שדולת דת ומדינה התכנסה לישיבת חירום לאיחוי הקרע בין הרבנות הראשית לישראל ליהדות התפוצות

קראו למטה את עיקרי הדברים (פרוטוקול לא רשמי), מתוך ישיבת החירום שהתקיימה היום מטעם שדולת "עם, דת ומדינה". הישיבה עסקה בפער ההולך ונפער בין הרבנות בישראל לבין יהדות התפוצות, ובייחוד באשר לחוסר הכרה של מצד הרבנות בישראל כלפי רבנים אורתודוכסים בארה"ב.

ח"כ אלעזר שטרן: אנחנו מקווים שהרבנות הראשית לישראל רואה גם היא כחלק מהתפקידים שלה – את העניין את קירוב רחוקים. קירוב מבחינתנו זה גם העם היושב בציון וגם העם היושב בתפוצות. אני לא אוהב את ההתערבות הזאת של בג"צ, שהוא מתערב לנו בעניינים כמו גיור מחו"ל וכו'. החשיבות של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית – יש לה חשיבות קיומית. איפה שנחשוב שמדינת ישראל נפגעת כיהודית או כדמוקרטית – כיוון שאנחנו לא יודעים לסדר את היחסים בין דת למדינה אז יהיה לנו קשה מאד להגן על התפיסה הזו. המטרה היא לסדר את המדיניות של מדינת ישראל בתחום הזה כדי שלא נגיע למצב הזה.

ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג: אנחנו התכנסנו כאן כדי לדבר על יחס הרבנות לסוגייה של פסיקות הלכה של רבנים מהזרם האור' בארה"ב, כמובן שאח"כ מדובר גם בזרמים נוספים. הסוגיה נראית טכנית אבל היא בעלת משמעות כבדת משקל מכיוון שהיא מבטאת את הפער ההולך וגדל בין הממסד הרבני כאן לבין הממסד הרבני בתפוצות. יש לנו תפקיד להיות אקטיביים וליצור גשר, פורום הידברות ולמצוא נקודות ממשק בין הרבנות פה לבין הממסד הרבני בתפוצות.

ח"כ עליזה לביא: אני הייתי בדאלאס ואטלנטה בשבוע שעבר וחזר המשפט הבא כל הזמן: אתם שוכחים את המשפט "כל ישראל חברים" – שכחנו אותו. הסיפור שלנו הוא לא רק יהדות אמריקה, מדובר בעוד קבוצות בעולם של יהודים שאין להם את יחסי הציבור של יהדות אמריקה. כל ישראל חברים – בכל מרחבי העולם היהודי על פזורותיו הקיימות. יש תחושה קשה מאד לאורך השנים שהמצב לא סטטי – מה שמכירים היום, מחר לא מכירים, מה שנפסק היום ישתנה מחר. התנאים לגיורים, לנישואין הולכים ומתקשחים. הניתוק בינינו לבין העם היהודי בתפוצות רק הולך וגדל. השיח הזה חייב להתפרץ החוצה, וכדאי מאד שהמחוקק יעשה את תפקידו ויקדם את החוקים כדי שיימצאו פתרונות.
רק עוד דבר אחד – כל עוד שהרבנות הראשית ממשיכה לדחוק עוד ועוד קבוצות מחוץ לתחום – אין פלא שאנשים מחפשים אלטרנטיבה לרבנות. ואני חושבת שהרבנות הראשית מבינה טוב מאד את המסר הזה.

