ח"כ עליזה לביא: "אם נחכה וניתן את הזמן לרבנים להחליט עבורנו, המצב לא ישתנה."

היום בבוקר (23/10) התקיימה ישיבה בוועדה לקידום מעמד האישה, בה דנו במצב המקוואות. לסוגיה הזו שותפים רבים ורבות.
ציבור הטובלות הנפגע מהמצב הרעוע של של המקוואות, משאלות החודרות לפרטיותן כתנאי לטבילה מהחדירה לצנעת הפרט ועוד.
ציבור הבלניות אשר זוכה לתת תגמול תמורת עבודתן.
ציבור הגרים והגרות, כאשר הגרות חייבות לפי ההלכה האורתודוקסית בטבילה מול גברים על מנת לסיים את הליך הגיור, הגרים והגרות הקונסרבטיבים והרפורמים אשר לא מאפשרים להם לסיים את הליכי הגיור במקווה הציבורי ועוד.

הסוגיות הן רבות ומגוונות, ועל אלה וארחות דנו היום בוועדה לקידום מעמד האישה. קראו את הדברים של ח"כ עליזה לביא וח"כ אלעזר שטרן בנושא.

יום רביעי, י"ט בחשון התשע"ד (23 באוקטובר 2013), שעה 9:30

סדר היום: המקוואות בישראל – קשיים, מצוקות ופתרונות
 
 
היו"ר עליזה לביא: על סדר היום: מקוואות בישראל – קשיים, מצוקות ופתרונות.
 

 
ח"כ אלעזר שטרן: אני אומר דבר פשוט שלצערי הרב הוא מאפיין הרבה מאוד מההתנהגות הדתית שלנו, שאנחנו לא מסוגלים להיכנס לנעליים של האחר או במידה מסוימת פה לחלוק של האחרת בהיבט הזה. זאת אומרת, ההווה אמינא הזאת שלדעתי בציונות הדתית לא יודעים שהמציאות הזאת קיימת, לא יודעים. אני חותם לכם פה ש-80% מהנשים בציונות הדתית לא חולמות שרבנים באיזושהי צורה נמצאים במקום שבו טובלות נשים בהיבט הזה. להגיד: הם התרגשו, הם יצאו אחר כך עם תחושה של עילאיות והתרוממות רוח – זה ביזיון, זה השפלה. אבל יותר מהכול, זה באמת אי-יכולת להיכנס לתחושה של האחר, או במקרה הזה האחרת.
 

 
היו"ר עליזה לביא: אבל בהמשך הזה של היחד הזה, אני חושבת שאם אני יכולה לשים את האצבע היא על הנקודה שנשים לא שותפות לכל מה שקורה במקווה. בעצם יש את המועצות הדתיות, יש את התקנות, אבל אין כאן דיאלוג, אין שותפות. אנחנו מזמן קדימה בהרבה מאוד מקומות ואתרים אחרים, במקום הזה של השיתוף, של היחד, של ההבנה, של ההתקדמות. אנחנו נמצאות היום בשנת 2013 ודברים משתנים, דברים נעשים. אנחנו רואים את הדברים. יש אזורים שקל יותר כי יש הבנה והקהילה מעורבת יותר, אבל יש מקומות שהקהילה לא מגובשת ולא מעורבת והדברים נתונים בידי משרד הדתות ובידי בלניות שמנותקות תרבותית מקהילת הטובלות. לכן, על המקום, על הפער התרבותי הזה, נוצרות הרבה מהמצוקות והרבה מהמועקות.
 
