סקירת סוגית הגיור – מכון על משמר הכנסת

 

פתח דבר:

חוק השבות, תש"י-1950 (להלן: "חוק השבות") מעניק לכל יהודי בתפוצות, שהביע את רצונו להתגורר במדינת ישראל כאזרח מן המניין, את הזכות לעלות למדינת ישראל. בשנת 1970, תוקן חוק השבות ונקבע בו סעיף 4ב לפיו יהודי הוא "מי שנולד לאם יהודיה" או ש"התגייר". ברם, בתיקון החוק לא נקבע מפורשות איזה סוג הליך גיור קביל, מבין אפשרויות הגיור: גיור אורתודוכסי, גיור חרדי-אורתודוכסי, גיור פרטי, גיור רפורמי או קונסרבטיבי.

החל מסוף שנות ה-80, גלי העלייה הגדולים ממדינות ברית-המועצות לשעבר ומאתיופיה הביאו עימם למדינת ישראל מאות אלפי עולים שאינם יהודים או אינם מוכרים כיהודים על-פי ההלכה. העולים סרבו לבצע גיור אורתודוכסי, שהוכר לאורך השנים במשרד הפנים באופן בלתי-פורמאלי כגיור הקביל. לנוכח זאת, התעורר הצורך בקיום מסגרות לגיור ובבחינה כוללת של המסגרות הקיימות המכינות לקראת גיור בישראל, אך בעמידתם העיקשת של המפלגות הדתיות, סרב משרד הפנים להכיר בגיור שאינו אורתודוכסי כקביל להנפקת תעודת עולה.

בשל כך, הוגשו מספר עתירות לביהמ"ש העליון בכדי שיכיר באי-הנפקת תעודת עולה בידי משרד הפנים למי שביצע גיור במסגרת אחרת, כחריגה מסמכות החוק. לאור הגשת העתירות, המפלגות הדתיות ביקשו לשנות את חוק השבות כך שיציין במפורש שהגיור חייב להיות "כהלכה". במרוצת השנים, המערכת הפוליטית הבינה כי היא נדרשת להסדיר את נושא הגיור בחוק, בטרם בג"צ יתערב, אך עד היום כנסות ישראל לא הצליחו לגבש מתווה סדיר שיזכה לתמיכת הרוב.

בשורות הבאות, נבקש לסקור עבורכם את השתלשלות סוגיית הגיור במערכת החברית, הפוליטית והמשפטית, החל מבג"צ שליט שבו בג"צ התערב בפעם הראשונה בסוגיית הגיור, דרך הוועדות הממלכתיות שנועדו לגבש רעיונות והצעות לסוגית הגיור ולהגיש המלצות להסדר פשרה, ועד ימים אלו בהם, ככל-הנראה, עתיד ביהמ"ש העליון להכיר במסגרות גיור פרטיות גם ללא החלטות בנושא מצד הממשלה.

 

בג"צ שליט – מיהו יהודי?

בשנת 1950, הכנסת חוקקה את חוק השבות המעניק לכל יהודי, שהביע את רצונו להשתקע במדינת היהודים, את הזכות לעלות למדינת ישראל. מטרת החוק הייתה לבנה נוספת בכינונה של מדינה המיוחדת לעם היהודי. אולם, לשון החוק הכללית מידי גרמה למשברים פוליטיים סוערים בשאלה "מיהו יהודי?", שכן המפלגות הדתיות סרבו בכל תוקף לרשום כיהודי כל ילד שהוריו מבקשים לעשות זאת. לאור כך, בשנת 1958, הכנסת תיקנה את חוק השבות כך שלהגדרת המונח "יהודי" נוסף הביטוי "ואינו בן דת אחרת". בנוסף, שר המשפטים לשעבר, חיים משה שפירא [המפד"ל], הורה לפקידי המשרד לרשום כיהודי רק מי שהוא בן לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה.