הרב שאול פרבר (ראש מכון "עיתים"): אני רוצה לדבר על מהות הבעיה, למה זאת בעיה ואיך אפשר למצוא פיתרון לבעיה. ח"כ לביא תיארה בגדול מהי מהות הבעיה. יותר ויותר אנשים שחיים בארה"ב מרגישים את הניכור למדינת ישראל. לפעמים הם מרגישים את זה בגלל שהמוסדות הציבוריים לא מכירים בהם – לדעתי זאת קטסטרופה. זאת מהות הבעיה – הבעיה הספציפית שעומדת על הפרק היום אנחנו רואים שרבנים אור' לא מקבלים את ההכרה הראויה להם בקשר לדברים כמו אישורי רווקות ואישורי יהדות.
אני יושב כאן עם קלסר שמלא במכתבים מרבנים אור' רבים מאד שלא מכירים בהם במדינת ישראל.
במדינת ישראל כל אחד יכול להעיד על רווקות, עכשיו נקבע שגם נשים יכולות להעיד. אבל כשמישהו בא מחו"ל, רב אור' לא יכול להעיד על רווקות?! לאן הגענו?
רשות ציבורית צריכה לקחת על עצמה את האחריות, ולהבין שמה שהיה עד עכשיו לא יכול להימשך. צריך לתקן נהלים ברורים שירחיב את האוהל ויאפשר לכל רב אור' לכתוב מכתב. אנחנו רוצים לבנות אמון הדדי. לא מדובר רק פסקי הלכה.
אני לא יכול להגיד שיש רשימה שחורה. יש רשימה לבנה מטעם הרבנות עם שמות של רבנים. אני לא יודע אם זה מחייב, אם משתמשים בזה. מה צריך לעשות?
אנחנו שמנו על שולחנם של הרבנים הראשיים הצעה – איך הם יכולים להכיר במוסדות אורת'. אבל צעד לפני צריך רצון טוב, צריך להבין שהבעיה היא מהותית והיא קורעת את העם. אני מקווה ששותפי כאן – שביחד, נוכל למצוא פיתרון שישנה את כללי המשחק כי פשוט אין אופציה אחרת.

השרה ציפי לבני: הרבה ישראלים אין להם מודעות לזרמים אחרים, ואז הבחירה של הישראלי הממוצע נהייתה פשטנית מאד – בין תל אביב לבני ברק, בין חילוני גמור לדתי גמור. התוצאה שאותו ציבור ישראלי מסורתי שרוצה לשמר את הקשר עם המסורת וההיסטוריה היהודית – הולך ונעלם. הניצול לרעה של הכוח הפוליטי לצורך של כפייה והשתמטות הפכו את העניין היהודי לציבור הישראלי דבר שאין להם תחושת חיבור אליו.
כשרת הקליטה נחשפתי לכך יש קבוצה גדולה של אנשים שפתחנו את שערי ישראל ואמרנו להם לבוא לפי חוק השבות, אבל חוק השבות קבע שמדינת ישראל פתוחה גם למשפחות אבל האזרחות שהם מקבלים היא אזרחות לא שווה. תהליך הגיור בלתי אפשרי וכשהם רוצים להינשא אז הם לא יכולים. כשרת חוץ ראיתי את הניתוק בין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות. נחשפתי לצביעות שאנחנו אומרים להם, ליהדות התפוצות: תתייצבו בעת הצורך – אנחנו בשבילכם נהיה מקלט בעת הצורך וכל השאר לא עניינכם. אז לדעתי זה כן עניינם.
בדיאלוג הזה אנחנו צריכים להגדיר שהמונופול על המילה יהודית לא שייך לממסד הרבני או לרבנות. היהדות היא של כולנו. כשרת משפטים יש לי הזדמנות לייצר את תחילתו של תהליך החיבור. התנתקות ממה שהיה ותהליך החיבור של עם ישראל לעצמו על זרמיו השונים. אלעזר שטרן הוא כוח מניע בעניין הזה. אנחנו עובדים במשותף. הצעות החוק שהגשנו – חיים משותפים, גיור וכו' – אנחנו מעבירים את דרך המסננת של הזרמים הנוספים. אני מתכוונת להמשיך ולפעול.
יש בעיה גדולה והיא שיש זכות וטו בנושא של דת ומדינה בקואליציה ונחשפתי לזה בדרך הקשה. אני מגוייסת, מחוייבת, מתכוונת לעבוד בשיתוף פעולה.

