ההחלטה הביאה לפתיחתו של דיון סוער בנושא היעדים והקביעה האם עמדו בהם.
ח"כ עופר שלח מסיעת יש עתיד ביקש לעגן יעד מינימלי בחוק (5,200 בשנה), אולם הצעה זו נפלה כאשר שלח היחידי שהצביע בעד ואילו רק חברי הכנסת אריאל אטיאס מסיעת ש"ס ומאיר פרוש מסיעת יהדות התורה הצביעו נגד.
שאר חברי הוועדה אשר נכחו בדיון, איילת שקד מסיעת הבית היהודי, אלעזר שטרן מסיעת התנועה ועמר בר-לב מסיעת העבודה בחרו לא להצביע. חשוב לציין שעמדת שלח תואמת את העמדה המקורית של יועמ"ש הוועדה.
משמעות ההחלטה היא שכל ממשלה תקבע מהם יעדי הגיוס מדי שנה כאשר נכתב בחוק שהיעדים יעלו ולא ירדו.
כמו כן, לאחר קבלת ההחלטה, התפתח וויכוח סוער לגבי לגבי שאלת ההכרזה – האם עמדו ביעדים, ואם לא, מהי החריגה ומה השלכותיה.
במסגרת הוויכוח ביקש בר-לב, בגיבויים של שטרן ושלח, ששר הביטחון יעביר את המספרים לוועדת חוץ וביטחון והיא שתודיע האם עמדו ביעדים. מטרת הבקשה היא שהממשלה "לא תבלף" ותשנה את היעדים בדיעבד. ההצעה נפלה והוחלט שהממשלה היא שתחליט האם עמדו ביעדים, בטענה שלממשלה יהיה "מרווח תמרון" כך שאם למשל לא יעמדו ביעד במספר קטן, המשמעות לא תהיה כישלון מוחלט בעמידה ביעדים.
בסיומו של הוויכוח הוחלט לדחות את ההחלטה הסופית לגבי סוגיה זו, והדיון עסק בסעיפים אחרים מתוך הצעת החוק.