בנימין שליט, ישראלי יהודי שנישא בחו"ל לאישה לא יהודיה. בשנת 1960, השניים החליטו לעלות לישראל, ובמסמכי הרישום, האישה הצהירה על עצמה כחסרת דת ובת הלאום הבריטי. לימים, לזוג נולדו שני ילדים, ובשנת 1968 ביקש שליט לרשום את ילדיו כחסרי דת אבל בעלי לאום יהודי. אולם, שליט נתקל בסירוב מצד משרד הפנים. לאורך כך, שליט הגיש עתירה לבג"צ בטענה כי יש להפריד בין שאלת הדת והלאום, וכי אדם יכול להשתייך ללאום היהודי גם אם אינו בן הדת היהודית. בצעד חסר תקדים, בג"צ קיבל את העתירה וקבע שעל משרד הפנים לרשום את הילדים כיהודים שכן החוק בלשונו קובע כי מי שמצהיר שהוא יהודי ואינו בן דת אחרת יירשם כיהודי.

פסיקת בג"צ הביאה סערה ציבורית וסחרור המערכת הפוליטית כשמפלגת המפד"ל הודיעה על פרישתה מהממשלה ופירוק הקואליציה. בעקבות המשבר, הכנסת תיקנה את קריטריון "יהודי" בחוק הכנסת וקבע כי יהודי הוא "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". לאור כך, השאלה "מי הוא יהודי?" הוחלפה בשאלה "מי הוא הגר?" שכן המחוקק לא קבע איזה גיור ימלא את דרישת החוק.

החסר בחוק, לצד החיכוכים בין הזרמים השונים, הוביל במרוצת השנים, לסערות ציבוריות ומשברים פוליטיים סבוכים. הדיאלוג הבלתי-פוסק בין הרשות השופטת לרשות המבצעת בסוגית הגיור הוביל לשורה של ניסיונות לפתור את המשבר, אולם עד היום, ממשלת ישראל לא הצליחה ליצור מתווה אשר ירצה את כולם.  

 

וועדת נאמן למכון גיור משותף:

בשנת 1990, אליאן חוה פסרו, ילידת ברזיל שהייתה בת הדת הספיריטואליסטית, הגיעה לישראל וביקשה להתגייר. פסרו עברה גיור רפורמי, שבסופו פנתה למשרד הפנים בבקשה לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. משרד הפנים סרב, ועל-כן, פסרו עתרה לבג"צ. העתירה עסקה בשאלה האם המרת דת לפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק המרשם"), כוללת רק את מי שגיורו אושר לפי פקודת העדה הדתית (המרה), כלומר, גיורו אושר ע"י ראש העדה הדתית [הרבנים הראשיים] או שהחוק חל גם לגבי גיורים אחרים. ברוב של שישה שופטים מול דעתו החולקת של השופט טל, בג"צ קבע שפקודת העדה הדתית (המרה) לא חלה ביחס לחוק המרשם וחוק המרשם. אולם, השופטים הדגישו כי קביעתם מתייחסת אך-ורק לאי-תחולת הפקודה על חוק השבות וחוק המרשם, והם נמנעו מלהכריע בשאלת הכרת גיור כזה או אחר באופן כללי במדינת ישראל. מכאן, פס"ד לא הביא תוצאת אופרטיבית לסוגית הגיור במדינת ישראל, אך הוא בעל משמעות עצומה בהכרת גיור שאינו אורתודוקסי לצורך קבלת אזרחות מכוח חוק השבות.

לאור פס"ד, נעשה ניסיון לתקן את חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, באופן שייקבע שרק גיור אורתודוקסי יהיה מוכר לכל דבר ועניין. קידומה של הצעת החוק האמורה הובילה לפרוץ משבר גדול בין יהדות העולם לבין ממשלת ישראל. בהיעדר פתרון בנושא הגיור ונוכח המשבר העמוק עם יהדות התפוצות, סוכם בין יו"ר הקואליציה דאז, ח"כ מיקי איתן, ונציגי התנועה ‏הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית, על הקפאת הליכי החקיקה ‏וההליכים משפטיים. בנוסף, הוחלט על הקמת ועדת בראשות עו"ד יעקב נאמן (להלן: "ועדת נאמן") לפיתרון הסוגיה. לראשונה, ראש ממשלת ישראל הסכים לשלב בוועדה רשמית בסוגית הגיור גם נציג מהתנועה הקונסרבטיבית ‏ונציג מהתנועה הרפורמית.

