אתמול, שני 4.11.2019 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות דיינים), התש"ף–2019 של ח"כ אלעזר שטרן (כחול לבן).
הצעת החוק מבקשת לעגן בחוק הדיינים, את תנאי כשירות הדיינים בבתי הדין הרבניים, הקבועים כיום בתקנות הדיינים.
הכנסת העשרים ושתיים
יוזם: חבר הכנסת אלעזר שטרן
______________________________________________
פ/142/22
הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות דיינים), התש"ף–2019
| החלפת סעיף 3 | 1. | בחוק הדיינים, התשט"ו–1955[1] (להלן – החוק העיקרי), במקום סעיף 3 יבוא: | ||||||
| "כשירותם של דיינים בבית דין רבני אזורי | 3. | (א) כשיר להתמנות דיין בבית דין רבני אזורי מי שעמד בבחינות מטעם מועצת הרבנות הראשית. | ||||||
| (ב) סדרי הבחינות ייקבעו בתקנות שיתקין השר, בהסכמת מועצת הרבנות הראשית." | ||||||||
| הוספת סעיף 3ב | 2. | אחרי סעיף 3א לחוק העיקרי יבוא: | ||||||
| "כשירותם של דיינים בבית הדין הרבני הגדול | 3ב. | כשיר להתמנות דיין בבית הדין הרבני הגדול מי שנתמלאו בו אחד מאלה: | ||||||
| (1) | מי שכיהן לא פחות מחמש שנים כדיין בבית דין רבני אזורי; | |||||||
| (2) | מי שכשיר להתמנות דיין בבית דין רבני אזורי ועסק לא פחות מעשר שנים, ברציפות או לסירוגין, מהן לפחות חמש שנים בארץ, באחד מאלה: | |||||||
| (א) פסיקה או כתיבה הלכתית לפי דין תורה בנושאים הקשורים לנושאים שבהם עוסק בית הדין הרבני; | ||||||||
| (ב) הוראה במוסד תורני במסגרת תכנית להכשרת רבנים לבחינות הסמכה שעורכת מועצת הרבנות הראשית לקבלת כשירות להתמנות לדיין; | ||||||||
| (ג) מי שהוכר כגדול בתורה על ידי מועצת הרבנות הראשית." | ||||||||
| תיקון סעיף 13 | 3. | בסעיף 13(א) לחוק העיקרי, במקום "את אחד הדיינים או אדם הכשיר להיבחר לרב עיר" יבוא "אדם", במקום "בפניהם" יבוא "בפניו", והסיפה החל במילים "מינוי לפי סעיף קטן זה" – תימחק. | ||||||
דברי הסבר
מטרת הצעת החוק היא לעגן בחוק הדיינים, התשט"ו–1955 (להלן – החוק), את תנאי כשירות הדיינים בבתי הדין הרבניים, הקבועים כיום בתקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), התשט"ו–1955 (להלן – התקנות). היום קובע סעיף 3 לחוק כי כשיר להתמנות לדיין מי שהוסמך לכך על ידי מועצת הרבנות הראשית (להלן – המועצה) בתוך שנתיים לפני המינוי, ותנאי ההסמכה וסדריה ייקבעו בתקנות. הוראה זו, ביחד עם הקבוע בתקנות, מאפשרות למועצה לפטור או לחייב בבחינות חוזרות את מי שלא התמנה כדיין במהלך השנתיים לאחר שעבר את המבחנים. חשוב לציין שמבחני ההסמכה הם מבחנים מפרכים הדורשים לימוד של שנים. היום נוצר מצב של חוסר שוויון בין המועמדים שעברו את הבחינות ולא מונו במהלך השנתיים: המועצה מוסמכת לפטור מבחינות או לחייב בהן, ויכול להיווצר מצב של מינוי על בסיס היכרות אישית ולא על בסיס יכולות וכישורים מקצועיים שהוכחו בעמידה בבחינות. נוסף על כך, לא ייתכן שמי שעמד בבחינות מפרכות יעמוד כל שנתיים "לשיפוט" מועצת הרבנות הראשית שתחליט מי לשבט ומי לחסד.
