אתמול (ד') דחתה מליאת הכנסת בקריאה טרומית את הצעת חוק השוויון בנטל של סיעת יש עתיד ברוב של 39 מתנגדים מול 22 תומכים. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק שירותי הביטחון כך שיושבו על כנן הוראות סעיף 19 המקוריות של החוק העוסקות בדחיית שירות לתלמידי הישיבות ושילובם בשירות הצבאי, טרם התיקונים שנעשו בו בכנסת האחרונה. ההצבעה נערכה במליאה למרות שההצעה נדחתה מוקדם יותר השבוע על ידי וועדת השרים לענייני חקיקה.
הנה כמה מן הדברים שנאמרו במליאה בעת ההצבעה:
יאיר לפיד (יש עתיד):
"לא את החרדים אנחנו רוצים לזכור ביום הזה אלא את הפחדנים, כי החוק הזה שמוצג פה היום, ככתבו וכלשונו, לא רק הוצג בכנסת הקודמת, הוא גם עבר בכנסת הקודמת ברוב של 67 נגד אחד. וכשהחוק הזה עבר, פה, בכיסא הריק והפחדני הזה, ישב ראש הממשלה נתניהו; ובכיסא הריק והפחדני הזה ישב חבר הכנסת יריב לוין, היום השר יריב לוין, שהיה אז מתאם הקואליציה, שהתרוצץ בכל רחבי הבניין כדי להבטיח שהחוק יעבור ועבד על זה יומם ולילה; ופה, בכיסא הריק והפחדני הזה, ישב נפתלי בנט, שהסביר לכל מי שהיה מוכן לשמוע כמה זה חשוב שנעביר את השוויון בנטל אחרי שכל כך הרבה שנים אף אחד לא העביר את זה. כל האנשים – שהם לא לא נמצאים פה כי הם עסוקים; הם מאוד הקפידו היום לא להיות פה היום כשדנים בשוויון בנטל, מפני שהם יודעים מה זה אומר עליהם – ישבו פה, הצביעו בעד ונאמו נאומים.
ושם ישבה חברת הכנסת איילת שקד. בניגוד למה שאולי הזיכרון הקולקטיבי מנסה לעשות לנו, מי שריכז את הצעת חוק השוויון בנטל שעברה בכנסת הקודמת הייתה איילת שקד. זו הייתה ועדה מיוחדת, ובראשה עמדה איילת שקד. היא עלתה פה, לדוכן הזה, נעמדה אל מול הכנסת ואמרה את המילים הבאות: זו הצעת חוק היסטורית וחשובה, במשך 65 שנה היה פטור גורף לבחורי ישיבות, אבל הקואליציה הגישה תיקון מידתי והדרגתי ונכון. ואילולא הנוהג, אני מניח שכל חברי הבית היהודי היו מוחאים לה כפיים על נאומה המרגש. ואז הם התיישבו והצביעו בעד החוק הזה.
חברי הכנסת החרדים כעסו מאוד, ואתם יודעים מה, אני מבין אותם. חבר הכנסת דאז, סגן שר הבריאות על תקן של שר הבריאות דהיום, ליצמן, אמר, ואני מצטט: "ראש הממשלה נתניהו אחראי ישיר להפקרת החרדים ופגיעה במעמדם ובזכויותיהם של בני הישיבות שתורתם אומנותם", לא נשכח ולא נסלח. וברגע שזה השתלם לו, כמובן, הוא גם שכח וגם סלח. אבל זה בסדר, כי עכשיו אנחנו גם יודעים באיזו רמה של רצינות אנחנו אמורים לקחת את האיומים שלו כלפיי וכלפי אחרים בבניין הזה. תמיד טוב שנחשף כמה ברצינות צריך לקחת מישהו.
אבל זה לא משנה את העובדה שדווקא ברמה העקרונית הוא צדק, כי ראש הממשלה נתניהו אכן לא נגרר אחרי החוק הזה, הוא היה אחד ממוביליו. אני ישבתי מולו בישיבת הממשלה שבה העברנו את החוק הזה בממשלה, והוא אמר שם, וניכרה עליו התרגשות לא קטנה: אחרי 65 שנה נאשר היום את מתווה השוויון בנטל. וכמו שעושה, וצריך לעשות, ראש הממשלה הסתכל סביבו על שולחן הממשלה כדי לוודא שכל אחד ואחד משריו מצביע בעד חוק השוויון בנטל, בדיוק כפי שהוא עבר אחר כך בכנסת.
