הצעת חוק איסור הפליה, (תיקון – קיום אירועי תרבות בהפרדה מגדרית בשל טעמי דת), של ח"כ מיכאל מלכיאלי

היום, שני 2.12.2019 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – קיום אירועי תרבות בהפרדה מגדרית בשל טעמי דת), התש"ף–2019 של ח"כ מיכאל מלכיאלי (ש"ס).

הצעת החוק מבקשת לקבוע כי קיום אירועי תרבות לכל מגזר באשר הוא, תוך התחשבות באמונותיו ובצרכיו הדתיים באשר הם, לא ייחשב כהפליה לפי החוק.

מספר פנימי: 2081840

הכנסת העשרים ושתיים

 

יוזמים:     חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי
ינון אזולאי

______________________________________________

פ/1065/22

 

הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – קיום אירועי תרבות בהפרדה מגדרית בשל טעמי דת), התש"ף–2019

תיקון סעיף 3 1. בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000[1], בסעיף 3(ד), אחרי פסקה (3) יבוא:
    "(4)    בקיומם של אירועי תרבות נפרדים לגברים או לנשים או בקיום אירועים כאמור בהפרדה מגדרית, כדי לאפשר השתתפות של אוכלוסיות שהשתתפותן באירועי תרבות מוגבלת מטעמי דת, ובלבד שההפרדה היא מוצדקת ונדרשת בשל אמונתו של הציבור צורך השירות."

דברי הסבר

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן – החוק), נחקק במטרה לקדם שוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים, מחמת גזע, דת, מין ועוד.

בסעיף 3(ד) לחוק נקבעו חריגים לפיהם אין רואים במקרים מסוימים הפליה לפי החוק, ובין השאר לא יראו כהפליה קיומן של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, כאשר אי הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות במקום הציבורי, ובלבד שההפרדה היא מוצדקת, בהתחשב, בין השאר, באופיו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה (סעיף 3(ד)(3) לחוק).

חריג זה מבטא הכרה בכך שלצד הרצון לקדם את מטרת החוק (דהיינו, קידום שוויון ומניעת הפליה), אין לפתור עוול בעוול, ואין להתעלם או לפגוע בזכויות יסוד של ציבור אשר זכאי לחופש דת מחד גיסא, ולשוויון באספקת שירותי תרבות מאידך גיסא.

כוונת המחוקק, כפי שעולה אף מהפרוטוקולים של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בדיוניה לעניין חריג זה, היא שהחריג נועד להסדיר ולעגן בחוק, למען הסר ספק, אפשרות קיומם של אירועי תרבות למגזר הדתי על פי אמונתו, כלומר, בהפרדה.

בית משפט העליון בשבתו כבג"ץ הוסיף בעניין זה נדבך נוסף באומרו: "על המבקשים לנהוג בעצמם במרחב הציבורי באופן שונה מתפיסת השוויון המקובלת במשפט הישראלי… להראות (בין היתר) כי הדרך בה היא מבקשת לנהוג אינה כופה את עצמה על מי שאינו מעוניין לנהוג כך באופן הפוגע בזכויותיו… ככל שקבוצת אנשים כאמור עומדת בדרישה זו, עומדת באמת ובלא הנחות, לא רק שאין מניעה מבחינה משפטית לאפשר לה לנהוג כך, ייתכן אף שיש לנסות לסייע בידה – שכן ההתחשבות באמונותיו ובצרכיו הדתיים של כל אדם היא מעקרונות היסוד של המשפט הישראלי" (בג"ץ 746/07 רגן נ' משרד התחבורה, פורסם ב-5.1.2011).

על אף הוראות סעיף 3(ד)(3) לחוק כפי שנזכרו לעיל, על אף שזו הייתה כוונת המחוקק המוצהרת עת הוסדר החריג בחוק, ועל אף פסק דינו של בית המשפט העליון כאמור, בו הכיר בית המשפט בכך שההתחשבות באמונותיו ובצרכיו הדתיים של כל אדם היא מעקרונות המשפט הישראלי, יש המערערים על כך, והדבר מוביל לכך שכל אירוע, משמעותי או זניח, מלווה בדיון משפטי ארוך שלעיתים אינו נגמר עד מועד האירוע ממש.

בהתחשב בכל אלה, על מנת לוודא כי כוונת המחוקק כאמור לעיל אכן מיושמת ולאור הקו שאותו התווה בית המשפט העליון בעניין, מוצע לקבוע מסמרות כי קיום אירועי תרבות לכל מגזר באשר הוא, תוך התחשבות באמונותיו ובצרכיו הדתיים באשר הם, לא ייחשב כהפליה לפי החוק.

 

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ד' בכסלו התש"ף – 2.12.19

 

 

שינוי גודל גופנים