צפו בנאום הבכורה של ח"כ יאיר לפיד בכנסת

"הרעיון היסודי של מדינת הלאום – של כל מדינה – הוא להיות לשלם שגדול מסכום חלקיו. ישראל מורכבת מחלקיה. אנחנו אנשים שונים זה מזה. יש בינינו חרדים ודתיים וחילונים, ויהודים ונוצרים ומוסלמים, וגברים ונשים, וצעירים ומבוגרים, ועשירים ועניים, וותיקים ועולים חדשים. ויש יופי רב בפסיפס הצבעוני והמורכב הזה, ויש בו עוצמה אינטלקטואלית, ולא הייתי רוצה לחיות במדינה שבה כולם יצאו מאותו פס ייצור, אבל מה שהיה סיכוי הפך לסיכון. במקום שמה שמאחד בינינו יגדיר אותנו, אנחנו מוגדרים בידי מה שמפריד בינינו. במקום שההבדלים בינינו יהפכו למקור של חיוניות תרבותית ועירנות חברתית, הם הפכו לסיבה לשיתוק משילותי ולחוסר אונים פוליטי. 
לפני 61 שנה, בנאום ההתפטרות שלו מן הכנסת השלישית, לאחר סדרה של משברים ממשלתיים שאיש כבר אינו זוכר את סיבתם, נשא דוד בן גוריון דברים שנשמעים היום נבואיים: "לכל אחד מן המשברים הממשלתיים היו נימוקים מיוחדים, אולם הנימוקים האלה נבעו כולם ממקור אחד: ממשבר הממלכתיות המלווה את הקמת המדינה מן הרגע הראשון ועד היום. משבר זה טבוע בהתפצלות המנופחת והחולנית שירשנו מן העבר האומלל שלנו, מחיי תלות וחוסר חיים ממלכתיים ועצמאיים במשך אלפי שנים."
61 שנים מאוחר יותר, אנחנו צריכים להכיר בכך שמשבר הממלכתיות חזר. הוא חזר מפני שאיבדנו את אמוננו בכוחה של המדינה לפעול, להחליט החלטות, להתייצב ביושר ובאומץ בפני הקבוצות המרכיבות אותה ולהגיד להן שיש לה כללים ברורים של מותר ואסור.
נשים נשלחות לאחורי האוטובוס בירושלים והמדינה כבר אינה יודעת לומר, "אם זה יימשך, מחר לא יהיה פה אוטובוס, מפני שיש לי כללים ויש לי חוקים, והם חלים על כולם."
תקציבי הדיור, החינוך, הרווחה ואפילו הבריאות אינם נקבעים לפי טובת הציבור, אלא לפי מפתח מפלגתי או קואליציוני, בממשלה יש לפחות תריסר משרדים ושרים שאין בהם שום צורך, וכולנו מעמידים פנים שאלה חוקי המשחק ואין ברירה אלא להכנע להם.
פורעי חוק בשומרון חודרים לבסיסי צה"ל ומשליכים אבנים על חיילים וקצינים, ווכל מה שהמדינה יודעת לעשות הוא להיות מזועזעת ולגנות את המתפרעים בשפה רפה.
בישובים ערבים בצפון ובדרום המשטרה כבר אינה מעיזה להכנס, התושבים מופקרים בפני פשע ואלימות, והמדינה מסתתרת מאחורי טיעונים תקציביים כדי להסביר מדוע היא לא עושה דבר.
זו לא דמוקרטיה, זו אנרכיה. זהו שלטון המיעוטים על פני הרוב.
יש בינינו ויכוחים. צריכים להיות בינינו ויכוחים. אולם הבית הזה – בעיני – לא מסמל רק את הזכות להתווכח ולטעון, אלא גם את העובדה שלכל ויכוח כזה צריך שיהיה סוף. הבית הזה אינו יכול לחמוק מחובתו להחליט החלטות שלא כולם יאהבו. הבית הזה אינו יכול להתעלם מאחריותו לערכים הבסיסיים של המדינה: השיוויון בפני החוק, השאיפה לשלום, החובה להעניק חינוך הולם לכל ילד, החלוקה ההוגנת של המשאבים, עיצובו של סדר עדיפויות שלא נקבע על פי הקרבה לצלחת, אלא על פי סל הצרכים האמיתי של החברה הישראלית…
ובאותה מידה, אסור לנו להיבהל מן העובדה שהדיון על השיוויון בנטל העלה שוב את הקולות שמאיימים עלינו במלחמת אחים. לא תהיה פה מלחמת אחים. עשרה אחוז מהאוכלוסיה לא יכולים לאיים על תשעים האחוזים האחרים במלחמת אחים. חברה מתוקנת אינה מתנהלת באיומים, ואם הבית הזה יירתע מלפעול בגלל איומים זה מרוקן מתוכן את כל הרעיון הדמוקרטי.
אני מכיר בכך שהדיון אינו סטרילי. זה לא רק דיון רעיוני תיאורטי על דמותה העתידית של מדינת ישראל. הוא נוגע במקומות העמוקים ביותר, בפחדים הגדולים ביותר, במתחים הגדולים ביותר. אולם בדיוק בשל כך הציבור בחר אותנו בשביל לשבת בבית הזה. כדי שנתנשא מעל הפחדים, כדי שנתגבר על המתחים, כדי שנביא בפניו פתרונות אמיתיים לבעיות הקורעות את החברה הישראלית. האנשים האומרים לי שאנחנו גורמים לקרע, מסתירים את פניהם מן המציאות. לא באנו ליצור קרע, אלא לאחות את הקרע הקיים.
הקרע כבר שם. אנחנו נקרעים זה מזה בבתי הספר, אנחנו נקרעים זה מזה בלשכת הגיוס, אנחנו נקרעים זה מזה בשוק העבודה. הגיע הזמן להודות שיש פצע פעור בליבה של החברה הישראלית. הגיע הזמן להחלים.
כדי שזה יקרה עלינו להשיב למדינה את יכולת ההחלטה שלה. הריבון צריך לחזור ולהתנהג כמו ריבון. זה תפקידו של הבית הזה. תפקידנו – וזה החלק היפה ביותר בו – הוא לדמיין יחד איך צריכה מדינת ישראל להיראות.
האם זה מוגזם לדמיין מדינה שבה כל ילד חרדי לומד אנגלית וכל ילד חילוני יודע איך נראה דף גמרא? האם זה מוגזם לדמיין מדינה שגבולותיה בטוחים ומוכרים ויש לה עם שכניה יחסים של שלום ומסחר? האם זה מוגזם לדמיין מדינה שמובילה את העולם במדע ובתרבות, בטכנולוגיה ובמחקר, שזוכרת שתפקידה לעזור ליתום, ולאלמנה ולגר הבא בשעריה? האם זה מוגזם לדמיין מדינה שהמנוע הפנימי שלה אינו שנאת הזר והאחר, אלא אהבת האדם?"

צפו בנאום הכורה של ח"כ יאיר לפיד – 

לטקסט המלא בעמוד של יאיר לפיד באתר "יש עתיד"

שינוי גודל גופנים