וגם כאן אנחנו צריכות וצריכים לדבר בזהירות רבה משום שהשכר שהבלניות מקבלות והמקום שניתן להן גם כבנות-אדם וגם כעובדות וגם כנשים ששייכות לעולם העבודה עוד קודם תפקידן, הוא מוזנח והן מוחלשות. זו אחת הסיבות שמביאות גם את האוכלוסייה מהסוג הזה לעסוק ולבחור כשמבחינתן זוהי עבודת קודש, אתן מכירות את הנשים הללו. זו עבודה שהן מקדישות את כל כולן. ההחמרות שהן עושות על גבן, או מי ששלח אותן לעשות את זה או חינך אותן לכך, נמצא בפער ערכי, רעיוני, תרבותי מאוכלוסיית הטובלות, כך שאני חושבת ששותפות נשים בשיח המקוואות הוא צעד ראשון שנצטרך להסכים עליו כאן בשולחן הזה עוד קודם החוקים שיעלו וההצעות שיעלו על-ידי חלק מהארגונים שהעבירו לשולחן הוועדה.
 
אדוני המנכ"ל, אני חושבת שאם נסכים כולנו למודל שיתופי, חלק גדול מהנושאים שנשמע אותם יחד יוכל לבוא לידי פתרון כבר בתקופה הקרובה. אני אמנה רק חלק מהנקודות שעלו בפתיח של דבריי וזה נושא הדרכת הבלניות, של הסבלנות ושל הסובלנות. שמענו בכאב רב את הדברים שאמר חבר הכנסת שטרן לגבי טבילת גרות שזה נושא, כמו שאתם יודעים, שהוא מאוד קרוב לליבנו ואנחנו מטפלים בו. בכלל בכל הסוגיה של הגיור, אני מזמינה אתכם להישאר למליאה. יש דיון דחוף היום בנושא הגיור. אני באה מוועדת הכספים, דנו שם בנושא הגיור, בהעברת תקציבים. הנושא הזה הוא בדמנו וגם כאן הסוגיה הזאת של הטבילה. כמו שאמרתי, הנקודה השנייה היא הסדרת מעמדה של הבלנית והתפקיד שלה וגם הגדרה עד כמה מותר להתערב ועד כמה מומלץ אולי, או יש את האפשרות, אבל אם האישה אומרת לא אז לא. נקודה שלישית היא לגבי הסטטוס של הטובלות, החדירה לפרטיות לגבי המעמד האישי שלהן. האם לא הגיע הזמן לבוא ולשים את השאלה הזאת בצורה ברורה וחדה, והתשובה גם עליה צריכה להיות ברורה וחדה. הנושא של נשים בעלות מוגבלויות. לא יעלה על הדעת שנשים בעלות מוגבלויות לא תוכלנה לטבול במקוואות. גם כאן צריך לבוא ולעשות סדר בנושא הזה ולהביא את הדברים לידי ביטוי בצורה גלויה הנראית לעין עם הסברים ברורים. אני גם רוצה להוסיף את השעה של פתיחת המקוואות. לא יעלה על הדעת שבעולם מודרני בו נשים עובדות עד נשים מאוחרות, מקוואות נסגרות בשעות מוקדמות, מה שיוצר בעיה חמורה לנשים. לפחות, אדוני המנכ"ל, לפחות בכל עיר ובכל יישוב מקווה אחד שיהיה פתוח עד השעה שתים-עשרה בלילה, ואנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים. 
  
אלעד קפלן: אנחנו מטפלים באלפי פניות שנוגעות לאנשים שנתקלים בבעיות בשירותי הדת. אנחנו מספקים סיוע והכוונה לנתקלים בקשיים שונים, ובין השאר, אנחנו מקבלים פניות בנושא המקוואות, בעיקר בכל מה שנוגע לצנעת הפרט של נשים במקוואות, שאלות וחקירות על הבדיקות, הניקיונות, התערבות במנהגים של כל אישה ואישה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה בנושא הזה יחד עם קבוצות אדוות וארגונים נוספים. כשהאישה מביעה רצון לקבל סיוע כשהיא מגיעה לטבול במקווה אז אין כל בעיה. אבל אנחנו מגלים שלא תמיד זה המצב ולפעמים הדברים נעשים ללא הסכמתה של האישה הטובלת.
 
