ח"כ טסלר בנאום במליאה במסגרת יום הסובלנות: "צביעות אחת גדולה ואפס סובלנות כלפי האחר".

אתמול, שני 9.12.2019 התקיים דיון בכנסת במסגרת ציון יום הסובלנות הבינלאומי. במהלך הדיון, עלו מספר חברי כנסת לנאום והתייחסו לסובלנות כלפי החברה החרדית ולסוגיית הדת והמדינה בישראל.

ח"כ יעקב טסלר (יהדות התורה):

"אנחנו מציינים היום את יום הסובלנות הבין-לאומי. אז מהי בעצם הסובלנות? סובלנות היא משורש המילה סבל, ופירושה: נכונות להכיר בזכות קיומן של דעות שונות ולסבול אותן. אנו חווים לעיתים קרובות קושי לקבל התנהגות חריגה או עמדה קיצונית או אפילו כוחנית. לעיתים קרובות מגיעים הדברים למתחים ואפילו לאלימות בין פרטים וקבוצות חברתיות ופוליטיות. אחד התנאים החשובים לקיומה של חברה דמוקרטית הוא הסובלנות; היכולת של קבוצות שונות לחיות זו לצד זו למרות אי-ההסכמה השוררת ביניהן. סובלנות היא הדרך של אדם או קבוצה להתייחס בכבוד ובהבנה כלפי השונים מהם מבחינה חברתית, תרבותית או דתית, ומאפשרת לקיים חיים של דו-קיום גם בתנאים של חילוקי דעות קשים ואי-הסכמות עם השקפתם, התנהגותם או אמונתם. אדוני היושב-ראש, כפי שהזכירו כאן קודם, עד כמה הדברים אקטואליים ועד כמה חשובה הסובלנות, נוכל לראות במיוחד במצב הפוליטי הרגיש שבו אנו נמצאים. החברה הישראלית מפולגת, לצערנו, ומתאפיינת בקיטובים רבים. קבוצות רבות בישראל סובלות מתיוג, מאפליה, מהדרה, ומשנאה, ואף מגילויי אלימות מילולית ופיזית, הסתה ושיסוע על רקע לאומי, דתי, ועוד. להיות כביכול סבלן כשנוח, או בגלל שזה טרנד, זה לא סובלנות. כפי שאנחנו רואים אצל פוליטיקאים רבים וארגוני זכויות למיניהם, אשר מנסים להיות יפי נפש כלפי סוגי אוכלוסיות שונות, כשזה מגיע לאג'נדה שלא עולה בקנה אחד, בקנה מידה, עם השקפת עולמם, או כשהם חושבים שהם יכולים לעשות רווח פוליטי – הם מאבדים את הסובלנות, שכנראה כלל לא הייתה להם, ומסיתים ופוגעים במגזר שלם, ובפרט בנושאי דת. חברים, הינה לכם דוגמה קלסית של היעדר הסובלנות. בהרבה ערים בארץ קמה התנגדות חריפה להפעלת צופרי השבת המבשרים על כניסת השבת. מדובר בסך הכול בהשמעת מוזיקה נעימה לכמה רגעים. הצופר מהווה תזכורת לא רק לחרדים ולדתיים, אלא גם לרבבות משפחות מסורתיות שנוהגות להדליק נרות שבת. אז למה ההתנגדות הזו? למה אי-אפשר לגלות טיפה סובלנות לנורמה המבורכת הזו שנמשכת בין שלוש לחמש דקות בשבוע מקסימום. רק בגלל שיש לזה ניחוח יהודי? כמו כן, רק בקיץ האחרון כולנו שמענו וחווינו את הסאגה של אירועי תרבות בהפרדה למגזר החרדי, שארגונים הדואגים לזכויות אדם, כביכול, נלחמו נגדם, ופוליטיקאים רבים קפצו על העגלה כדי להסית נגד מגזר שלם שביקש בסך הכול ליהנות מאירועי תרבות המותאמים לאורח חייו. למה האפליה הזו? להיכן נעלמה הסובלנות? האם הכלה והבנה של ערכים של הזולת הן מונחים סובייקטיביים? מנסים לכפות על המגזר החרדי – ועוד באמצעים משפטיים, בניגוד להלכה, למורשתו ולמצפונו. כנסת נכבדה, אי-אפשר לבוא ולהטיף מוסר על עד כמה צריכים להיות סובלניים כלפי מסתננים, עובדים זרים, או להבדיל, כלפי חיות וכד', מצד אחד, ומצד שני – להיות אפס סובלניים כלפי נושאי דת והלכה, כלפי אמונתם ואורח חייהם של אחרים, ולנסות לעשות קריירה פוליטית משנאה למגזר שלם, המבקש לחיות, בסך הכול, על פי השקפת עולמו. אין זו אלא צביעות אחת גדולה ואפס סובלנות כלפי האחר. בראש ובראשונה, סובלנות נדרשת במקום שבו צפויה פגיעה או אי-נוחות מהתנהגות הזולת על פי אמונתו. ולסיום, אדוני היושב-ראש, אומר: דווקא אנחנו, כנבחרי ציבור – חובתנו לאמץ ערכים של סובלנות, שוויון וכבוד לאדם באשר הוא, ולגנות התנהגות מפלה וגזענית, ובוודאי שלא להסית כלפי מגזרים שלמים ולשסע את החברה, כי זה ההפך הגמור מסובלנות".