מלבד חוסר השוויון והפגיעה במועמדים שעברו את הבחינות ולא מונו במהלך השנתיים המצב שנוצר אינו עולה בקנה אחד עם החקיקה הקיימת הנוגעת למינוי משרות שיפוטיות שבהן תנאי הכשירות להתמנות קבועים בחוק – כך לגבי שופטים, קאדים או קאדים מדהב. לפיכך, מוצע להחליף את סעיף 3 בחוק, ולקבוע שכשיר להתמנות דיין בבית דין רבני אזורי מי שעמד בבחינות מטעם המועצה, ולבטל את הסייג הקובע שהכשירות תקפה לשנתיים ואחר-כך תיבחן שנית.
בנוסף, הצעת החוק מבקשת להבחין בין תנאי הכשירות הנדרשים למינוי דיין בבית הדין הרבני האזורי לבין תנאי הכשירות הנדרשים למינוי דיין בבית הדין הרבני הגדול. כאמור, מוצע שכשיר לדיינות בבית הדין הרבני האזורי הוא מי שעמד בבחינות מטעם מועצת הרבנות הראשית, וכשיר לדיינות בבית הדין הרבני הגדול נדרש לעמוד באחד מהתנאים המוצעים, וביניהם: כהונה של לפחות חמש שנים כדיין בבית דין רבני אזורי כאשר הדין כיום קובע שלוש שנים; עיסוק של לפחות חמש שנים בארץ בפסיקה או כתיבה הלכתית או הוראה במוסד תורני במסגרת תכנית להכשרת רבנים; מי שהוכר כגדול בתורה על ידי המועצה. התנאים הנדרשים הקבועים בתקנות כיום הם: כהונה של שלוש שנים לפחות בבית דין רבני אזורי או מי שידוע כגדול בתורה ועומד בתנאים הבאים: הוסמך לרבנות על ידי רב מומחה או מוסד תורני שהמועצה מכירה בו; מלאו לו שלושים שנה; הוא נשוי או היה נשוי; אורח חייו ואופיו הולמים את מעמדו של דיין בישראל.
אחת ממטרות התיקון היא לאפשר למנות דיין בבית הדין הרבני הגדול גם את מי שכשיר להתמנות לבית הדין הרבני האזורי אך לא כיהן בפועל, בדומה לשופטי הערכאות הגבוהות.
תיקון נוסף שמוצע הוא לסעיף 13 לחוק, הקובע כיום כי על מנת להתמנות לתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים, נדרש המועמד להיות דיין או שהוא בעל כשירות לכהן כרב עיר. תיקון זה תואם את תפיסת בית המשפט העליון כפי שהובעה בבג"ץ 8213/14, בתיה כהנא דרור נ' השר לשירותי דת, לפיה תפקיד מנהל בתי הדין הרבניים, ובדומה לו גם תפקיד מנהל בתי המשפט או בתי הדין הדתיים המקבילים, אינו תפקיד שיפוטי ואינו מצריך בהכרח ידע הלכתי נרחב. עמדה זו נתמכת גם בכך שהוראות החוק הקובעות את סדרי המנהל ביחס למינוי מנהלים לערכאות השיפוטיות האחרות אינן כוללות דרישות מסוג זה. לאור האמור, אין הצדקה לקיומם של תנאי סף המחייבים כשירות הלכתית ביחס למנהל בתי הדין הרבניים.
לפיכך מוצע לתקן את סעיף 13 לחוק הדיינים ולנסחו באופן זהה לסעיפים המקבילים לו בחוקי שיפוט אחרים ולאפשר לכל אדם להתמנות לתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים.
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים על ידי חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת (פ/706/20) ועל ידי חבר הכנסת אלעזר שטרן (פ/2317/20).
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ו' בחשוון התש"ף – 4.11.19