בהרבה משירותי הדת יש איזון בין זכויות הפרט לבין הסמכויות שניתנו לממסד הדתי. בעניין המקוואות אין איזושהי הסדרה מפורשת בחוק, ולכן בהתאם לחוק שירותי הדת המועצה הדתית וחבריה יפעלו לפי פסיקת הרבנות המקומית והרבנות הראשית לישראל בכל עניין שבתחום תפקידיה וסמכויותיה של המועצה הדתית. אנחנו שואלים האם חקירת נשים במקוואות וחדירה לצנעת הפרט נמצא בין תפקידיה וסמכויותיה של המועצה הדתית? האם בכלל זה יכול להימצא בין תפקידיה וסמכויותיה של המועצה הדתית? צריך אולי לעשות ריענון על חוקי היסוד של חוק מדינת ישראל. לפי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו יש לכל אזרח זכות לצנעת הפרט. לפי סעיף 7 לחוק כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו, וכן אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם על גופו או בכליו. בג"צ גם קבע שחירותו של הפרט לא להיות אובייקט לחקירה שזו חירות יסוד במשטרנו החוקתי ואין לפגוע בחירות זו אלא בהוראת חוק המקיימת את הדרישות החוקתיות.
 
אנחנו מוצאים, לצערנו, שבעניין המקוואות לפעמים האיזון הזה בין זכויות הפרט לבין סמכויות הממסד מופר לחלוטין. יש פסק דין של בג"צ שאומר שכמו שהמועצה הדתית יכולה לקבוע את אמות המידה של הכשרות במזון, באוכל, כך היא יכולה גם לקבוע את אמות המידה של הכשרות במקוואות. אבל אנחנו צריכים לחשוב. אנחנו יכולים לדמיין מצב שהמועצה הדתית מעמידה שומרים מחוץ למסעדות כדי לשאול את האנשים שמגיעים לאכול במסעדה אם הם אכלו בשר או חלב בשעות שקדמו לזמן סעודתם וזה ללא הסכמתם?
 
קריאה: יכולים לדמיין.
 
….
 
קרן חדד-טאוב (מנהלת קבוצת אדוות, נשים מדברות על מקווה): אני שמחה מאוד על קיום הדיון הזה. כמו שחבר הכנסת שטרן דיבר על הגיור שלא מדברים עליו אז נשים לא מדברות על מה שהן חוות במקווה. רק עכשיו הן התחילו לדבר. היו סודות – כאילו ידעת לאיזה מקווה ללכת ולאיזה לא.
 
אני רוצה לדבר על שלושה נושאים עיקריים שקשורים אחד לשני ואני שמחה שהרבה מהם הזכרת ואת מזדהה איתם. ראשית, זכויות הטובלות לקיים את מצוות הטבילה על-פי אמונתן. כמו שאלעד הזכיר, המצווה היא של האישה. ההלכה, השולחן ערוך מדבר רק על נוכחות בלנית בזמן שהאישה טובלת, שום דבר אחר. אחד מנושאי הכלים גם דן שם האם העיון הוא על האישה או לא, אבל המסקנה היא ברורה וחד-משמעית שהבלנית רק בזמן הטבילה עצמה.
 
הטובלת זכאית בעינינו לבחור באיזה סוג ליווי היא רוצה לקבל מידי הבלנית. ישנן נשים שמאוד חשובות להן השאלות שהבלנית שואלת וישנן כאלה שלא מעוניינות בשאלות בכלל. יש בלניות שמתקשרות לטובלת לשאול אותה איפה היא ולמה היא לא הגיעה ומה יקרה לה אם היא לא תגיע.
 
