הצעת חוק: בני-זוג שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל יוכלו להתיר את הנישואים באופן אזרחי בארץ, היינו – בבית הדין לענייני משפחה

הצעת חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – התרת נישואין אזרחיים), התשע"ב–2011

מטרת הצעת חוק זו לקבוע כי הסמכות לדון בהתרת נישואין של בני זוג הכשירים להינשא בארץ אך בחרו להינשא בנישואין אזרחיים בחוץ לארץ, תהא מסורה לבתי המשפט לענייני משפחה. זאת, על מנת לתת תוקף לרצון בני הזוג שלא להכפיף את יחסיהם למערכת השיפוט הדתית. 

תיקון סעיף 1    1.    בחוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט–1969 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1(ב), אחרי פסקה (2) יבוא:
        "(3)    שני בני זוג בני עדה דתית אחת, שנישאו בנישואין אזרחיים והוכרו לצורך מרשם האוכלוסין כזוג נשוי."

תיקון סעיף 3    2.    בסעיף 3 לחוק העיקרי –
        (1)    בסעיף קטן (א), אחרי פסקה (1) יבוא:
            "(1א)    הוגשה לבית המשפט בקשה להתרת נישואין אזרחיים ואחד מבני הזוג או שניהם הם יהודים, מוסלמים, דרוזים או בני אחת העדות הנוצריות המקיימות בישראל בית דין דתי, והתעורר ספק ביחס לתוקפם הדתי של נישואיהם, ישלח סגן נשיא בית המשפט פנייה בכתב לראש בית הדין הנוגע בדבר.";
        (2)    בסעיף קטן (ג), במקום "כאמור בסעיף קטן (א)(1)" יבוא "כאמור בסעיף קטן (א)(1) ו-(1א)".
        (3)    בסעיף קטן (ד), במקום "כאמור בפסקה (א)(1)" יבוא "כאמור בסעיף קטן (א)(1) ו-(1א)".

תיקון חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)    3.    בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953 , בסעיף 1, אחרי "אזרחי המדינה או תושביה" יבוא "שנישאו על פי דין תורה".

דברי הסבר

מטרת הצעת חוק זו לקבוע כי הסמכות לדון בהתרת נישואין של בני זוג הכשירים להינשא בארץ אך בחרו להינשא בנישואין אזרחיים בחוץ לארץ, תהא מסורה לבתי המשפט לענייני משפחה. זאת, על מנת לתת תוקף לרצון בני הזוג שלא להכפיף את יחסיהם למערכת השיפוט הדתית.

על פי פסיקת בית הדין הרבני הגדול (גירושין (י-ם) 4276/03 ח' ש' נ' ח' י' (טרם פורסם, 11.11.2003)), נישואין אזרחיים שנערכו מתוך בחירה ורצון להינשא שלא כדת משה וישראל, אף על פי שבני הזוג יכולים להינשא כדת וכדין, נחשבים לנישואין בניגוד להלכה. בני זוג הבוחרים להינשא בדרך זו, מצהירים שאינם מעוניינים בכבלים הדתיים של הנישואין. כפועל יוצא מכך, יחסי האישות שבין בני הזוג נעשים במודע על מנת שלא להיכנס תחת עולה של ההלכה ואינם יוצרים קידושי קניין. במצב דברים זה, לא נדרש גט מהבעל לאשה וניתן להתיר את הנישואין על ידי מתן פסק דין לגירושין (שם, בעמ' 7). פסק הדין לגירושין מהווה הצהרה מצד הערכאה השיפוטית המוסמכת אודות סיום קשר הנישואין ותוקפו נובע ממעמדה האזרחי של אותה ערכאה ולא מהדין הדתי.

כלל הסמכות הקבוע כיום בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953, קובע כי הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, מסורה באופן ייחודי לבתי הדין הרבניים. על פי האופן שבו פורש כלל הסמכות האמור בפסיקת בית המשפט העליון (בג"ץ 2232/03 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו (טרם פורסם, 21.11.2006) (להלן – "בג"ץ בני נוח")), סמכותם הייחודית של בתי הדין הרבניים לדון בסיום נישואין אינה חולשת רק על מקרים המצריכים גט, אלא גם על מקרים בהם קיים צורך במתן פסק דין לגירושין לצורך סיום נישואין אזרחיים שממילא אינם תקפים על פי ההלכה. אשר על כן, הסמכות להתיר נישואין אזרחיים של בני זוג יהודים מסורה כיום לבתי הדין הרבניים בלבד, חרף הכרתו של הדין הדתי באפשרות להתיר נישואין אזרחיים באמצעות פסק דין של ערכאה שיפוטית אזרחית, כאמור לעיל.

כלל הסמכות הקיים חוטא אפוא לרצונם המפורש של הצדדים שלא להכפיף עצמם למערכת השיפוט הדתית והוא פותח פתח להתמשכות הליכי הגירושין ולסחטנות של אחד מבני הזוג את רעהו. כמו כן, כלל הסמכות הנוכחי גורם לפיצול ההתדיינות בין בתי המשפט לענייני משפחה, להם נתונה גם כיום הסמכות הבלעדית לדון בעניינים הכרוכים בסיום קשר הנישואין (חלוקת רכוש, משמורת ילדים וכד'), לבין בתי הדין הרבניים, להם מוקנית הסמכות הייחודית לדון בהתרת הנישואין. בבג"ץ בני נוח קרא בית המשפט למחוקק לומר את דברו ולמצוא פתרון עבור אלפי זוגות היהודים אשר בחרו להינשא בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל ומעוניינים להביא לסיום נישואיהם (שם, בפסקה 44).

נוכח האמור, מוצע לקבוע כי הסמכות לדון בהתרת נישואין של בני זוג בני עדה דתית אחת, שנישאו בנישואין אזרחיים והוכרו לצורך מרשם האוכלוסין כזוג נשוי, תהא מסורה לבתי המשפט לענייני משפחה. 
כן מוצע, כי במקרים בהם מתעורר ספק באשר לתוקפם הדתי של הנישואין, יהא על בית המשפט לענייני משפחה להיוועץ בבית הדין הדתי, כדי שיקבע אם יש צורך בגירושין על פי הדין הדתי, ולו מחמת ספק. זאת, בדומה להסדר הקבוע בחוק באשר להתרת נישואין של בני זוג שאינם בני עדה דתית אחת. ההסדר המוצע ייתן מענה ויבטיח כי בני הזוג יוכלו להינשא בעתיד בנישואין דתיים, אם ירצו בכך, וכן ימנע חשש מפני ממזרות.
הצעת החוק נכתבה בסיוע "מבוי סתום".

———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ד בחשוון התשע"ב – 21.11.11

שינוי גודל גופנים