להלן עיקרי דבריו של שי פירון:
"אני לא רוצה שאוטובוסים ייסעו בשבת. אני משוכנע שיש ערך לשבת שבה הכל שובת. גם נהגים וגם מוכרים בחנויות במרכזי קניות. זה נראה לי נכון וראוי. אבל לא רק בגלל שזה 'נראה לי', אלא בעיקר מפני שאני מאמין בערכה של השבת ההלכתית. לא רוצה אוטובוסים ברחובות, בשבת. רוצה רק ילדים והורים משחקים בגנים ציבוריים, הולכים בנחת על הכבישים. כמו יום כיפור, רק עם חיוך, ושמחה בלב.
אני לא רוצה שיהיה מצעד גאווה במתכונת הנוכחית שלו. בכלל לא בגלל שמדובר בהומואים, אלא בעיקר שלטעמי, מיניות ואינטימיות הם לא חלק מרמפות של עגלות המסתובבות ברחובה של עיר. הפגנה על זכויות להט"בים – אני בעד, מאוד בעד.
אני תומך במבנה הנישואין הדתי. כך אני מאמין. נראה לי נכון גם דתית וגם בשביל הרצף הלאומי שלי.
אבל זו דעתי. כן, אני יודע, זו גם דעתם של עוד רבים.
אבל יש רבים וטובים שלא סבורים כך. ועכשיו השאלה היא איפה ננהל את הויכוח הזה? בחוקים?! בכפיה דתית (או חילונית, אם נשתמש באותה שיטה, רק הפוך?!)?
לכן אני מאמין שאין לחוקק חוקים כאלה. הם לא הוכיחו את עצמם. ברוב ערי ישראל יש תחבורה ציבורית בשבת: מוניות נוסעות זה רק עולה יקר יותר אבל זה קיים. בשעון קיץ אוטובוסים נוסעים בתוך השבת, ובערים מסוימות – בכלל לא מונעים מאוטובוסים לנסוע. 1/3 מהצעירים החילוניים בחרו להינשא במסגרות אזרחיות. כך על פי נתוני הלמ"ס ל – 2010. אז מה?! נתעלם מזה?!
אולי זה הזמן לחזור אל בית המדרש היהודי. המסגרת הקלאסית להתמודד על השבת שלי ועל השבת שלך. אני אעשה כל מה שאוכל להסביר את עמדתי, אתה ואת תסבירו את שלכם. כמו בבית המדרש, תהיינה צעקות ואמוציות, וקושיות ותירוצים. אבל באמון שנבנה, יהיה את הכוח לגלות אחריות לאומית שתעשה את המדינה שלנו – בסוף – יהודית ודמוקרטית באופן שיעורר גאווה בלב כולם."