כחלק מהפעילות שלנו אנחנו מקבלות פניות של נשים רבות שמספרות סיפורים שונים ומשונים לגבי המפגש בינן לבין הבלניות, החל משאלות לגבי ביצוע הבדיקות של שבעה נקיים, המשך בבירור מעמדה האישי של הטובלת, דרך הערות לגבי מבנה גופה – היא רזתה, היא השמינה, אני לא רוצה להיכנס באופן ספציפי – עד לכך שבלניות חושבות שזה מתפקידן לגזור ציפורני רגליים של נשים. במצבים אלו הטובלת מרגישה שהיא מעין שבויה בידיה של הבלנית. הבלנית היא שומרת הסף לייחוד בין הטובלת לבין בן זוגה, ולכן הרבה פעמים הטובלת תעשה כל מה שהבלנית מבקשת, רק שהיא תוכל לטבול.
 
בהמשך אני מבקשת דיון בנושא זכויות הבלניות. לבלניות נאמר לא אחת שאחריות טהרתו של עם ישראל רובצת על כתפיהן וכדי שלא תצא תקלה תחת ידיה של הטובלת זו אחריות של הבלנית לדאוג ולהחמיר עם הטובלת על דיני חציצה שהם לפעמים בכלל לא רלוונטיים לגבי אותה אישה.
 
כיום רובן של הבלניות חסרות את הכלים וההכשרה כדי לתת את השירות שהטובלות מבקשות. בנוסף, הן גם עובדות עבודה פיזית קשה מאוד ותנאי ההעסקה שלהן הם מהגרועים במשק. תנאי השכר של הבלניות לא אחידים. ישנם פערים והבדלים בשכר בין בלניות מאזורים שונים בארץ. במקומות מסוימים רק חלק משעות העבודה של הבלניות נחשבות עבור צבירת זכויות לפנסיה.
 
נושא נוסף שרציתי להזכיר הוא מצב המקוואות. כשאומרים מקווה בחלל שבו יש נשים אז הדבר הראשון שעולה הוא גועל נפש. דבורה ערכה תחרות לאחרונה. המשרד התחיל לטפל בנושא הזה ואנחנו מאוד מברכים על זה.
 

 
קרן חדד-טאוב (מנהלת קבוצת אדוות, נשים מדברות על מקווה):  כמו שאלעד אמר, אנחנו מדבר על שירותיות. זאת אומרת, אנחנו מדברים על שירות שמוצע לטובלת. זה שירות שהמשרד נותן, זה לא אישור וזה לא הכשר, זה שירות.
 
המפגש במקווה הוא מפגש מאוד אינטימי. אני יכולה להעיד על זה כי אני גם בלנית, אבל צריך שהאישה תוכל לנהל פה את החוויה הדתית שלה. זו חוויה דתית, זו מצווה של האישה. צריך שהבלניות תדאגנה באופן מקסימלי לפרטיותה של האישה. לא לשאול שאלות מיותרות, במינימום להפנות גב לטובלת כשהיא יורדת אל המים ושהטובלת לא תצטרך לבקש את זה. כמו גם שהטובלת תוכל להחליט כמה טבילות היא רוצה לטבול ומתי היא מברכת, אם מחוץ למים או בתוך המים.
 
אנחנו מבקשות שתהיינה הנחיות אחידות וברורות לבלניות, הנחיות שבהן יהיה ברור שמעבר לליווי האישה לבור הטבילה ונוכחות בזמן הטבילה אין שום מקום שהבלנית תשאל את השאלה או תחקור אותה, אלא אם כן האישה הטובלת מבקשת זו. מבחינה הלכתית, כמו שאמרתי, חובה לעיון וחפיפה היא חובתה של האישה בלבד. אין לכך נגיעה לבלנית, אלא אם כן האישה מבקשת את עזרתה. גם אז ישנו דיון הלכתי האם זה עדיין נחשב, או שעדיין חובת העיון היא של האישה.
 
