הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התשע"ו–2016

הצעת חוק זו של חברת הכנסת יעל כהן פארן (המחנה הציוני) ואחרים מבקשת כי הכנסת תשתמש בכוחה להפקיע ממון, אם הבעל לא נותן גט במשך פרק זמן מסוים שייקבע בחוק, מיום שבו יצא בבית הדין הרבני העוסק בכך פסק של חיוב או כפיית גט, יופקעו למפרע זכויותיו בממון או בשווה הממון שבו קידש את אשתו (דהיינו הטבעת).

מספר פנימי: 577821
הכנסת העשרים

יוזמים:      חברי הכנסתיעל כהן-פארן                                  קסניה סבטלובה                                          מיכל בירן                             מיכל רוזין                                           עליזה לביא                                          תמר זנדברג                        זהבה גלאון                                         יעל גרמן                                      עאידה תומא סלימאן              סופה לנדבר                                      מיקי רוזנטל                                       איל בן ראובן                          יואל חסון                                          ציפי לבני                                          מרב מיכאלי                            יוסי יונה                                          שלי יחימוביץ'                                          רויטל סויד                              סתיו שפיר     
______________________________________________                                          
                                             פ/2984/20
הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התשע"ו–2016
הוספת סעיף 5א
1.
בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה–1995[1], אחרי סעיף 5 יבוא:
 
 
"הפקעת זכויות
5א.
ציווה בית דין רבני בפסק דין סופי לכפות או לחייב איש לתת גט פיטורין לאשתו, כאמור בסעיף 1, והגט לא ניתן כתום שנה מיום מתן הצו, יופקעו למפרע הזכויות בכסף, או בשווה כסף, שבו קידש הבעל את אשתו."
דברי הסבר
עמדת ההלכה, לפיה הבעל הוא המגרש ואין רשות אחרת היכולה לבטל את הנישואין או להפסיקם, מעניקה לבעל כוח על פני אשתו. גם כשבית הדין פוסק שעל הבעל לגרש את אשתו, פעמים רבות אין הוא עושה כן, והאישה נותרת בעגינות.
אחת הדרכים לבטל את כוחו זה של הבעל היא לעשות שימוש בסמכותו של בית הדין להפקיע ממון של הפרט. אם יפקיע בית הדין את הכסף שבו קידש הבעל את אשתו האישה תיחשב כמי שלא נישאה מעולם ולא תהיה עוד תלויה ברצונו של האיש לגרשה. כיום, מסיבות שונות, בתי הדין כמעט ולא עושים שימוש בסמכותם זו, וספק אם היא עומדת לרשותם.
לציבור יש סמכות מקבילה לזו של בית הדין להפקעת ממון. לפיכך מוצע שהכנסת תשתמש בכוחה זה להפקיע ממון: אם הבעל לא נותן גט במשך פרק זמן מסוים שייקבע בחוק, מיום שבו יצא בבית הדין הרבני העוסק בכך פסק של חיוב או כפיית גט, יופקעו למפרע זכויותיו בממון או בשווה הממון שבו קידש את אשתו (דהיינו הטבעת).
יש להניח, ויש לכך גם סימוכין בהלכה, שבהינתן קיומה של סמכות להפקעת קידושין יסכימו הבעלים גם לתת גט כהלכתו ביודעם שלא תהיה עוד כל תועלת בסירובם לעשות כן.
ההצעה באה לתת מענה לצורך החברתי, המוסכם על הכול, לסילוק העוול הנעשה לנשים המעוכבות ומסורבות גט ולחייב את בתי הדין הרבניים להפעיל את סמכותם כדי להביא למימוש החלטתם לתת גט. נוסף על כך באה כאן לידי ביטוי העובדה שהמדינה לא תוכל להסכים לביזוי פסקי הדין הניתנים בידי רשות שיפוטית שלה.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת שלמה מולה (פ/3283/18).
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברת הכנסת אורית נוקד (פ/17/18; הוסרה מסדר היום ביום ב' באייר התשס"ט (26 באפריל 2009)) ועל ידי חבר הכנסת שלמה מולה וקבוצת חברי הכנסת (פ/2267/18; הוסרה מסדר היום ביום כ"ה בתמוז התשע"א (27 ביולי 2011)), על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/577/19), על ידי חבר הכנסת אלעזר שטרן וקבוצת חברי הכנסת (פ/1427/19) ועל ידי חבר הכנסת דב ליפמן (פ/1921/19), ועל שולחן הכנסת העשרים על ידי חברי הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/1815/20).
 
[1] ס"ח התשנ"ה, עמ' 139.

שינוי גודל גופנים