יו"ר וועדת חוקה, חוק ומשפט, ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): הנושא הזה הוא נושא חשוב מאוד שבאופן טבעי היה מקובל ופשוט, אם יש רצון של שני צדדים ללכת לעשות בוררות אצל יעקב או מוישה, אז ברור שהם גם יכולים ללכת לעשות ברורות אצל מישהו שהוא יותר מוסמך. זה היה במשך הרבה מאוד שנים, וזה הופסק, ועכשיו יש הצעה שאומרת להחזיר עטרה ליושנה. ח"כ משה גפני (יהדות התורה):
החוק למתן סמכות לבתי הדין הרבניים לשמש כבוררים בסכסוכי ממון, בפועל לא עושה בפועל שום דבר אחר ממה שיש היום. אם יש ציבור שמאמין בדין תורה ולא רוצה ללכת לבית דין פרטי, אז נותנים לו את האפשרות הזאת. אנחנו ביקשנו, ששני אנשים שרוצים שייקבעו לפי דין תורה, יוכלו לפי מצפונם להתנהג עפ"י דין תורה, ולפנות בנושא לבית הדין הרבני במחלוקות בנושאי ממון. זה הדבר הכי פשוט והכי ליברלי. טומי לפיד היה בא אליי בזמנו, כשהייתי מגיש חוקים ושואל אותי- החוק שלך מצוין, מה עומד מאחוריו? אין שום דבר מאחורי החוק שלי. אני רוצה עם החבר שלי להגיע לדין תורה בבית דין של המדינה. להתלונן על תקצוב של דתיים? זה גובל באנטישמיות
ח"כ יעל גרמן (יש עתיד): אני רוצה לומר פה, בתי הדין הרבניים הם מבחינתי בתי דין מפלים מלכתחילה. קודם כל, הם מפלים בכך שאין אפילו אישה אחת שיושבת בהן, ודבר שני הם מפלים נשים, אני לא מסכימה לזה כאישה וכאזרחית. אני רוצה להביא לצמצום בסמכויתם, או להכניס אליהן נשים כדניות. ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה):
למה בכלל לשלוח אנשים לבתי דין פרטיים? אם מסתכלים על מה היו התביעות, אז רוב התביעות שהיו בבתי הדין לענייני ממונות היו כשלא ידעו כמה צריך לשלם כפיצוי, כי לא היה ביטוח. כל הרוע וכל ההסתה של הארגונים שממונים ע"י עמותות שמאל, ע"י התנועות הרפורמיות, מנסים את כל הטיעונים עם הדימויים האנטישמיים כלפי הדיינים בבית הדין, כל הדברים שנאמרים פה אין קשר לחוק. ח"כ עליזה לביא (יש עתיד):
אני יוצאת נגד הביורקרטיה הדתית, לא חלילה כנגד הדת היהודית. אי אפשר לנתק את הדיון הזה מהמציאות הקשה והעגומה בבתי הדין, אני רוצה לשאול את נציג בתי הדין הרבניים שיושבים פה- האם בכלל יש עוד כסף ועוד תקנים? הרי אנחנו כל הזמן שומעים על העומס, מי ייתן את התעדוף, בין נשים עגונות ש- 5 שנים רודפות אחרי בעל מעגן, ואז ייבוא הדיין ויגיד בראש חודש אני לא אתן גט. כל מי שבא בשעריו של בתי הדיו מכיר את העומס על המערכת, את מצוקתן של נשים מול ערכאות אלו ואת ההשלכות האפשריות של החלטה כזו על איכות שירותי הדת בישראל. מה שנדרש עבור אלפי זוגות הוא לא עוד כוח והשפעה לבתי הדין, שעשוי להחריף את הפגיעה בנשים, אלא ביטול מרוץ הסמכויות הקיים בין מערכות הדין בישראל. כשנתקן את המערכת, נוכל לתמוך גם בחוק כזה. ח"כ אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני בעד הצעת החוק, אם יגידו באמת שכל מה שעוטף את החוק הזה, זה חופש הדת והבחירה החופשית, וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אז אני בעד ההצעה. הם מנצלים את הקואליציה הזאת ואומרים או.קי יש לנו פה הזדמנות, דרך אגב זה שינוי סטטוס-קוו , זהו סיפוח זוחל. ח"כ תמר זנדברג (מרצ): אני לא דתייה, אין לי ציצית, ואני נמצאת כאן כי אתם רוצים לחוקק חוק על בתי הדין הרבניים שהציבור שאני מייצגת הולכת אליו. אותו הדבר בכשרות, אתם אוכלים בד"צים ואנחנו את הכשרות הרגילה. יש לכם דרישה, ויש לכם קביעה שמדינת ישראל נתנה לפני עשרות שנים- לקבוע מה יהודי רק בעצמכם, ומאז אתם לא משחררים, וכל פעם שולפים את המפתח כדי להוסיף עוד מפתחות לצרור, ולכן יש לנו כאן תביעה ומקום סביב השולחן. זאת הצעת חוק, לא דין פרטי כזה או אחר. על כל הנחיצות של הצע"ח הזאת יש סימן שאלה מאוד גדול, אם זה בהסכמה, אם ההסכמה היא אמיתית, אז למה צריכים חוק?
מנכ"ל בתי הדין הרבניים עו"ד שמעון יעקבי: אנחנו רואים חשיבות רבה בהצע"ח הזאת, קיימנו דיונים עם משרד המשפטים, ובמרבית המקרים הגענו להסכמה. אני רוצה להדגיש מראש שמקובל עלינו שסוגיות שבמחלוקת יגיעו אלינו לדיון, מקובל עלינו שבעניין של ממון, כל מי שייבוא לבית הדין הרבני מקבל על עצמו מראש את המגבלות החוקיות והחוקתיות של בית הדין, ויבואו אלינו אנשים שרק מטעמי בחירה מוחלטת. לציבורים הדתיים במדינת ישראל, שירותי בוררות היו אפשרות החל מקום המדינה, ועד שלפני 11 שנים. כל סכסוך שמתנהל בבתי הדין הרבניים, זהו סכסוך אחד פחות בבתי הדין הרגילים. המינוח שהמדינה נותנת לשירותים המשפטיים. באשר לשאלה האם החוק ישפיע על הליכים אחרים שמטפל בהם בית הדין הרבני, החוק הזה כפי שהוא מנוסח כרגע, העלות היא עלות שתיספג בתוך התקציב הקיים. בשנה הזאת קיבלנו 4 תקנים חדשים, ובשנה הבאה עוד 4 תקנים.