לאחר דיונים רבים, הוועדה הגיעה למסקנה שיש לקיים גיור אחיד לכולם. לשם כך, הוועדה המליצה על כינון בתי-דין מיוחדים ממלכתיים לגיור שיתמנו על ידי הרבנים הראשיים לישראל שהם ראשי העדה היהודית. בנוסף, הוועדה המליצה לכונן את המכון ללימודי היהדות שינוהל על-ידי הנהלה שבה ישבו נציגי התנועה המסורתית והתנועה ליהדות מתקדמת. הומלץ כי הליך ההכנה לגיור ישים דגש על ייחודו של עם ישראל ותורתו והמאחד בעם ישראל על גווניו ועל זרמיו. למעשה הליך ההכנה והלימודים לגיור במכון נועד לתת ביטוי לזרמים השונים ביהדות, אולם כאמור הליך הגיור עצמו יהיה לפי דין תורה.

הוועדה סירבה לחתום על המלצותיה עד שהרבנים הראשיים לישראל יסכימו להמלצות מכיוון שהם אלו שיצטרכו להקים את בתי הדין לגיור לפי ההמלצות. בפועל, הסכמת הרבנים הראשיים לא התקבלה וההמלצות לא נחתמו מעולם על ידי חברי הוועדה, מה שלא הפריע לממשלה ולכנסת לאמץ את ההמלצות. הממשלה קבעה כי ראש מערך הגיור ימונה על ידי הרב הראשי לישראל ויופקד על מערך הגיור ועל המדיניות הכוללת בנושא הגיור בישראל. ראש מערך הגיור הוסמך על תעודות הגיור לחתום מטעם השר לענייני דתות.

 

בג"צ "גיור קפיצה" – הכרה בגיורים רפו' וקונ' בישראל לצורך מרשם אוכלוסין:

המלצות וועדת נאמן נותרו ללא נפקות אופרטיבית ובהיעדר מתווה פרקטי להכרה בגיורים שאינם אורתודוקסים, בשנת 2002, 16 תיירים ואזרחים ישראלים, עתרו לבג"צ בכדי שיורה למשרד הפנים להכיר בהם כיהודים לאחר שעברו "גיור קפיצה" – הליכי הגיור התקיימו בארץ, אך ההכשר הסופי ניתן בחו"ל. בג"צ, בהרכב מורחב, הכיר בדרישת העותרים  וקבע כי לצורך חוק השבות והרישום במרשם האוכלוסין כיהודים יוכרו גם גיורים של היהדות הרפורמית ושל היהדות הקונסרבטיבית הנעשים בתפוצות. עם זאת, נפסק כי המדינה מחויבת רק בגיורים של "קהילה יהודית מוכרת" וכאלו שבהם אין חשש לחוסר כנות של הגיור.  השופטת איילה פרוקצ'ה, שהתנגדה לדעת נשיא ברק, ציינה כי ההחלטה עשויה להוביל לכך שהקהילות בחו"ל יקבעו את מעמדו של אדם כאזרח. השופטת פרוקצ'יה ציינה בפסק-דינה כי "הכרה בלתי מפוקחת בהליך גיור בחו"ל של היושב בישראל משמעותה הכרה בהליכים שונים ומגוונים בקרב זרמים שונים בקהילות שונות הפזורות ברחבי העולם". השופטת פרוקצ'יה הציעה להשאיר את העתירות תלויות ועומדות לתקופה נוספת ולהנחות את הרשות המוסמכת, קרי הכנסת, לגבש כללי מדיניות מפורטים בסוגיה זו.

בתגובה לפסיקת בג"צ, שר הפנים, אלי ישי (ש"ס) הורה על מחיקת סעיף הדת מתעודת הזהות. יו"ר ש"ס אלי ישי תקף את בג"ץ ואמר: "אנחנו בית המחוקקים, בית המשפט העליון לא מחוקק חוקים, קורה פה בצורה חמורה מאוד שבית המשפט העליון קובע חוקים בדרכו שלו. אין חוק עוקף בג"ץ – יש פסיקה עוקפת חוק". ישי אמר כי הוא מתנגד באופן עקרוני למחיקת סעיף הלאום, אבל אינו מוכן שגרים לא אורתודוקסים, שלתפיסתו אינם יהודים יירשמו כיהודים: "עדיף שלא יהיה רשום שום דבר מאשר שקר וכזב".