החרדים התנגדו כי החרדים מתנגדים, אבל כל האנשים שעכשיו הזכרתי, כשבאו אליהם בכנסת הזו ואמרו: רגע, רגע, רגע, אם כל כך היה חשוב לכם אתמול חוק השוויון בנטל, למה בעצם אתם מצביעים נגדו היום? התשובה שלהם, למצלמה, הייתה: תראו, קודם לפיד הכריח אותנו ועכשיו ליצמן הכריח אותנו. כי אין להם כבר שום עקרונות משלהם, מלבד הצורך להמשיך לשבת על הכיסאות האלה, ואולי בגלל זה יש כל כך הרבה אנשים שמרגישים שכשהכיסאות האלה מלאים וכשהם ריקים, בעצם זה אותו דבר. אתה מסתכל על הכיסאות האלה כשכל הממשלה יושבת ואתה אומר: הרי בעצם הם לא מייצגים כלום מלבד הרצון לשבת על הכיסא, כי אין להם שום עקרונות מלבד השרידות הפוליטית. כל היום הם יושבים ובוכים לנו על בג"ץ; מה עם שלטון הרוב, לא נותנים לרוב לשלוט – ואז אתם דופקים את הרוב הזה, ואז מתברר שהרוב היחיד שמעניין אתכם הוא הרוב הקואליציוני, שמאפשר לכם להמשיך לשרת בתפקידכם.
ויסלח לי גם הצד הזה של האולם, כי אנחנו עדיין זוכרים איך באותו יום, באותה הצבעה, מפלגת העבודה פשוט נמלטה מהאולם. ישבו בחדר צדדי עם אריה דרעי כדי שיהיה ברור שהם לא מצביעים על השוויון בנטל.
אני מקווה בשביל חבריי פה שהפעם הם יצביעו בעד, כדי לנקות משהו ממצפונם. כי בסוף זה חוק פשוט, זה לא חוק מסובך. יש לו פרטים ופרטי פרטים, אבל זה חוק פשוט. בשלוש השנים האחרונות הבן שלי ישב בטנק שלו – חצי שנה מול החיזבאללה, חצי שנה מול החמאס; חצי שנה מול החיזבאללה, חצי שנה מול החמאס – והחוק הזה אומר שלא יכול להיות שיהיו ילדים במדינה הזאת שיסכנו את חייהם ויהיו ילדים שהמפלגה משחררת אותם; שיש להם מפלגה פוליטית, והמפלגה הפוליטית הזאת אומרת: אתם תלכו הביתה. אתכם אנחנו רוצים, אתכם אנחנו צריכים, אבל בכנסת החליטו שאתם הולכים הביתה כי יש לכם מספיק עוצמה פוליטית ואתם כופפתם את ראש ממשלת ישראל ואת כל שריו, ואין דבר שאתם לא יכולים לעשות, כי עכשיו כולנו יודעים כמה ראש הממשלה מבוהל ומבועת מעצם האפשרות שתיפול ממשלתו.
כי אין להם שום עקרונות מלבד השרידות הפליטות – אפילו הדברים שהם מאמינים בהם, והם הרי מאמינים בזה. כל האנשים האלה שמנופפים בפנינו יום, בוקר, ערב וצוהריים, בעברם הצבאים, בנאמנותם לצה"ל, לובשים ברדסים ונוסעים לצפון ומצטלמים עם כל חיילי צה"ל מסביבם וכל המפקדים, בו בזמן מבזים את אותם חיילים, מבזים את אותם מפקדים, מבזים את אותם קצינים, כי הם אומרים: אתם לא מפקדים של כל העם הזה; אתם מפקדים של אלה שלא שחררו אותם כי אין להם מפלגה פוליטית שיודעת איך לשחרר אותם.
מדינה היא לא רק זכויות, מדינה היא גם חובות, וזה לא תמיד נעים ולא כולנו נהנים מזה. המדינה אומרת לכל אזרח שהוא צריך לשלם מיסים – לא כולם שמחים; המדינה אומרת לכל אזרח שהוא צריך לעבוד ולפרנס את ילדיו, ולא לכולם מתחשק; והמדינה גם אומרת שאתה צריך גם לעמוד באור אדום, גם ברגעים שאתה ממהר נורא, כי אין לנו רק זכויות, יש גם חובות. בשביל קיום משותף – ופה זה עניין קיומי, כי זה הצבא – בשביל קיום משותף אנחנו צריכים לעמוד גם על העיקרון של חובות משותפות, לא רק זכויות משותפות. מי שאכפת לו מהחיים המשותפים שלנו ומצה"ל ומהאפשרות שיהיה חוזה ישראלי שחל על כולם, אני מבקש ממנו להצביע בעד הצעת חוק השוויון בנטל. תודה רבה."