הרב מרק דרטש (RCA): כמנכ"ל של הסתדרות הרבנים באמריקה, אנחנו נמצאים כמעט באמצע. קודם כל אנחנו מעודדים את הרבנות הראשית לישראל שיהיה שיתוף פעולה בינינו לטובת הקהילות שלנו בחו"ל וגם פה בארץ. בכל זאת אנחנו לא מסכימים בכל דבר. הדברים שקורים פה – אנחנו לא בדיוק מבינים בזה עד הסוף. הרבה פעמים דברים שנקבעים פה – אנשים מתקשרים אלינו כדי לשאול אותנו מה הסיפור.
היתה לי הזכות אתמול להיות בברלין עם ועידת הכנס הרבני באירופה. שם היו שני הרבנים הראשיים וחתמנו על אמנה. אני חושב שזה התחלה – אנחנו בהסתדרות הרבנים דואגים לכל הרבנים והיהודים באשר הם, אנחנו אחראים ליהודים לא רק לקהילות שלנו אלא כל יהודי באשר הוא שם. האמנה שחתמנו עליה, זה אומר כמה דברים חשובים. אני אקרא כמה מילים ממנה:

"הרבנות הראשית תפעל בשיתוף עם ועידת רבני אירופה וכן תפעל למען היהודים בחו"ל יחד עם הRCA."

אני אישית נמצא ברשימה הלבנה. אבל אם יש שמות של חברים שלי בRCA שלא יכולים לעבוד כרבנים ולדאוג לקהילות שלהם – זאת בעיה גדולה וצריך לתקן עם זה. היה לי אפשרות לדבר עם הרבנים הראשיים כשהייתי באירופה ואני מקווה שבעוד כמה שבועות נוכל לסדר כמה דברים. לעניין זהות, יהדות, רווקות וגם נישואין.

ח"כ רות קלדרון: אני באמת הזדעזעתי שמישהו קבע לא לקבל סמכות של רבנים בארה"ב. זה בלתי אפשרי, יש סכנה גדולה שהרבנות הראשית תהיה מקום של חילול ה'.

הקריאה שיר של ברכט

אבל אני רוצה להגיד – אי אפשר להמשיך להעדיף את היהדות על פני היהודים. זה לא יכול להיות שאתם רואים רק את הפלורליזם שלכם, אתם לא עושים כלום – עד שזה מגיע אליכם. לא ראיתי שאתם מתגייסים בקשר לרבנים הרפורמים או בקשר לתמיכה בישיבות חילוניות וכד'. תעשו חשבון נפש, כשמדברים על בנאדם או רב רפורמי או חילוני – תהיו שם באותה מידה. השותפות הזו לא יכולה לעבוד רק ימינה.

הרב אשר לופטין (IRF): אנחנו אל מדברים רק על רבנים אור' – אנחנו רוצים לשתף פעולה עם כולם. אני רוצה לראות לא רק שלוש שמות פה, אלא את כל הארגונים שמנסים להעמיד תורה בארה"ב. לא רק הRCA . כשרואים שיתוף פעולה דרך לזרוק מישהו מן המחנה – אז מה שקורה שהרב אבי וייס שיש לו את הקהילה הגדולה ביותר בריברדייל – זורקים אותו גם כן. במסורת שלנו חשוב מאד לשתף פעולה אבל לא כדי לזרוק מישהו אחר וההיפך. אני רוצה לראות את הרבנות הראשית – כשאין בעיה הלכתית – צריך לשתף פעולה.