 

"גיור כהלכה":

בחלוף השנים, בג"צ המשיך לקדם את המגמה להרחבת ההכרה בגיורים שאינם אורתודוקסים במסגרת חוק השבות, אולם, בפסיקותיו השונות הוא נמנע מהתנגשות חזיתית מול הרשות המבצעת במהות הגיור. במקביל, ממשלות ישראל לא נתנו מענה בסוגיה, ובהיעדר פיתרון, מתגיירים רבים שאינם מוצאים את מקומם במערכת הגיור הממלכתית, נותרו "חסרי דת" – עולים שהגיעו לארץ מתוקף חוק השבות, אך הם עצמם אינם יהודים על פי ההלכה.

לאור המצב, באוגוסט 2015, הוקם מכון "גיור כהלכה" [רשת בתי דין] – רשת בתי דין אורתודוקסיים פרטיים לגיור. המכון הוקם ע"י רבנים מהציונית הדתית ובתמיכה של הסוכנות היהודית והפדרציה היהודית של ניו-יורק. "קיבוץ הגלויות ובכללו העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר מעמידים בפני מדינת ישראל אתגרים משמעותיים הדורשים התמודדות אחראית ואמיצה של מנהיגי העם, הן במישור ההלכתי-רבני והן במישור הלאומי", הסבירו רבני "גיור כהלכה" את הצורך בהקמת בתי הדין החלופיים, "אחריותנו המוסרית היא לדאוג לקליטתם של העולים ולהשתלבותם המלאה, למענם ולמען המשכיותו של העם היהודי".

רשת בתי הדין מיועדת לישראלים שהם צאצאים של יהודים מערכת גיור אורתודוקסי  מקל, למשל: גיור של ילדים שאמם אינה מתגיירת עמם או דרישה שהילד המתגייר יתחנך בבית ספר דתי.  בתי הדין הממלכתיים מסרבים לגייר ילדים כאלה, בנימוק שלאור הניסיון, צפוי שברוב המקרים הם לא יתמידו בשמירת מצוות.

הגיור ברשת מוכר ע"י משרד הפנים, אך הוא לא מוכר ע"י הרבנות. לפיכך, המתגיירים בו אינם יכולים להינשא באופן רשמי על פי החוק בישראל. עם זאת, לדעת רבני בית הדין, הגיור בבית הדין תקף מבחינה הלכתית (אורתודוקסית).

 

גיור צבאי – הרב עובדיה יוסף VS הרב אלישיב:

בשנת 2001 הוקמה מערכת גיור צבאית במקביל למערכת האזרחית. הגיור הצבאי הוקם על בסיס התשתית שהניח הרב שלמה גורן בהיותו הרב הראשי לצה"ל. הבנייה המחודשת של המערכת הייתה ביוזמת מפקד חיל חינוך לשעבר, תת־ אלוף אלעזר שטרן [כיום ח"כ מטעם מפלגת "יש עתיד"]. במסגרת המסלול הצבאי יכולים חיילים שאינם יהודים להתגייר על חשבון זמן השירות. ההכנה לגיור נעשית בשיתוף פעולה בין צה"ל (חיל חינוך) לבין המכון המשותף ללימודי היהדות, והגיור מתבצע באחריות הרבנות הצבאית.

מסלול הגיור בצה"ל נקרא "קורס נתיב" שבנוי משלושה שלבים, ולאחר סיום הלימודים מתקיים דיון בבית דין צבאי לגיור שחותם על אישור הגיור. מי שעובר את בית הדין לצורך הגיור בפועל (ברית מילה ומקווה). קורס "נתיב" נחשב לפלורליסטי וליברלי יותר מהגיור האורתודוקסי האזרחי והכשיר בשנים האחרונות אלפי חיילים שבחרו להתגייר במסגרת הצה"לית.

