תחבורה ציבורית בשבת, נייר רקע לקראת כנס מחכות ומחכים לתחבורה ציבורית בשבתות ובחגים

להלן נייר רקע שהוכן על ידי מכון על משמר הכנסת לקראת כנס "מחכות ומחכים לתחבורה ציבורית בשבתות ובחגים".
הכנס נערך ביוזמת ח"כ תמר זנדברג, ובשיתוף תנועת ישראל חופשית והמרכז הרפורמי לדת ומדינה, והתקיים ב 6 ביולי 2016.

תחבורה ציבורית בשבת
 
רקע
נושא השבת בכלל, ופעילות התחבורה הציבורית במהלכה בפרט, רגיש בציבוריות הישראלית. ההחלטה בנוגע לאופי השבת בישראל התקבלה עוד בימי טרום המדינה, כאשר נקבע הסטטוס קוו אשר במסגרתו שבת הוכרזה כיום המנוחה. במסגרת ההכרזה, התחבורה הציבורית בשבת לא הוגדרה כפעילות אסורה- קיומה או אי קיומה היה נגזרת של הגדרת השבת. בשנת 1991 החליט שר התחבורה דאז, משה קצב, כי הוא אינו מעניק עוד רישיונות להפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה. להחלטה זו הוגדרו חמישה סעיפים יוצאים מן הכלל:

  1. קווים הנוסעים לבתי חולים;
  2. קווים הנוסעים ליישובי ספר;
  3. קווים הנוסעים ליישובים שתושביהם אינם יהודים;
  4. קווים שקיומם חיוני מבחינת בטחון הציבור;
  5. קווים שקיומם "חיוני, לדעת הרשות, מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית".

הסעיף החמישי הוא שמתיר את קיומן החלקי של מוניות השירות העירוניות והבינעירוניות[1].

הצורך

מהו הצורך לקיום תחבורה ציבורית בשבת?

  1. מניעת תחבורה ציבורית בשבת מהווה פגיעה בחופש התנועה של השכבות החלשות באוכלוסייה – צעירים, קשישים ומי שאינו יכול להרשות לעצמו בעלות על רכב, ונוגעת בסוגיות של שוויון וצדק חברתי. מדינת ישראל מחולקת לפי אשכולות, המדרגים את מצבם הכלכלי-חברתי של יישובי הארץ. העיר באר שבע, למשל, נמצאת באשכול 5, יחד עם בית שאן, מצפה רמון, שדרות, טבריה ועוד. אשכול 10, לעומת זאת, כולל שלושה יישובים בלבד- עומר, כפר שמריהו וסביון. ככל שדירוג האשכול גבוה יותר, כך מצבם הכלכלי של תושבי היישוב טוב יותר. נגזרת ישירה למצב הכלכלי היא הבעלות או אי הבעלות על רכב. ביישובי אשכול 3, למשל- נתיבות, טייבה וצפת- אחוז התושבים שיש בבעלותם רכב עומד על כ-50% מהאוכלוסייה, לעומת אשכולות 9 ו-10, יישובים כמו רמת השרון, מיתר ולהבים, בהם אחוז הבעלות על רכב נע בין 88% ל- 94% [2] . במילים אחרות- אם יש לך מספיק כסף- תוכל להתנייד בחופשיות במדינת ישראל בשבת, אם לא- תהיה נתון לחסדיו של שר התחבורה.
  1. די לבחון את הנתונים אודות תאונות הדרכים בסופי השבוע על מנת להבין שמדובר בעניין של חיים ומוות- לא פחות. ממחקר שערכה עמותת "אור ירוק" עולה כי כ-40% מהתאונות הקשות והקטלניות בהן מעורבים נהגים צעירים בגילאי 15-24 מתרחשות בסוף השבוע[3].

המצב בשטח
לצד האיסור להפעיל תחב"צ בשבת, בעשור האחרון ניתן לראות עוד ועוד דרכי תחבורה ציבורית שונות המתקיימות בשבת. ישנם שני סוגים עיקריים של תחבורה כזו:

  1. תחב"צ ביוזמת העירייה (רעננה, חולון) או קווי אגד רשמיים (חיפה, אילת)
  2. יוזמות פרטיות של תושבים- בערד, באר שבע, עמק חפר, כפר סבא, הרצליה, רמת גן, גבעתיים, ראשון לציון וירושלים. חלק מהיוזמות כבר פועלות וחלקן עוד בשלבי הקמה.

באופן לא מפתיע, ניתן לראות התאמה כמעט מוחלטת בין יישובים שנמצאים בעשירונים הגבוהים, בהם החברה האזרחית חזקה, פעילה ובעלת כוח כלכלי ופוליטי- רמת גן, גבעתיים, כפר סבא וראשון לציון, למשל, ובין קיומה של תחבורה ציבורית בשבת המופעלת בצורה עצמאית. אך מה יהיה על תושבי שדרות, נתיבות, נצרת עילית ולוד- בהן קיימת האוכלוסייה שזקוקה לתחבורה זו באמת? בהן לרוב האוכלוסייה אין את האפשרות הכלכלית לבעלות על רכב? זו האוכלוסייה שעבורה יש להילחם על תחבורה ציבורית בשבת. זוהי אינה רק נגזרת של יחסי דתיים-חילונים, סטטוס קוו או צביון השבת בישראל. מדובר גם על יצירת חברה ישראלית צודקת ושוויונית יותר- כי מי שיש לו כסף, נוסע בשבת- עם האישור של הכנסת והממשלה, או בלעדיו.
 
 
 
[1] "וואלה!", "וואלה, הבנתי: למה אין תחבורה ציבורית בשבת?", 14/4/15. http://news.walla.co.il/item/2846090
[2] נתונים מתוך "שנתון סטטיסטי לישראל 2015-מספר 66 פרק 5", הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה- http://www.cbs.gov.il/reader/shnaton/templ_shnaton.html?num_tab=st05_33x&CYear=2015. חלוקת היישובים לפי עשירונים- http://www.cbs.gov.il/publications/local_authorities06/pdf/t02.pdf
 
[3] "מעורבות נהגים צעירים בתאונות דרכים- נתונים, מגמות ומחקרים", ד"ר ציפי לוטן, עינת גרימברג. 2011.- https://www.oryarok.org.il/webfiles/audio_files/YongDrivers2011.pdf

שינוי גודל גופנים