ח"כ תמר זנדברג (מרצ) על מוסד הנישואים בישראל: "מדינת היהודים היא המדינה היחידה שבה יהודי ויהודייה לא יכולים להינשא על פי אמונתם"

במסגרת התכנית 'חיידק פוליטי' עם נחמה דואק, המשודרת בערוץ הכנסת, הגיעה חברת הכנסת תמר זנדברג (מרצ) לראיון במסגרתו הציגה את הסיבות בגינן היא רצה לראשות המפלגה והתייחסה גם לנושאי דת ומדינה כגון נישואים אזרחיים, חיבורה למסורת הישראלית ולציונות ותפיסת היהדות שלה. 

ש: את בעד נישואים אזרחיים או נישואים ברבנות?
"בוודאי שאזרחיים. יש לי בשורה לכל הזוגות- אני התחתנתי בנישואים אזרחיים, בקפריסין, ואחר כך כשקרה לנו מה שקורה ל50 אחוז מהזוגות והתגרשנו, אז גילינו שאנחנו צריכים להתגרש ברבנות. כלומר גם החתונה בנישואים אזרחים לא חילצה אותנו מהגורל. נרשמנו במשרד הפנים ולכן זה קרה. אני חייבת להגיד שהם היו יחסית, יאמר לזכותם, הבינו במה מדובר ועשו לנו ככה טקס… אבל עדיין עברתי ברבנות, זה אחד העיוותים. מדינת ישראל למיטב ידיעתי היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שאין בה נישואים אזרחיים. אם תסתכלי אפילו עלינו, שאנחנו מדינת היהודים ואני יהודייה, מדינת היהודים והיא המדינה היחידה שבה יהודי ויהודייה לא יכולים להינשא על פי אמונתם. אני לא חרדית ולא אורתודוקסית…"

ש: אבל מה את קודם? את קודם יהודייה או קודם ישראלית?
"אני קודם בן אדם. זה אומר שהאנושיות והיותי אדם ברמה האוניברסלית זה מה שגורם לי לדרוש צדק עבור כל אדם באשר הוא אדם, וזה לפני הכל. אני אדם שווה ערך ובעל זכויות שלא ניתנות לנטילה."

ש: אבל היהדות היא כן זאת שרואה את האחר, וכן יש בה חמלה. מה שעשו מזה החרדים זה כבר משהו אחר. למה אתם לא הולכים בשיטתה של שולמית אלוני ז"ל שבאה ואמרה ארון הספרים היהודי שייך גם לי ואתם לא תגידו לי איך להיות יהודיה?
"אני מאוד מסכימה עם הניתוח הזה, אני חושבת שמרצ ותפיסת העולם הפוליטית שאני באה ממנה, היא בית לא רק ליהדות המתחדשת, לזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים, אלא גם לחילוניות כאופציה יהודית. לא כשלילה, לא כמה היא לא, אלא כתרבות חיובית."

ש: אני שואלת אותך, נולדת להורים יהודים ואת יהודיה, האם היית יכולה לחיות בכל מקום אחר בעולם? למה דווקא פה? מה משאיר אותך במדינה הזאת שהיא מדינתו של העם היהודי?
"אני לא רואה את זה כמשאיר. מבחינתי זאת בכלל לא שאלה. אני שייכת למקום הזה, אני נולדתי פה, אני חלק בשרשרת משפחתית, קהילתית, תרבותית ולאומית שהובילה את העם שלנו למקום הזה. את יודעת סבא וסבתא שלי הגיעו לכאן בשנות ה30 כי הם היו ציונים. והציונות כתנועה חילונית ותרבותית לא הייתה חרדית אורתודוקסית. הומניזם הוא חלק בלתי נפרד מהציונות כמו שסבא וסבתא שלי ראו אותה. את הציונות כמה שהציל את חייהם. סבתא שלי הייתה מזרם הפועל המזרחי,  זרם דתי. הדתיות שלה הייתה הרבה יותר הומניסטית ופלורליסטית ממה שקיים היום בישראל.


ש: יש לך בת בת 12. אם הבת שלך תחליט לא לגור פה את תגידי לה "ברוכה תהי" ותלכי לגור בברלין או בניו יורק?
"כל בחירה שהבת שלי תבחר זו הבת שלי ואני אוהבת ואעריך אותה על כל בחירה כמו שההורים שלי איתי וכמו שאני מצפה מכל משפחה.  אני כמובן ארצה שהיא תהיה לידי ולא תתרחק יותר מדי. אני מחוברת למקום הזה לא רק בגללה משפחה אלא בגלל השפה שהיא כלכך חשובה, התרבות העברית והפוליטית. אני נטועה כאן, אני רקומה כאן פנימה לתוך הדבר הזה. אני חושבת שהמובנות מאליו שבה אנחנו מתייחסים לשפה היא ההישג האמיתי של תקומת החיים היהודים בארץ ישראל באמצעות הציונות.

שינוי גודל גופנים