בשנת 2010, בעקבות אי-הכרה של חלק מבתי הדין הרבניים בגיורים שנערכו בצה"ל והסערה הציבורית שהתעוררה כתוצאה מכך, הגישו חברי הכנסת דוד רותם ורוברט איליטוב [ישראל ביתנו"] הצעת חוק שתסדיר את מעמדם של הגיורים הנערכים בצבא בחקיקה ראשית. ההצעה, שעברה בקריאה טרומית בדצמבר 2010, עוררה התנגדות עזה בקרב המפלגות החרדיות ויצרה משבר קואליציוני.

בינואר 2011 , אישר מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, את תקפותם ההלכתית של גיורי צה"ל וקבע ""הגעתי למסקנה שעל-פי ההלכה גיורי צה"ל תקפים על-פי תורתנו הקדושה".  בעקבותיו עשה זאת גם הרב הראשי לישראל, הרב עמאר, ובהליך בזק אישר את כל גיורי צה"ל שענן של מחלוקת ריחף מעליהם באותן שנים.

מהלך זה עורר את זעמם של הזרם הליטאי, ובראשם פוסק הדור הליטאי, הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל. במודעת ענק שפורסמה ביומונים החרדיים נכתב: "הכל יודעים שלא היה בכוונת הגויים הללו לקבל על עצמם את עיקרי הדת". הרב אלישיב קרא לציבור הליטאי להשתתף בהפגנת ענק הנערכת בעקבות פסיקת הרב עובדיה יוסף לפיה הגיורים שנערכו בצה"ל כשרים. לאור ההפגנות הבלתי-פוסקות, הרב עובדיה יוסף חזר בו מהכשרת הגיורים של צה"ל באופן גורף, ובמכתב הבהרה ששלח ל"עדה החרדית" הוא הסביר שהכשיר רק את הגרים שקיבלו עליהם עול תורה ומצוות.

במאי 2012 אושרה הצעת החוק בוועדת חוקה, חוק ומשפט לקריאה ראשונה בכנסת, אולם המהלך לא הבשיל לידי חקיקה. בישיבת הוועדה שדנה באישור הצעת החוק טען נציג הרבנות הצבאית, הרב אייל קרים, שהרבנות הצבאית סבורה שעליה לעבוד בשיתוף פעולה עם הרבנות הראשית, ולכן "קיים חשש שלא רק שחקיקה לא תוביל להכרה בגיורים של בית הדין הצבאי לגיור על-ידי כלל רשויות המדינה, ובדגש על רשמי הנישואים, ייתכן אף שיהיה בה כדי להביא לתוצאה הפוכה, כי זה יגביר את המתח המובנה בין חקיקת הכנסת לבין ההלכה היהודית". לעומתו, ח"כ רותם טען שייתכן שבעוד מספר שנים הרבנות הראשית שוב תטיל ספק בגיורים הצבאיים, ולכן הוא סבור שיש חשיבות לקדם את החוק על מנת למנוע מצב של חוסר ידיעה בקרב המתגיירים בצבא.

 

גיור "זרע ישראל" – הרב עוזיאל והרב אמסלם

בספר "זרע ישראל", הרב חיים אמסלם עומד על שני הבדלים מהותיים בין גיור של גוי שהוא "מזרע ישראל" לבין גיור של גוי שאינו מ"זרע ישראל": הראשון, בעוד גוי רגיל אין משתדלים ואין מתאמצים לגיירו, בגוי מ"זרע ישראל" יש להשתדל לגיירו כדי "שלא ידח ממנו נידח"; השני, גר רגיל צריך לקבל עליו עול מצוות, ואילו גר מ"זרע ישראל" אינו צריך לקבל עליו עול מצוות.

על-בסיס הבחנות אלו, הוקם מסלול "גיור זרע ישראל". במסלול זה מתגיירים ישראלים, בעיקר ממשפחות העולים מברית המועצות לשעבר, אשר אביהם, או סבם או סבתם יהודיים, ולמרות זאת אינם מוכרים כיהודים על ידי המדינה. המסלול מיועד עבור דוברי עברית, אשר חיו את רוב חייהם בישראל, התחנכו במערכת החינוך הממלכתית בישראל ו/או שרתו בצבא או במסגרת השירות האזרחי.