נעמי מרמון גרומט: בוקר טוב, תודה לכם. אני רוצה להעלות כמה נושאים, גם ברמה של האישה הטובלת, גם ברמה של הבלנית, גם ברמה של המקוואות והלאה. הדבר הראשון הוא שצריך הכשרה ראויה והעסקת בלניות ראויה וברור שכבר דיברנו עליהם, אבל גם צריך לשים דגש שזה צריך להיות מכל הזרמים במגוון הדתי כי הרבה דברים שנאמרו כאן זה בהסתכלות מסוימת של זרם דתי-לאומי פתוח, ובאמת צריך לשים דברים ברורים לכל המגזרים כשלכל אחד יהיה את המענה שלו כי יש נשים שרוצות דברים מסוימים ויש נשים שלא. זאת אומרת, במגזר החרדי יש דרישות אחרות ואנחנו צריכים לכבד את זה באותו זמן שאנחנו מכבדים באמת את הצרכים של כל הנשים שבאות, מנשים חילוניות ומסורתיות ועד לנשים חרדיות. לכל הבלניות צריכה להיות ההבנה והכשרה הזאת. וכמובן, כמו שאמרתם, המשכורת שלהן צריכה להיות בהתאם גם לשעות וגם לעבודה שהן עושות.
 
האישה, גם אם היא מוגבלת, גם אם היא גיורת, גם אם היא מבוגרת יותר וצעירה יותר, צריכה לקבל את הרשות לקבל את השירות שהיא רוצה. שוב, צריכים להיות מקומות שהיא יכולה לבקש משהו מעבר. אם היא רוצה שמישהי תגזור לה ולהרבה נשים חרדיות מאוד חשוב שהבלנית כן תהיה במקום הזה, אז צריך למצוא את התנאים שמתאימים. אנחנו מדברים במדינת ישראל על חופש לכולם. צריך למצוא את האיזון בדברים האלו.
 
מבחינת התקציב ותנאי הטבילה אנחנו צריכים מאוד לחשוב על השינויים במקומות שונים בין תקציבים שמקבלים ומהם התנאים הפיזיים של המקוואות. נוכחתי בזמן האחרון בקבוצה שהלכה לעגור שהוא יישוב קטן. הידיות של הדלתות שם של המקוואות נופלות. הבלנית ננעלה בתוך המקווה עם הטובלת. ברוך השם היה לטובלת פלאפון כך שהיא יכלה להתקשר למישהו כדי שיפתחו מבחוץ את הדלת כי לא היתה ידית מבפנים. אלו דברים שאנחנו לא חושבים עליהם, אבל בכל המקומות צריך להיות ברור לנו איך הכסף הולך לכל המקוואות, איך התקציבים מחולקים לכל הדברים האלו. גם כמות הסולר שצריך, למשל. אלו דברים שצריכים לעמוד כי זה כמובן משפיע גם על הטובלת, גם על האישה וגם על המעמד.
 

 
אלחנן גלט (מנכ"ל המשרד לשירותי דת): שני דברים נוספים. יעלה תוך חודשים ספורים, זה שאלה טכנולוגית, אבל תוך זמן קצר יעלה מיזם חדש שיזמנו ופתחנו בו. באתר waze יעלו כל המקוואות בארץ כדי לשמור על צנעת הפרט, כדי לתת מענה מודרני טכנולוגי.
 
היו"ר עליזה לביא: תהיה אפליקציית מקוואות?
 
אלחנן גלט (מנכ"ל המשרד לשירותי דת): בתוך waze, חתמנו כבר על הסכם עם waze. זו הכרזה סקופית לכבוד ד"ר לביא והוועדה למעמד האישה וכהצדעה לנשים. אנחנו רואים בזה גם אמירה טכנולוגית מודרנית.
 
קריאה: זו ליברליזציה של שירותי הדת.
 