ח"כ רם בן ברק (כחול לבן):

"החברה הישראלית היא פסיפס של קבוצות שיוצרות את המיוחדות של ישראל. מגוון אוכלוסיות, זהויות, זרמים ודתות, שיוצרים יחד את מה ששאפנו להיות במשך 2,000 שנות גלות. קיבוץ גלויות של שבטי ישראל, שבאו מכל כנפי תבל, יחד עם אזרחים ערבים, מוסלמים ונוצרים, דרוזים, צ'רקסים, ארמנים ומיעוטים נוספים. התנאי הבסיסי לקיומה של חברה סובלנית הוא ההסכמה לקיומם של קבוצות ופרטים אשר שונים ממני, אחרים ממני, אנשים שדעותיהם, התנהגותם ומנהגיהם שונים משלי, ואני מוכן לקבל זאת; לבטח לא לפגוע בהם כיוון שהם לא כמוני. אז אחרי שהסכמנו על המטרה המשותפת – קיומה של מדינת ישראל, אנחנו צריכים שהיא תהיה יהודית ודמוקרטית, על פי חזונם של האבות המייסדים של מדינת ישראל. מדינה שתקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה; בלי הבדל דת, גזע ומין. מדינה שתבטיח חופש דת, חופש מצפון, לשון, חינוך ותרבות. מדינה שתשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

השרה לשיויון חברתי ח"כ גילה גמליאל (הליכוד) השיבה לדברי הנואמים ואמרה:

"סובלנות היא מעל הכול גישה פעילה המתבקשת מתוך הכרה בזכויות האדם האוניברסליות ומהחירויות היסודיות של האחר. הסובלנות עומדת בבסיס האחריות לקיום זכויות אדם, פלורליזם, דמוקרטיה ושלטון החוק. פרקטיקה של סובלנות – אין פירושה סובלנות של אי-צדק חברתי או השלמה עם המציאות; המשמעות היא שאדם חופשי לדבוק בדעותיו, ומקבל שאחרים, גם כן, ידבקו בדעותיהם. פירושו של דבר הוא לקבל את העובדה שלבני האדם, השונים זה מזה, באופן טבעי, במראה, בדעה, בדיבור, בהתנהגות, בערכים, יש את הזכות לחיות בשלום, כפי שהם בוחרים. פירוש הדבר הוא שגם לא יכפו את דעותיהם, אחד על זולתו. סובלנות ברמת המדינה מחייבת חקיקה צודקת וחסרת פניות, אכיפת חוק והליך שיפוטי ומינהלי. הסובלנות דורשת מאיתנו, המחוקקים, לאפשר הזדמנויות כלכליות וחברתיות לכלל חלקי האוכלוסייה, ללא כל אפליה וללא כל הדרה. ממשלת ישראל, ובתוכה גם המשרד לשוויון חברתי שאני עומדת בראשו, פועלים על מנת לאפשר מתן זכויות לכל איש ואישה, ללא הבדל דת, גזע ומין, ברוח מגילת העצמאות, ובהלימה לאמנת האו"ם".

שינוי גודל גופנים