התנועה הרפורמית מציעה מסלול גיור מיוחד למתגיירים מ"זרע ישראל" – צאצאים לאב יהודי או לסב/סבתא יהודים. הליך ההכנה במסלול זה קצר ומתומצת, ונפרש על פני שבועות מספר עד שלושה חודשים. במסגרת הליך ההכנה מושם דגש על ההיבט הרגשי, הרעיוני והרוחני של הגיור, מתוך הנחה שרמת הידע של המתגייר דומה לממוצע שקיים בציבור היהודי בישראל. ההכנה לקראת הגיור מתבצעת במסגרת קבוצתית או בפגישות אישיות עם הרב/ה המלווים. לא אחת מתקיימות פגישות אלו במסגרת תהליך ההכנה לקראת נישואין של בני זוג שאחד מהם הוא מ"זרע ישראל".

 

בדיקות יהדות גנטיות:

במורצת השנים, השאלה "מיהו יהודי?", עברה לשלב הזיהוי הגנטי. בשנים האחרונות, עם התקדמות מדע הגנטיקה והפיכתן של בדיקות גנטיות לזולות ונגישות, הפכו הבדיקות לכלי בידי רבנים ובתי דין כדי לברר את יהדות. התזה שעליה מסתמכים הרבנים גורסת כי ניתן לזהות "תעודות זהות" גנטיות בבדיקה גנטית של חלק מהיהודים, ולכן מי שבדמו נמצא אותו מזהה גנטי – הוא ללא ספק יהודי.

בשנת 2019, החלו בתי הדין הרבניים לקבל בדיקה גנטית כראיה תומכת ליהדות. בתי הדין החלו לקבל תוצאות בדיקת DNA  מיטוכונדריאלי הבוחנת אילן יוחסין גנטי לפי האם בלבד, כראיה שיכולה לעזור להוכיח את יהדותו של אדם. באותה שנה, ניגשו לבצע את הבדיקה עשרות ישראלים שיהדותם הוטלה בספק, ולכשני־שלישים מהם היא סייעה. בדיקת DNA מיטוכונדרי אלי משווה את הדנ"א של הנבדק עם מאגרי מידע של דנ"א המצויים באומות ואתנוסים שונים. הבדיקה מיטוכונדריאלית מצביעה על שורשים יהודיים, והיא יכולה להוות ראיה נוספת שתביא את בית הדין להכיר במבקש כיהודי.

על המהפכה בתחום אחראי הרב ישראל בארנבאום, דיין בבית הדין במוסקבה, שחקר את הנושא ומצא דרך להשתמש בבדיקה כדי לקבוע שיש לאדם שורשים יהודיים. לדברי הרב בארנבאום, הכרת בית הדין בבדיקה הזו כראיה נוספת היא מהלך ליברלי ומתקדם. בנאום שנשא לפני כשנתיים לפני דייני בתי הדין בישראל ניסה הרב בארנבאום להסביר מדוע ההלכה היהודית, שקובעת יהדות לפי האם, יכולה להיעזר בבדיקה הזו: "תיאורטית, דנ"א מיטוכונדריאלי היה אמור להיות שווה לכל האנושות כולה באשר כולנו צאצאים של אם אחת, אך אנו בכל זאת רואים שינויים בין משפחות שונות, וזאת מפני שפעם בכמה דורות מתרחשות במהלך שכפול ושעתוק הדנ"א תקלות, הנקראות 'מוטציות'. מצרף השינויים האלה, שנקרא 'הפלוטיפ', הוא הסימן הייחודי שמאחד את המשפחה ומבחין אותה ממשפחות אחרות". באופן הזה ניתן לייחס דנ"א של אדם מסוים לאם המוכרת כיהודייה".

 

במרץ 2019, המערכת הפוליטית סערה לאחר שאתר y-net חשף כי הרבנות הראשית כופה על עולים ממדינות ברית המועצות לעבור בדיקות גנטיות לצורך הוכחת יהדותם. שר הפנים, אריה דרעי [ש"ס] הכחיש תחילה את קיומן של בדיקות אלו, אולם הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, הודה כי הן אכן מתקיימות. עם זאת, הוא טען כי מדובר רק במקרים מיוחדים ובודדים, וכי הבדיקות מבוצעות ללא כפייה.