הרב דוד בארי (מנכ"ל צוהר): הרבנים של צוהר נמצאים בקשר מתמיד עם רבנים ברחבי העולם. אני מרגיש נעלב שהם צריכים להיות כאן בדיון הזה. אנחנו בצוהר, מדי שנה, בערך 10,000 איש באים אצלינו להינשא ואנחנו צריכים לאפשר לכל אחד להינשא. לחרדתי, לחרדתנו – לפני 60 שנה ניסו להשמיד את העם היהודי – היום הבירוקרטיה של מדינת ישראל גורמת לכך עשרות אלפי יהודים מודרים מהאפשרות להיות יהודים בגלל בירוקרטיה. במו ידינו, בשביל שטות, אנחנו גורמים לאובדן של עשרות אלפי יהודים. אנחנו בצוהר, מנסים לעשות ככל שאנחנו יכולים – להוכיח שאנשים יהודים. זה לא מספיק. צריך להסיר את כל החסמים כדי שכל אחד יוכל להינשא כיהודי ולהיות יהודי. כשאני מדבר על המציאות היום, אני יכול לראות הרבה רבנים שעושים מהלכים חשובים למען היהדות אבל הרבנות אינה מכירה אותם. הרבנות הראשית לא מסוגלת להכיר את כל הרבנים בעולם, אבל הם גם לא יכולים לשלול את מי שהם לא מכירים.
הם מעמידים אותנו במצב בלתי אפשרי שבו אנחנו חייבים לעקוף את המנהלת המקובלת כדי לאשר אותם.
ההצעה שלנו היא כפולה. קודם כל, ההצעה שלנו היא שחייבת להיות שקיפות. לא ייתכן שפקיד, מוצלח ככל שיהיה, שיחליט מי מאושר ומי לא. הקריטריונים חייבים להיות ברורים וכל אחד צריך לדעת אם הוא יכול להיות מאושר כרב. הצעה ראשונה היא להסיר את ההחלטה מהרבנות הראשית לישראל ולאפשר אותה לכל הארגונים בעולם. הארגונים יהיו אחראים על התחום הזה. אפשרות ב' היא שנאפשר לרב שמוסמך לרשום נישואין שהוא יבדוק בעצמו אם הרב מאושר לתת את התוקף ההלכתי או לא.

ח"כ אלעזר שטרן: אני לא בטוח שהבדיקות השמיות האלה הם מוסמכות על בקיאות בהלכה. לצערי הרב החיבור בין דת למדינה הביאה אותנו לביזוי הדת. זה שבג"צ צריך לפתור לנו בעיות – זו תעודת עניות ליהדות שלי. גם אני חושב שהמעורבות הפרסונלית ככלל בכל הדברים האלה צריכה להיעלם מן העולם. ההיכרות צריכה להיות על בסיס קריטריונים ויותר מכל – ערכים. אנחנו באנו לכאן מתוך רצון לקרב את כולם אבל גם מתוך השמת גבולות של "עד כאן". אנחנו מכירים את השעון של העם היהודי, שהולך ומתבולל, וגם את השעון של הקואליציה.

ח"כ מרב מיכאלי: אפשר להאשים פקידים מפה ועד מחר אבל זו היתממות, משום שאתם – האורתודוכסים – עדיין לוקחים לעצמיכם את הפריווילגיה של החוק. כאילו אתם קו הסטנדרט. אתם ההלכה וכל מי שלא מציית לסטנדרטים שלכם. ומי שלא מציית שתהיה לו תפיסה אמונית אחרת, הלכתית אחרת – מוצאים את עצמם מתמודדים מול מלחמת חורמה. הקרע שמתחיל להיווצר עם יהדות ארה"ב הוא רק קצה הקרחון כשמה שעלול לקרות – שהיהודים במדינת ישראל יכולים להגיד מי יהודי ומי לא. יותר מתמיד היום, היהודים בישראל מדגישים את ההיבטים הגזעיים של היהדות. המקום שבו העיסוק האור' הוא במאבק מאסף על הגדרה גזעית של מיהו יהודי במקום להתרכז בהתקדמות של הפרשנות של ההלכה – אתם ממשיכים להגן על חוקים שאין להם מקום בתקופה שאנחנו חיים בה, כמו שחיטה ומילה. אני כבר לא מדברת על ממזרות – התעוזה בהמשך החזקת התפיסה של ממזרות, זה לא פחות ממדהים אותי.
ההתמכרות של מדינת ישראל לזה שהיא ממנה רבנים – ממתי היה לנו כזה קונספט ביהדות? יהודים חילוניים בוחרים רבנים חרדיים של מדינה יהודית, ושל כל העולם. אתם באמנה הזאת מסכימים לקונספט המופרך הזה. התבטלות אורתודוכסית בתוך האורתודכסיה. הכיוון שצריך ללכת בו מתוך ההבנה בסכנות הקיימות – צריך להבין שהכיוון הוא לחשוב מחדש איך מכילות ומכילים את כל סוגי היהדות ומאפשרים לכולם להתעדכן ולהכיל את העם היהודי שהוא קיים במציאות.

שינוי גודל גופנים