אלחנן גלט (מנכ"ל המשרד לשירותי דת): גם אמירה טכנולוגית מודרנית, גם אמירה של צניעות שמתאימה – – – 
  
אלחנן גלט (מנכ"ל המשרד לשירותי דת): זו יוזמה שלנו. כל אחד מבין שכל טלפון שצריכים לשאול איפה המקווה הקרוב כשאני בבית-מלון או כשאני מתארח אצל מישהו, כל שאלה כזו עושה סימני שאלה האם לטלפן או לשאול ואת מי לשאול. המידע הזה ב-waze הוא אמירה שנותנת מענה פשוט, ידידותי, צנוע, מקצועי. בכל מקום שאתה נמצא, הן במקום מגוריך, הן אם אתה נמצא במקום אחר בדרך, יעלה מידית לא רק מיקום המקווה אלא כמובן גם ניווט איך להגיע, וכל המידע של שעות הפתיחה, טלפון של הבלנית שאפשר לטלפן ישירות ולשאול. כאן אנחנו נותנים מענה, אני חושב, מתקדם וביוזמה של צנעת הפרט. כשם שאנחנו נשמח לקבל מכתבי תלונה על מקרים בעייתיים, לא צריך להציף אותנו, אבל יהיו מכתבי תודה נענה עליהם בשמחה ואת זה אני אומר בחיוך. אלו יוזמות חדשות. כשמדברים על חצי הכוס המלאה הדבר מבטא את הרוח החדשה שמנסה לשדר את המסר שעולה פה. אמרתי לד"ר עליזה לביא שאנחנו טרם נקראו מנסים לתת את המענה הזה כי מבינים את העניין. אלה דברים שישנם.
 
ככל שאפשר להצביע על צעדים קדימה – בנושא הנגישות תהיה אמירה ברורה. אני מקווה, זה ייקח קצת זמן כי זה בכל אופן זה לוקח את התהליך, אבל במהלך 2014 ולכל המאוחר ב-2015 לא תהיה עיר בישראל שלא יהיה בה לפחות מקווה אחד עם נגישות. לא יעלה על הדעת, אני אומר לכם את זה, שלא יהיה בכל עיר מענה כזה. יש מענה טכנולוגי, הוא לא בלתי אפשרי. זה כבר קיים היום בכמה מקומות. הדבר יקרה, אני אומר, במהלך 2014 תוך כדי תעדוף תקציבי באותם משאבים שאנחנו נותנים לשיפוץ מקוואות לדרישה שבכל עיר יהיה מענה כזה בנושא הנגישות.
 
אני חייב לומר משהו בנושא שכר הבלניות. שכר הבלניות הוא שכר שנמצא בתחתית הסולם והוא איננו ראוי מספיק לעבודתן הרבה. אנחנו מודעים לזה. אם הייתי יכול להסתפק בהכרזה הזאת אז הייתי שמח בחלקי. אני מבין שכדי לתת מענה צריך להוסיף הרבה תקציב. זה לא פשוט, זה לא מובן מאליו. אנחנו לומדים את הסוגיה הזאת. אין לי בשורה בישיבה הזאת, אבל אנחנו מודעים לכך שכדי לקדם משמעותית את איכות עבודתן של הבלניות שעושות עבודת קודש, ואני אומר את זה כהכללה, כמובן שתמיד ישנן יוצאות דופן שצריך לטפל בהן, אבל הן עושות עבודות קודש, אנחנו צריכות את שיתוף הפעולה של חברי הכנסת כדי לחפש דרך לתת מענה תקציבי כיוון שמדובר במסה של הרבה מאוד בלניות. כדי להעלות בצורה שוויונית לכולם את השכר אנחנו צריכים להתמודד עם זה תקציבית. הדבר לא פשוט אבל נמצא במודעות שלנו. 


 
מנחם בלומנטל (הרבנות הראשית לישראל): דבר ראשון, אולי זה לא יפתיע, אולי כן יפתיע, מדברים פה בעיקר שיש דרישות ושאלות וחקירות שהבלניות שואלות את הנשים. זה לא הולך צד בצד עם ההלכה. על-פי ההלכה כמו שאמרה קרן האישה הטובלת היא האחראית היחידה על איכות הטבילה שלה. אבל פה יש איזשהו שטח אפור שעליו צריך לדבר והשאלה היא האם להזכיר לאותה אחת שיש לה כך וכך וכך דברים שהיא צריכה לבדוק אותם, לא לדרוש, להזכיר, זה שאלות של גישות שיכול להיות שזה תלוי גם באופי של הבן-אדם מהצד הזה והאופי של הבן-אדם מה- – –
 