ח"כ אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו) האשים אז שמדובר באפליה בוטה של הממסד הדתי נגד העולים "בדיקות DNA מעידות על אפליה בוטה וגזענות מצד הממסד החרדי כלפי העולים מברית המועצות לשעבר. הרבנות הראשית צריכה להחליט האם היא גוף ממלכתי, או שהיא האינקוויזיציה. אני קורא לרבנים הראשיים הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף, שנתנו הכשר לבדיקות המשפילות האלו, להתפטר מתפקידם לאלתר!".

 

ועדת ניסים והצעת חוק הגיור מטעם מפלגת ש"ס:

ביוני 2017 אישרה ועדת השרים לחקיקה לקדם תזכיר חוק של השר אריה דרעי לפיו רק בתי דין רשמיים מטעם המדינה יוכלו לעסוק בגיור ולהכריז על אדם כיהודי. בעקבות מחאה חריפה של הארגונים היהודיים בארצות הברית, המשתייכים ברובם לזרמים הליברליים, והחשש ממשבר קואליציוני, הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו לגנוז אותו.

בחודש אוגוסט 2017, לאחר שמשבר פוליטי מתמשך ובעקבות עתירות שהוגשו לבג"ץ על ידי התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית להכרה בגיוריהן, מינה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את השר לשעבר משה ניסים, בנו של הרב הראשי לשעבר, הרב יצחק ניסים, לעמוד בראש ועדה אשר תיתן את המלצותיה לחוק גיור ממלכתי.

הוועדה סיימה את פעילותה בחודש יוני 2018, והשר לשעבר ניסים הגיש את מסקנות הוועדה לראש הממשלה. בין המלצות הועדה נכתב כי גיור אשר ייערך על ידי קהילה מוכרת בחו"ל כגון קהילה רפורמית או קונסרבטיבית, יהיה מוכר לצורך חוק השבות. בהגדרת  המושג "קהילה יהודית מוכרת", נכתב כי זוהי קהילה מבוססת ופעילה, בעלת זהות יהודית משותפת וידועה שלא מסגרות קבועות של ניהול קהילתי ואשר משתייכת לאחד מן הזרמים המוכרים באוכלוסייה היהודית העולמית משמע, הגדרה זו כוללת בתוכה את קהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות.

הצעת ועדת ניסים נתקלה בהתנגדות עזה וחריפה מצד הרבנים הראשיים וגורמים רבניים נוספים בעולם האורתודוקסי, ועל-כל, היא נדחתה מיד על ידי המפלגות החרדיות. שר הפנים, אריה דרעי [ש"ס], הודיע כי אין בכוונתו לקדם את המלצות הוועדה: "אני מתנגד באופן חד משמעי להמלצות אלו ואדאג שלא יעלו אפילו לדיון [..] המוסמך היחידי על פי תקנות הממשלה להגיש הצעת חוק בנושא הגיור הוא שר הפנים, וברור לגמרי שלא אגיש הצעה זו. אני דורש לחזור מיידית להצעת החוק בנושא שהפצתי ואושרה בממשלה, שעיקרה – רק גיור ממלכתי של הרבנות הראשית יוכר בישראל".

 

בהתאם לכך, בחודש  מאי 2020, פנה שר הפנים לראש הממשלה, בבקשה לקדם את חקיקתו של חוק גיור חדש – שיכיר רק בגיורים ממלכתיים. השר דרעי הגיש לנתניהו תזכיר חוק, שיבלום הלכה למעשה כל גיור פרטי בישראל, גם של בתי החרדיים כדוגמת בית דינו של הרב קרליץ בבני ברק. אל תזכיר החוק של אריה דרעי התנגדו חברי כנסת רבים מהקואליציה והאופוזיציה בטענה כי  הוא מצמצם יותר את מעגלי ההכרה בהצטרפות לעם היהודי ופוגע ביוצאי ברית המועצות.

