מספר פנימי: 2014699
הכנסת העשרים
יוזם: חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'
______________________________________________
פ/5201/20
הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סוף שבוע ארוך), התשע"ח–2018
תיקון סעיף 4
1.
בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951[1], בסעיף 4, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ג) על אף האמור בסעיף 2, מעסיק רשאי להסכים בכתב עם עובדו כי בארבעת ימי העבודה הראשונים בשבוע לא יעלה יום עבודה על שמונה וחצי שעות עבודה, ובלבד שביום החמישי לא יעלה יום העבודה על שש שעות עבודה; דין יום עבודה שהוסכם לפי סעיף קטן זה כדין יום עבודה לפי סעיף 2."
דברי הסבר
הרעיון לקביעת יום מנוחה נוסף במדינת ישראל עלה בשיח הציבורי ובכנסת מספר פעמים מאז שנת 2000, כאשר באופן מסורתי, המבקשים להנהיג יום מנוחה נוסף במשק התמקדו ביום ראשון. ההצעה המתקדמת ביותר שהונחה ביקשה להפוך את יום ראשון ליום מנוחה כאשר שעות העבודה של יום זה יושלמו בעיקר ביום שישי שיהווה יום עבודה חלקי, ובהוספת חצי שעת עבודה לכל אחד מהימים שני עד חמישי. תומכי המהלך העלו מספר טיעונים מרכזיים: לטענתם, המהלך יחזק את הכלכלה הישראלית בשל התאמת ימי החופשה למשקים המערביים בעולם, יחזק את ענפי התרבות, הספורט והתיירות ויאפשר הצגת פתרונות באשר להסדרים הנוגעים למעמד הדתי של יום השבת.
ממחקר שערך המכון לאסטרטגיה ציונית עולה כי הטיעונים בדבר היכולת של ההצעה לקדם הסדר מחודש באשר למעמד השבת בישראל מופרזים. ייתכן אמנם שבתוך מהלך של הסדר כולל לגבי מעמדה של השבת תאפשר הצעה מסוג זה להקהות כמה עוקצים מתוך המחלוקת, אולם, במבט כללי על סוגיית השבת נראה שאין לראות בהצעה זו יותר מאשר כלי עזר אפשרי לכך אך לא הכרחי, בעוד הדגש המרכזי בהסדר המחלוקת על השבת צריך להיות מופנה לכך שיושג הסדר שבתוך גבולות השבת עצמה יספק את הצדדים השונים.
באשר לטיעונים הכלכליים, הרי שוועדה בין-משרדית שהקימה הממשלה לבחינת המהלך, בראשות המועצה הלאומית לכלכלה, הצביעה על השלכות כלכליות שליליות רבות של ההצעה. על פי הוועדה, החיסרון המרכזי של ההצעה טמון בכך שבעקבות הוספת יום עבודה מקוצר בשישי והארכת ימי העבודה באמצע השבוע, פריון העבודה בישראל ייפגע והדבר יפגע בתוצר ובסופו של דבר גם בכיסו של האזרח. זוהי הסיבה שגורמים כלכליים מרכזיים במדינה מתנגדים להצעה, בטענה שהדבר יפגע בכלכלת ישראל. התנגדויות משמעותיות נוספות עלו בשל חוסר היתכנות בשל עומסי תחבורה כבדים שייווצרו כתוצאה מיום עבודה חלקי בשישי, ובשל העובדה שגופים משמעותיים כדוגמת צה"ל וחלקים ממערכת החינוך לא ישתלבו במהלך, דבר שיכול להקשות על היתכנותו. גם בקרב הציבור המוסלמי והדרוזי עלתה התנגדות למהלך, שיהפוך את היום הקדוש לקבוצות אוכלוסייה אלו – המונות כ-20% מאזרחי ישראל – ליום עבודה מן המניין.
הצעת חוק זו נועדה לאפשר למעסיקים ולעובדים לקצר את יום העבודה ביום חמישי בשעתיים במקביל להארכת יום העבודה בימים ראשון עד רביעי בחצי שעה, כדי לחזק את המגמה המעשית הקיימת, להפיכת יום שישי ליום מנוחה נוסף.
הצעה זו תקל על ציבור העובדים להקדיש את יום שישי לפעילויות פנאי ותרבות, ותאפשר למעשה את יצירתו של 'חמשוש ישראלי' המאפשר לרוב העובדים המעוניינים בכך ליהנות מחופשת סוף שבוע ארוכה ואיכותית יותר.
כמו כן, הצעה זו גם מתאימה יותר לתושבי ישראל בני הדת המוסלמית, המהווים כ-17.4% מהאוכלוסייה בישראל, ויום המנוחה השבועי שלהם הוא שישי.
בהערכה ראשונית, נראה כי מהלך זה יוביל למספר שינויים מרכזיים: מעמדו של חמישי בערב כזמן בילוי יתעצם. כך למשל, המהלך יקל על קיום אירועי ספורט, תרבות ובילוי שבדרך כלל נערכים בשבת כבר ביום חמישי בערב. נוסף על כך, מעמדו של יום שישי כיום לבילוי ותרבות יתחזק בשל העובדה שחלקים נרחבים בחברה היהודית יוכלו להעביר ליום חמישי את ההכנות לשבת, כדי לפנות לעצמם זמן משפחה, נופש ופנאי ביום שישי.
הצעה זו לא תעלים את המתחים סביב סוגיית השבת. כך, עדיין יהיו מי שידרשו לפתוח או לסגור בתי מסחר ומקומות בילוי בשבת, וכן להפעיל או להשבית תחבורה ציבורית בשבת. עם זאת, נדמה כי התיקון המוצע יגרום לכך שפעילויות פנאי משפחתיות, מנופש ועד קניות, יתקיימו ביתר שאת בימים חמישי ושישי, וכתוצאה מכך חלקן של פעילויות אלה בשבת ירד.
———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ח באדר התשע"ח – 5.3.18
[1] ס"ח התשי"א, עמ' 204.