 
היו"ר עליזה לביא: בגיל צעיר אני הבנתי שאני לא יכולה להמשיך. יושבות פה חברות רבות שלי סביב השולחן, ריקי ואחרות, שיודעות שאם ניתן את הזמן לרבנים להחליט עבורנו לא נגיע רחוק. אני מדברת בתוך המסגרת ההלכתית, אני לא מרחיבה אותה. אני לא מרחיבה אותה. הנושא הזה של טהרת המשפחה הוא בידיים של נשים וכבר במאה ה-16 כל מה שהיה קשור בידי פסיקה של טהרת משפחה היה בידיים של נשים, באיטליה ובמדינות אחרות. כל הניכוס הזה של טהרת המשפחה לידיים גבריות נבע מהיבטים סוציולוגיים. הגיע הזמן להחזיר את המקוואות לידיים של נשים ולשליטה של נשים.
 
         (מחיאות כפיים בחדר הוועדה)
 

 
יזהר הס (מנכ"ל, התנועה המסורתית בישראל): השיח הוא על דברים שנראים להן נורא נורא נורא עקרוניים והם באמת כאלה. אני רוצה להזכיר שיש פה ציבור שפשוט לא יושב ליד השולחן וקולו לא נשמע. הזכיר חבר הכנסת שטרן את הסיפור של הגיור שהוא ודאי מאוד רלוונטי למקוואות. מתגיירים במדינת ישראל, להוציא את בני הפלאשמורה, את העולים מאתיופיה, בערך כאלף, אלף וקצת מתגיירים בשנה. התנועות הלא אורתודוקסיות מגיירות בשנה בין 300 ל-400 מתגיירים, ורובן נשים כמובן. זאת אומרת שחלק לא מבוטל, לא מיעוט קטן בלתי נספר, בלתי נחשב מהמתגיירים במדינת ישראל מתגיירים בגיור שאיננו אורתודוקסי, גיור שנחשב במדינת ישראל כגיור חוקי, קרי במרשם האוכלוסין במשרד הפנים הן נרשמות ונרשמים יהודים, אבל לצורך השלמת תהליך הגיור הם צריכים להגיע למקווה ולטבול במקווה, והופ, ופה זה נאסר עליהם. זאת אומרת, שירותי הדת במדינת ישראל שאמורים להינתן באופן חופשי לכל מי שרוצה לצרוך שירותי דת במדינת ישראל נחסמים בידי ציבור גדול, נשי ברובו, שרוצה לעשות בהן שימוש.
 
המשרד לשירותי דת, ואני מצר על זה שהמנכ"ל לא נמצא פה, הוא משרד לא רק לשירותי דת אורתודוקסיים אלא לשירותי דת, נקודה. היו פה כמה נשים שעומדות בראש ארגונים ובראש מקוואות שהתהדרו עד כמה במקווה שלהן אפשר לטבול בכל סגנון ובכל דרך, ואיש לא ישפוט אותך על כך שאת כך או אחרת, האומנם? איזה מקווה במדינת ישראל מאפשר כניסה לנשים שאינן אורתודוקסיות לצורך השלמת תהליך הגיור? אני אומר לך, יש כמה כאלה. אנחנו בהיחבא, באופן לא רשמי, כמעט בהסכמים שאני בטוח את מידת – – –
 

 
יזהר הס (מנכ"ל, התנועה המסורתית בישראל): היה דיון בוועדת הפנים במושב הקודם של הכנסת שבו סגן השר בן-דהאן הצהיר אחרי שיושבת-ראש הוועדה שלא היתה בקיאה בכל העניינים כולם, דחקה אותו לפינה ואמרה: תגיד עכשיו שכל אחת תוכל ל- – -. הוא אמר את המשפט החד-משמעי הזה. הוא אמר: המקוואות יהיו פתוחים לכל אחד, גם לצורך זה וגם לצורך זה ואחר כך נאלץ לחזור בו באופן שהיה בהחלט לא נעים.
 