הצעת השר לאשר את חוק גיור חדש עוררה סערה בציונות הדתית וחשפה חילוקי דעות בתוך מפלגת ימינה: ח"כ מתן כהנא תקף את דרעי, בעוד ח"כ בצלאל סמוטריץ חיזק את ידיו. לדברי כהנא, "משמעות דבריו של דרעי היא קיפאון מוחלט וסופי של סוגיית הגיור וביטול המתווה של משה ניסים עליו סמכו ידיהם גדולי רבני הציונות הדתית […] למדינת ישראל דרוש חוק גיור ממלכתי אבל כזה אשר מביא מזור ומוצא למאות אלפי אזרחי ישראל ולא יחסום את שער הכניסה אל היהדות לאלה אשר חפצים בכך. המחמיר בגיור – מקל בהתבוללות". ח"כ סמוטריץ הגיב לדבריו בחשבון ה"טוויטר" ואמר: "אתה טועה מתן. חוק הגיור הממלכתי שדרעי מקדם, ומעגן את סמכותה ההלכתית העליונה של הרבנות הראשית בענייני גיור, הוא הדרך היחידה למנוע מבג"ץ לכפות הכרה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים ולפגוע באחדות העם ובזהות היהודית של המדינה".

ח"כ אביגדור ליברמן [ישראל ביתנו], שסרב בספטמבר 2019 להיכנס לקואליציית ליכוד-ש"ס כל עוד ותוכן חוק גיור זה על הפרק, אמר על הצעת החוק: "שמענו את אריה דרעי מצהיר  כי הוא מקדם את החוק לפיו יוכר בישראל אך ורק גיור ממלכתי. הצהרה זו באה כהמשך ישיר להתנכלות לציבור העולים מבריה"מ לשעבר ע"י משרד הפנים שדרעי עומד בראשו. ולכן נאמר זאת בקול צלול וברור: אחרי הבחירות הבאות אנו נדאג להקים קואליציה ללא כפייה חרדית".

 

הכרעת בג"צ – הכרה בגיורים רפורמים וקונסרבטיביים בישראל לצורך חוק השבות

סוגיית הגיור הגיעה לפתחו של ביהמ"ש העליון לפני יותר מ-15 שנים, בעתירה שהוגשה בעניין הענקת אזרחות מכוח חוק השבות למי שעברו תהליך גיור בישראל שאינו גיור אורתודוכסי. במרוצת השנים, ביהמ"ש העליון סרב להתנגש חזיתית בכנסת, ולכן, הסכים לאורך השנים לאשר את בקשות המדינה להארכות נוספות בכדי שהמדינה תיקבע מתווה שייתר את התערבות ביהמ"ש העליון וימנע את המשבר הפוליטי או את המשבר מול יהדות התפוצות. אולם, בחודש אוקטובר 2020, לאחר שהפרקליטות הגישה בקשת הארכה נוספת, ביהמ"ש העליון הודיע למדינה לא תינתן לה ארכה נוספת.

ביום 23.12.2020, הכנסת ה-24 התפזרה לאחר 9 חודשי כהונה בלבד, ולפיכך, הפרקליטות הגישה בקשת הארכה נוספת מביהמ"ש העליון לדחות את הכרעתו בעתירה עד אשר תתכנס הכנסת הבאה. בצעד דרמטי, ביהמ"ש העליון, בהרכב מורחב של 9 שופטים בראשות נשיאת ביהמ"ש, אסתר חיות, החליט לדחות את בקשת המדינה וסרב לחכות עד תוצאות הבחירות הקרובות בחודש מרץ 2021. בכתב ההחלטה נפסק: "העתירות שבכותרת תלויות ועומדות מזה שנים ארוכות" […] רובן הוגשו לפני 15 שנים, ומפאת חשיבותה ורגישותה של הסוגיה, ניתנה לכל הגורמים הנוגעים בדבר שוב ושוב האפשרות לגבש פתרון מקיף […] למרבה הצער, פתרון כזה לא נמצא עד כה"

ביום 1.3.21 הכריע בג"ץ ברוב חברים, לאחר 15 שנות דיונים בתיקים האמורים, כי גיורים של בתי הדין הרפורמיים והקונסרבטיביים בישראל יוכרו לצורך חוק השבות ובכך פסיקה זו מצטרפת להחלטות קודמות של בית המשפט כי יש לרשום מתגיירים ישראלים בבתי הדין הרפורמיים והקונסרבטיביים כיהודים במרשם האוכלוסין, וכי יש להכיר בגיורים של בתי אלה שנעשו בקהילות מוכרות בעולם לצורך חוק השבות.

שינוי גודל גופנים