הצעת חוק: גם אדם שאינו שומר מצוות יוכל לסרב לעבוד ביום שבת

הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי), התשע"ו–2015
 
חוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי יום המנוחה השבועי של עובד נקבע על פי דתו. על פי החוק הקיים, עובד המסרב לעבוד ביום המנוחה הקבוע על פי מצוות דתו רשאי לעשות כן רק אם הוא עושה זאת בשל איסור שבמצוות דתו אותן הוא מקיים. מעסיק של עובד המבקש שלא לעבוד ביום המנוחה השבועי הקבוע לו, רשאי לדרוש מעובד להגיש תצהיר המבסס את הכרתו הדתית ואת קיום מצוות דתו.
הצעת החוק נועדה לאפשר לכל עובד ועובדת לסרב לעבוד ביום המנוחה השבועי הקבוע בחוק, ולא רק למי שמקפיד על שמירת מצוות שבת וכשרות כהלכתן. וזאת, בלי להסתכן בפיטורין או באי קבלה לעבודה.

הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי), התשע"ו–2015
 
תיקון סעיף 9ג
1.
בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף
9ג –
 
 
(1)       בסעיף קטן (א),  המילים "על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים" יימחקו;
 
 
(2)       סעיף קטן (ב) – בטל.
תיקון סעיף 9ד
2.
בסעיף 9ד לחוק העיקרי –
 
 
(1)       בסעיף קטן (א), המילים "על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים" – יימחקו;
 
 
(2)       סעיף קטן (ב) – בטל.
תיקון סעיף 9ו
3.
בסעיף 9ו לחוק העיקרי, סעיף קטן (א) – בטל.
 
דברי הסבר
"כשם שהמשכן, בית המקדש ובתי הכנסת הם מקומות מקודשים לישראל, כך השבת היא הזמן המקודש" (אברהם י. השל).
השבת היא היום השביעי בשבוע, יום המנוחה שניתן לעם ישראל במתן תורה. השבת היא נכס היסוד של תרבות ישראל. השבת היא הזמן המקודש, הזמן המיוחד והמובדל מכל הימים, והמרומם בערכו. יום השבת מקובל לאורך הדורות כיום המנוחה של העם היהודי על זרמיו בישראל ובפזורה היהודית. השבת התקבלה כחוק להיות ליום השבועי לשביתה ממלאכה במדינת ישראל מאז הקמתה. ואכן, בשבת אנו מוזמנים לחוות את הזמן בדרך שונה מאשר בשאר ימות השבוע, ברוחב לב, באווירת פיוס ושלום.
הצעת החוק נועדה לאפשר לכל עובד ועובדת לסרב לעבוד ביום המנוחה השבועי הקבוע בחוק, ולא רק למי שמקפיד על שמירת מצוות שבת וכשרות כהלכתן. וזאת, בלי להסתכן בפיטורין או באי קבלה לעבודה.
חוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי יום המנוחה השבועי של עובד נקבע על פי דתו. על פי החוק הקיים, עובד המסרב לעבוד ביום המנוחה הקבוע על פי מצוות דתו רשאי לעשות כן רק אם הוא עושה זאת בשל איסור שבמצוות דתו אותן הוא מקיים. מעסיק של עובד המבקש שלא לעבוד ביום המנוחה השבועי הקבוע לו, רשאי לדרוש מעובד להגיש תצהיר המבסס את הכרתו הדתית ואת קיום מצוות דתו. אם אותו עובד הוא יהודי, ראשי המעסיק לדרוש מהעובד תצהיר לפיו הוא שומר על כשרות בביתו ומחוצה לו ואינו נוסע בשבת.
הצעת החוק מבקשת לבטל דרישות אלה, ומאפשרת לכל עובד לסרב לעבוד ביום המנוחה השבועי שלו, ולגבי יהודי – לסרב לעבוד בשבת, אף אם הוא יהודי מסורתי שאינו מקיים את השבת כהלכתה, אך הערך של אי עבודה בשבת חשוב לו.
התפיסה לפיה רק יהודי השומר שבת וכשרות רשאי לסרב לעבוד בשבת מנוגדת למקומה של השבת בתפיסה הישראלית ואינה עולה בקנה אחד עם עיקרון חופש הדת והמצפון, אשר הוכר בשיטת המשפט בישראל. היא אף סותרת את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988, הקובע באופן גורף כי אין להפלות עובד בפיטורין או בקבלה לעבודה בשל תפיסתו הדתית וכן אינה עולה בקנה אחד עם חוק-יסוד: חופש העיסוק. על מנת ליצור הרמוניה חקיקתית, מוצע לקבוע כי כל עובד יוכל לסרב לעבוד בשבת, וטעמיו עמו.
חוק שעות עבודה ומנוחה נועד מלכתחילה למנוע הפליה של עובדים דתיים העלולים לאבד את עבודתם או להתקשות במציאת עבודה בשל העובדה שאינם יכולים לעבוד בשבת ואולם, השבת היא ערך מסורתי עמוק ורחב ורבים שאינם מקפידים על קלה כבחמורה אינם רוצים לעבוד בשבת עובדים יהודיים רבים אינם רואים ברכה בעבודה בשבת, ואין זה מן הראוי שהמחוקק ישלול את הזכות של יהודים באשר הם לסרב לעבוד בשבת.

 בשורה של פסקי דין נפסק כי קביעת יום המנוחה השבועי של עובד יהודי ביום השבת על ידי המחוקק הפכה את השבת להיות הקניין הלאומי של העם היהודי, שיש לשמור עליו במדינת ישראל. לכן, הכלל הוא שיהודים אינם עובדים בשבת. אין להבחין בין מי שמדקדק בתרי"ג מצוות לבין מי שהוא מסורתי, לבין מי שמגדיר עצמו כחילוני. מכיוון שהאיסור לעבודה בשבת מקורו דתי וקיבל כסות של חקיקה אזרחית, הרי שגם הסירוב או חוסר הרצון לעבוד בשבת מבוסס על אותו עיקרון דתי שנטמע בחקיקה. מרגע שנקבע העיקרון בחקיקה, יש לאפשר לכולם ליהנות ממנו באופן שווה ואין להבחין בין דתיים ובין שאינם דתיים וכך גם לגבי עובדים המשתייכים לדתות אחרות. עיקרון זה משתלב עם האמור בתורה: "לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך… וגרך וכל אשר בשערך" (שמות כ, ט), ללא הבחנה בין אלו שקיבלו על עצמם תרי"ג מצוות ואלו שלא וללא הבחנה בין החייבים במצוות לבין שאינם חייבים במצוות.
הצעת החוק הוכנה בסיוע המרכז הרפורמי לדת ומדינה.
 
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ט' בטבת התשע"ו – 21.12.15
 
 
[1] ס"ח התשי"א, עמ' 204.

שינוי גודל גופנים