאפשר את פתיחת שעריה של התרבות היהודית לכל אזרח שיחפוץ בכך, ותביא להיכרות מעמיקה ורחבה יותר של אזרחי המדינה, שאינם שומרי הלכה, עם התרבות היהודית.

הצעת חוק בתי המדרש החילוניים, התשע"ה–2015

מטרות החוק 
1.מטרותיו של חוק זה הן:
        (1)    לעודד לימודי תרבות עברית-יהודית, ולימודים של מקורותיה וערכיה במסגרות של בתי מדרש, וכן את פתיחת שעריה לכל אזרח בישראל, על בסיס היותה מדינה יהודית ודמוקרטית;
        (2)    להכיר בבתי מדרש העוסקים בלימוד תרבות יהודית-עברית, מתוך גישה שוויונית וחילונית שאינה מחויבת להלכה, ואשר מטרתם העיקרית היא יצירת משכיל יהודי-עברי, ולתקצבם;
        (3)    להבטיח כי לימודי תרבות עברית-יהודית יילמדו באופן פלורליסטי, תוך התמודדות והיכרות עם זרמי מחשבה והשקפות עולם מגוונים ואף עם המחלוקות הערכיות והחינוכיות שהמחשבה היהודית התמודדה ומתמודדת עמן במהלך הדורות ועד היום;
        (4)    להבטיח כי לימודי תרבות עברית-יהודית יילמדו באופן בין-תחומי, ישולבו עם תחומי הדעת השונים ויהוו בסיס לחינוך משכיל, יהודי-תרבותי, המקיים זיקה חופשית לתולדות עם ישראל ויצירתו, תוך ביקורת וחידוש.

הגדרות 
2. בחוק זה –
        "בית מדרש" – תאגיד שאינו פועל למטרת רווח, שפעילותו העיקרית היא קיום בית מדרש ללימוד תרבות יהודית-עברית ואשר מתקיימים בו כל אלה:
            (1)    יותר ממחצית משעות הלימוד בו מתקיימות בדרך של פדגוגיה של בית מדרש, מתוך גישה חילונית שאינה מחויבת להלכה וללא תלות במגדר של המשתתפים בלימוד;
            (2)    מטרתו העיקרית היא יצירת משכיל יהודי-עברי, ללא מתן תעודה או תואר אקדמי.
        "בית מדרש מוכר" – בית מדרש שהוכר לפי הוראות סעיף זה;
        "לימודי תרבות עברית¬-יהודית" – לימודים המשלבים הכרות עם מקורות התרבות העברית-יהודית לדורותיה ולגווניה ועם התרבות הכללית, והעמקה בהם, מתוך מודעות לשיח המתקיים בין שתי תרבויות אלה, ועל בסיס גישה חילונית, שאינה מחויבת להלכה;
        "פדגוגיה של בית מדרש" – דרך לימוד עתיקה-חדשה, שהמורה משמש בה כמנחה וכמסמן את גבולות הלימוד, כאשר השיעור מתנהל בקבוצות קטנות ועצמאיות, במתכונת קבועה הכוללת פתיחה, לימוד בחברותות וסיכום השיעור, כשהלימוד מתקיים מתוך שיחה, באופן שוויוני וצמוד טקסט ונעשה שימוש בספרים נוספים לצורך הרחבת הלימוד;
        "תרבות כללית" – נכסי הרוח הספרותיים והתרבותיים הכלליים;
        "תרבות עברית-יהודית" – מקרא, משנה, תלמוד, הגות ויצירה עברית-יהודית על זרמיה וגווניה, ספרות, שירה, פיוט, ויצירה אמנותית עברית בת זמננו;
        "השר" – שר החינוך.

הכרה בבתי מדרש
3. המנהל הכללי של משרד החינוך או מי שהוסמך על ידו לעניין זה, יכיר בבית מדרש, לפי הוראות שקבע השר לעניין דרך ההכרה והתנאים לה, לרבות לעניין אופן הלימוד בבית מדרש, להיקף שעות הלימוד ומספר המשתתפים בו תנאים כאמור לא יתייחסו, במישרין או בעקיפין, לשאלת המחויבות להלכה או לזהות המגדרית של המשתתפים.

תקציב
4. תקציב שנתי לתמיכה בבתי מדרש מוכרים ייקבע בתחום פעולה נפרד בסעיף תקציב משרד החינוך בחוק התקציב השנתי; לעניין זה, "תחום פעולה" ו"סעיף תקציב" – כהגדרתם בחוק תקציב שנתי, כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985 .

 הוראות שונות
ביצוע ותקנות
5. השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו.

תחילה 
6. תחילתו של חוק זה בשנת הכספים ___ .

תקנות ראשונות
7.  תקנות ראשונות לפי סעיף 3 יובאו לאישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת בתוך 45 ימים מיום פרסומו של חוק זה.

דברי הסבר
במדינת ישראל פועלים כיום בתי מדרש אשר מטרתם העיקרית היא לימוד של תרבות עברית-יהודית וזאת מתוך גישה חילונית אשר אינה מחויבת להלכה. מטרתם של בתי המדרש היא להפגיש את אזרחי המדינה ממגזרי האוכלוסייה השונים עם התרבות היהודית, עם זרמי המחשבה השונים הטמונים בה ואף עם המחלוקות הערכיות והחינוכיות שהמחשבה היהודית התמודדה ומתמודדת עמן במהלך הדורות ועד היום. הלימוד בבתי המדרש מתבצע תוך יצירת מפגש בין התרבות העברית-יהודית ובין נכסי הרוח הספרותיים והתרבותיים הכלליים ונעשה באופן פלורליסטי ושוויוני.
מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. חרף זאת, המדינה אינה מכירה בבתי המדרש הללו כמוסד מוכר לקיום לימודי יהדות. בהתאם לכך, בתי המדרש אינם זוכים לתקצוב ראוי על ידי המדינה, בשונה מבתי מדרש המקיימים לימודי יהדות הלכתיים.
התרבות העברית-יהודית אינה נחלת מגזר כזה או אחר. היהדות היא אוצר תרבותי, אשר יש לדאוג כי יהפוך לנחלת הכלל. ההכרה בבתי המדרש הללו תאפשר את פתיחת שעריה של התרבות היהודית לכל אזרח שיחפוץ בכך, ותביא להיכרות מעמיקה ורחבה יותר של אזרחי המדינה, שאינם שומרי הלכה, עם התרבות היהודית.
מטרת הצעת החוק היא להכיר את בתי המדרש החילוניים הפועלים בישראל ולתקצבם, כך שיהפכו לחלק בלתי נפרד מלימודי היהדות המוכרים על ידי המדינה. מעבר לכך, מטרתה של הצעת החוק היא להבטיח כי לימודי תרבות עברית-יהודיות יילמדו באופן פלורליסטי ובין-תחומי ויהיו מבוססים על ביקורת ודו-שיח, שיתרמו למעורבות ולבניית השקפת עולם, כחלק מהוויה יהודית חופשית בעלת מטען ערכי חיובי.
הצעת החוק נוסחה בסיועה של חברת הכנסת לשעבר, ד"ר רות קלדרון.

———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ב באייר התשע"ה – 11.5.15

שינוי גודל גופנים