ח"כ נפתלי בנט במענה לשאילתא של ח"כ נחמן שי: "אני שותף, בדאגה העמוקה לעתיד העם היהודי בתפוצות, אני מסמן את זה כאחת משלוש המשימות המרכזיות למדינת ישראל בדור שלנו"

היום, שני 18.06.2018 פנה ח"כ נחמן שי (המחנה הציוני) במהלך המליאה בשאילתה לשר החינוך, ח"כ נפתלי בנט (הבית היהודי) בנושא כמה מערכת היחסים עם יהדות ארצות הברית.

 

ח"כ נחמן שי (המחנה הציוני) : "רק אתמול או שלשום התפרסם ראיון עם ג'ו ליברמן בעניין יהדות ארצות הברית, וגם הוא, אדם סבלן בדרך כלל, הביע דאגה גדולה על מערכת היחסים בין יהדות ארצות הברית לבין מדינת ישראל, ועל העובדה שמדינת ישראל איננה מאירה פנים, נקרא לזה כך, ליהדות ארצות הברית, ואיננה הולכת לקראתה בנושאים החשובים לה, ששניים העיקריים הם עניין הכותל ועניין הגיור. בנושא הזה הייתה גם ועדה ממשלתית. אני אשמח לשמוע מה דעתך עליה. ובעניין הכותל, הדברים נתקעו עוד פעם, בגלל איזו ועדה שעשתה או לא עשתה את עבודתה. שוב אין מוצא.  כולנו יודעים בבית הזה עד כמה מערכת היחסים עם יהדות ארצות הברית, ובכלל עם העולם היהודי, חשובה. אבל אני רוצה לדעת איפה אתה עומד בסוגיות האלה. האם אתה רואה שאפשר יהיה לעשות שינוי. התסכול, הכעס, האכזבה בקרב יהדות ארצות הברית, הקהילות השונות, המנהיגות, עולה בכל מפגש איתם, והיא דבר רע ושלילי מבחינתה של מדינת ישראל".

 

שר החינוך ח"כ נפתלי בנט (הבית היהודי) : "אני שותף, בדאגה העמוקה לעתיד העם היהודי בתפוצות.  אני מסמן את זה כאחת משלוש המשימות המרכזיות למדינת ישראל בדור שלנו. יש היום אלפי סטודנטים בקמפוסים בארצות הברית, שלומדים יהדות. אני לא אומר להם איזה יהדות ללמוד. יש כל מיני אפשרויות, דרך הלל, דרך חב"ד, העיקר שיתחברו. הבעיה הגדולה שלנו היא קודם כול עם ה-unaffiliated, אלה שלא משויכים. הציבור הישראלי בהרכב האידיאולוגיה שלו היום שונה מהציבור היהודי האמריקני. אני מדבר עכשיו עם המון הכללות, אבל אפשר לומר בהכללה שהציבור היהודי בישראל נע בשנים האחרונות יותר ימינה, זאת עובדה, ולכיוון יותר מסורתי – גם שומעים יותר מוסיקה יהודית וכולי דברים שלא היו בשנות ה-80 ברדיו וכולי. זה לא סוד. לעומת זאת יהדות ארצות-הברית – שוב, בהכללה מאוד גסה – נעה לכיוון יותר ליברלי, יותר שמאל, יותר תומכים של המפלגה הדמוקרטית, אז נוצר חוסר התאמה. אני לא יודע לפתור את הבעיה הזאת. זאת עובדה, זאת לא בעיה. אשתי מבית חילוני. כשנישאנו נורא רציתי שתתקרב, והיא לא התחברה. הבאתי אותה לבית כנסת אשכנזי ברעננה הדתה, מה שנקרא. לא הצליח. איפה היא התחברה? דוווקא בארצות-הברית, דווקא במנהטן – אבל בחיים לא שאלו את אשתי מה אורך השרוול שלה, ואיך היא הגיעה ולא הגיעה. את היחס המאוד אוהב, מחבק, בלי שיפוטיות אנחנו צריכים לייבא.  אני בעד מתווה הכותל ולהרחיב. אני, זה שבנה את הרחבה כמעט עם הפטיש כשכולם דיברו".