אני לא מנסה לגרור את הדיון הזה שעוסק בזכויות נשים במקוואות לתוך זירות אחרות, אבל הדברים קשורים. להתעלם מקבוצה כל כך גדולה של נשים, ותראי את הפרופורציות, שרוצות להשלים את תהליך הגיור בתוך המסגרת הממלכתית או לפחות לקבל שירותים ממלכתיים מהממלכה שלא יכולים לעשות זאת הוא דבר שהוא לפחות זועק לשמיים, לפחות נאמר ממצוקת הנשים שמעוניינות לטבול לפני העלייה לבית המקדש.
 

 
אנדרו סאקס (התנועה המסורתית בישראל):  רציתי להתייחס ממש בקיצור נמרץ לבעיה איפה שכן קיבלנו רשות להשתמש במקוואות שהרשות המקומית החליפה את הצילינדר. פעם אחרת פרצו לתוך המקווה. אני גם רוצה להגיד שאני מאוד זהיר לדבר פה כי בוועדה לקידום האישה בעניין גיור, העניין של נקמה על-ידי עובדי משרד הפנים, אלה שהעידו פה, זה דבר לא יאומן ודבר נוראי שמי שמדבר פה ומי שמבקר את המערכת צריך לסבול את הנקמה של אותה רשות.
 
עם כל זה, אני רוצה להגיד שפה בירושלים למרות מה ששמענו שהיתה החלטה של משרד הדתות, ויש לי העתק של אותו דבר, שאסור לבקש מאישה פתק אם היא רוצה לטבול לצורך נישואין – כלומר, יש נשים שרוצות להתחתן לא דרך הרבנות – פה בירושלים הסכימו לזה אבל דורשים לפחות הזמנה לחופה, להוכיח שזאת לא רווקה שמשתמשת. בירושלים בבית המשפט העידו במועצה דתית שדורשים אם אין פתק לאישה, היא צריכה הזמנה לחופה. הדבר הזה מבעס. גם יש נשים שאחרי אונס או אחרי המחזור הראשון או כל מיני טקסים יצירתיים רוצות להשתמש במקווה ברוח החדשה של להביא את המקווה למודעות של הציבור החילוני. זה בעיה ברגע שיש התערבות ואומרים: אתה רוצה מקווה משלך? זה כמו ספריה ציבורית, לדעתי, אבל אתה צריך לבדוק מקווה לקונסרבטיבים, להכניס את הספרים ואנחנו נחליט איזה ספרים. המקווה היחיד שיש לנו הוא בקיבוץ חנתון שמשתייך ומזדהה עם הזרם המסורתי. יש סירוב מוחלט של משרד הדתות לממן את הדבר. יש לנו החלטה – – –
 

 
יצחק הנאו (מנהל האגף למבני דת, עיריית ירושלים): לכל מה שקשור להתקדמות לגבי הדרכה, לגבי סדנאות ולגבי הדברים האלה – אנחנו בהחלט עם עין פקוחה. היום בכל מקווה חדש מעבר לחדר הדרכה אינטימי שאפשר לשבת בין הבלנית לטובלת כדי להעלות כל מה שהיא רוצה, זה קיים. אנחנו כרגע מכינים חדר נוסף בכל מקווה חדש שאפשר לקרוא לו חדר חינה או כל דבר אחר. חדרי סדנאות גדולים בלתי אפשרי רק בגלל שאלה של מקום, אבל הנושא הזה הוא כן נושא שמטופל. אנחנו כן מנסים, ויש עם זה בעיות חוקיות, לעשות חדרי קוסמטיקה או לקרוא לזה. כל צורה אחרת – – – ומקוואות זו בעיה חוקית.
 
 
הישיבה ננעלה בשעה 10:55.
 

שינוי גודל גופנים