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן (הבית ההיהודי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה מתנגדת להצעת החוק של חברי הכנסת בראשות יאיר לפיד. חבר הכנסת לפיד מבקש להחזיר לחוק שירות ביטחון את התיקונים לגבי שילוב חרדים בשירות צבאי, שנעשו בממשלה ה-33 בשנת 2014. כידוע, בג"ץ פסל את פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון, העוסק בגיוס לצה"ל מקרב תלמידי ישיבות החרדים, וקצב לממשלה ולכנסת שנה, שתסתיים באוקטובר השנה הזאת, אוקטובר 2018, לחקיקת חוק חלופי. לאור זאת, הממשלה תגיש הצעת חקיקה בחודשים הקרובים, בשים לב לקביעות בג"ץ, כדי להסדיר את הנושא מחדש. עד אז אני מציע כי מליאת הכנסת לא תקדם את הצעת החוק הפרטית ותסיר את הצעת החוק מסדר-היום. גכידוע לכם, הצעת חוק ממשלתית איננה מצרפת אליה הצעות טרומיות, אלא כשיש הבנה ותיאום מראש.
עפר שלח (יש עתיד):
"תודה, אדוני היושב-ראש. הדברים שאני רוצה להגיד לא מכוונים לחברי הכנסת החרדים, שאיתם, בנושא הזה, ספק אם יש על מה לדבר. הדברים האלה גם – אתם יודעים מה – לא מכוונים לרבים מחברי הקואליציה, שממש לא אכפת להם על מה הם מצביעים. הם ייכנסו, הם יצביעו נגד, והצעת החוק תיפול, אנחנו מכירים את זה. הרי היה צריך להביא אותם, עד עכשיו מעיזים אותם פה לתוך המליאה בכוח.
מעיזים, כן, זה פועל בעברית, מה לעשות. הדברים האלה מכוונים בראש ובראשונה לשר הביטחון של מדינת ישראל אביגדור ליברמן, שנדמה לי שכרגע מחברי סיעתו אף אחד לא נמצא, הוא עצמו כבר לא חבר כנסת. השר ליברמן היה שותף מלא שלנו לחקיקה של חוק השוויון בנטל בממשלה הקודמת. השר ליברמן, בהיותו חבר הכנסת ליברמן וחבר הכנסת באופוזיציה, הצביע נגד הקומבינה העלובה שרקחה הממשלה הנוכחית, מתוך ידיעה מוחלטת שהיא לא תעבור בבג"ץ; אפילו שִמחה על זה שהיא לא תעבור בבג"ץ: גם אפשר להתגולל על בג"ץ, גם אנחנו קונים לנו עוד טיפה זמן. עמדתו של השר ליברמן ידועה, עמדת סיעתו ידועה, הוא עצמו הניח עוד לפני שיש עתיד הייתה קיימת – הוא עצמו הניח הצעות חוק לשוויון בנטל.
אבל היום השר ליברמן הוא שר הביטחון. מתוקף הסמכות שלו מגייסים אנשים לצה"ל, מתוקף הסמכות שלו שולחים אנשים לעמוד אל מול פני הסכנה. אני אמרתי את זה על שר הביטחון שהיה לפניו ואני אומר את זה גם עליו, על חברי סיעתו, על כל מי שירים יד כנגד החוק הזה או יצביע נגד החוק הזה: הוא מאבד את סמכותו המוסרית בשנייה הזאת לגייס אנשים, לשלוח אותם מול פני הסכנה, להיות האיש שממונה על מערכות הביטחון במדינת ישראל. ואתם יודעים מה, זה נכון בראש ובראשונה לגבי ראש הממשלה, אבל מראש הממשלה הרי אין לנו ציפיות. תיאר חבר הכנסת לפיד איך ראש הממשלה נאם בהתלהבות בעד החוק זה, ואז כמובן הצביע נגדו, כי ראש הממשלה אומר בגלוי: אני לא ראש הממשלה פה, יש לי תמיד מישהו שמפעיל אותי – פעם זה יש עתיד, פעם זה החרדים – אני רק ממלא את הכיסא הריק של ראש הממשלה. אבל אני אומר לכם, חבריי בקואליציה, ואני אומר לשר הביטחון של מדינת ישראל: אתם תצביעו נגד החוק הזה – סמכות חוקית אולי תהיה לכם, סמכות מוסרית כבר לא תהיה לכם אף פעם. תודה רבה."
