להלן עיקרי הדברים:
ח"כ יפעת שאשא-ביטון (כולנו):
בתחושה האישית שלי, מוסדות החינוך החרדיים מתנהלים כאוטנומיה בפני עצמה. יש פיקוח של משרד החינוך, אבל בפועל אין. אני מכבדת כיבוד אורחות החיים, של האחר. אבל הכל מתנהל בתוך הבית, והמטרה של הדיון הזה היא שמשרד החינוך ייקח את האחראיות, וייפקח על הילדים שבמסגרות החרדיות. יש המון מוסדות שלא עומדים בתקנים בכלל, וידינו כבולות, או שלא נוח לנו להתעסק, או שלא חשוב לנו, אבל כל יום יש ילדים שהולכים לבתי הספר, ופשוט אין פיקוח…. תלמידים מסורבים לקבלה, כי ההורים גרושים, יש לנו אמא לילד עם מום לבבי, והיא חייבת רישיון נהיגה, ועדיין הילדים מסורבים לבתי הספר. ההתייחסות של משרד החינוך, היא שידיו כבולות, ולכן קשה לי לטפל בתלונות שאני מקבלת הנוגעות לילדים הלומדים במוסדות חינוך חרדיים.
ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה):
אני לא יודע אם להודות לך על קיום הדיון או לא. אני מניח ובטוח שאת באה ממקום טוב, לאור דברים שהציגו בפנייך. אני חושב שאמרת דברים שיפוטיים שלא מעוגנים במציאות. לבוא ולומר היום שבמוסדות החינוך החרדיים לא מגנים על הילד. צר לי אני לא חושב שהכותרת ששמת מתאימה. אמרת פה כותרות. ההורים לא טיפשים, וההורים שולחים למוסדות האלה זה עולה הרבה כסף. לבוא ולומר בכותרות שהמוסדות האלה לכאורה מובילים לפגיעה בילדים.
ח"כ משה גפני (יהדות התורה):
אני מסכים עם העיקרון שקשה מאוד לטפל בילדים מהמגזר החרדי. בקריית שמואל 17 שנה מגיעים ילדים לבית הספר ונפצעים כל יום במדינה. לא ייתכן שבמדינה שהיא לא מדינת עולם שלישי, ושאין בה אפלייה של ציבור על בסיס כלשהוא, יש מצבים שכאלה.
ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה):
בחיפה יש התעללות יום יום בשלוש מאות שבעים תלמידים ותלמידות בית הספר הלומדים בתנאים קשים. מנהל המחוז זהבי רואה את האטימות של עיריית חיפה והמשחק הפוליטי של משרד החינוך, יש פתרון שאפשר להקצאות לביה"ס קרקע במרחק של 100 מטר, אבל מנהל המחוז לא מסוגל ליישם את הפתרון כי הוא מפחד מהמערכת אצלו ולא מסוגל לעשות כלום מול ראש עיריית חיפה העריץ… אז איך אתם יכולים לומר לנו שהמחוז החרדי יכול רק לתת ביקורת על מועדי קבלת תלמידים, ותלונות כאלה ואחרות נגד המוסדות החרדיים, אבל אין למחוז החרדי שום יכולת לדאוג לצרכי המוסדות ולהביא למוסדות קרקע ומבנה ראוי כשצריך.
